עיר של אהבות קטנות (או גדולות)

טוב, אז הפאנפיק הצליח לצאת לכתב מכמה סיבות ואלו הן: אימא שלי הייתה רקדנית בלט. באחת הפעמים שהיא הכריחה את כולם לצפות באגם הברבורים אז הנסיך שם היה רקדן בלונדיני רוסי שלא עשה כלום חוץ מלעמוד ולחייך את החיוך הזוזח המעצבן שלו. ממש התעצבנתי עליו. טוב משם עלה לי הרעיון לסיפור אבל צריך עוד הרבה דברים בשביל שהוא ממש התקיים וכאן אני חייבת לומר תודה לנבוט, שהסכימה להשאיל לי את הרעיון מאילו לא הייתי קוסם רק שאני אעשה את זה על הפאנדום של בני הנפילים. תודה לך נבוט. וכמובן לאחות של הייץ' שאחרי אין ספור נסיונות וניחושים העלתה את השם הנכון (אני מקווה)

ווא, שופלקנ איזו הקדמה... פחחח. טוב הנה הפרק, מקווה שתאהבו.

קליירי עלתה במדרגות האופרה בחשש. זאת העבודה האמיתית הראשונה שלה. היא ממש לפני כמה שבועות חגגה (אם אפשר לקרוא לזה ככה) את גיל השש העשרה. אימה אמרה לה שהגיע הזמן שהיא תתחיל לחפש עבודות וכמובן היא התבלבלה ואמרה עבודות במקום עבודה. גם לקליירי וגם לאימה ג'וסלין היה ברור במה קליירי תעבוד. מנקה ועוזרת באופרה.

קליירי נשמה נשימה עמוקה ואחזה בידיה את הדלי ואת שאר הכלי ניקוי ונכנסה לבניין האופרה.

"אפשר לדעת מה את עושה פה?” קול עבה שאל מאחוריה. היא מהרה להסתובב. שומר האופרה עמד מאחוריה. הוא היה שמן עם שפם שחור עבה במיוחד.

"אני המנקה פה,” אמרה קליירי.

"ג'וסלין פריי היא המנקה,” נהם השומר. “אל תנסי להתחכם איתי.”

"ובכן, לי קוראים קליירי פרי ואני הבת שלה,” אמרה קליירי בכעס. בחיאת זאת הקבלת פנים פה? “אתה מוכן לשאול את המנהלים של המקום המפונפן הזה אם...”

"קלריסה פריי?” נשמע קול מעליהם. קליירי הרימה את ראשה.

קומה מעליהם, מאחורי מעקה מוזהב מעוטר עמדה אישה בעלת שיער שחור מהודק ופנים חמורות.

"כן?” אמרה קליירי.

"נעים מאד, שמי מריס לייטווד ואני מנהלת האופרה, את המנקה, נכון?”

כן,” ענתה קליירי. חשה כיצד לחייה מסמיקות.

"יופי, הודג', תעזוב את הילדה, יש לה עבודה לעשות.”

השומר ששמו הודג' נסוג אחורנית. קליירי מיהרה לעלות במדרגות השיש הרחבות ונעמדה מול מריס.

מריס לייטווד הביטה בקליירי ארוכות. עיניה משוטטות על בגדיה הפשוטים שהיוו ניגוד חד לכל הפאר וההדר שמסביב.

קליירי הסבה את מבטה אל שטיח הקטיפה האדום במבוכה.

"את תתחילי באולמות האימונים שנמצאים בקומה השלישית,” אמרה מריס והסתובבה. היא נכנסה אל תוך אחד המסדרונות ונעלמה.

קליירי הבליעה אנחה. היא הביטה סביבה וחיפשה את המעליות. אם מישהו חושב שהיא הולכת לעלות כל יום שני קומות ברגל הוא יכול לחלום.

היא ראתה לפתע שלט שכתוב עליו מעליות ואז חץ ימינה. היא מהרה לפנות במסדרון ימינה. תמונות של בלרינות ורקדנים היו תלויות על הקיר מימין. מצד שמאל היו כל מיני דלתות. בסוף המסדרון היא ראתה מספר דלתות של מעלית. היא נאנחה לרווחה.

לפתע היא נעצרה על מקומה. אחת הדלתות הייתה פתוחה, מהחדר שבפנים בקע קול של מנגינת פסנתר.

היא הניחה את הכלי ניקוי על השטיח ונכנסה לחדר בסקרנות.

התברר שהוא חדר מיוחד ביציע של אולם האופרה. היא התקרבה למעקה והציצה אל הבמה.

קבוצת רקדנים ורקדניות רקדו בלט לצללי המוזיקה. הבולט מביניהם היה נער בלונדיני שעמד מקדימה ורקד באיטיות בעודו מחייך חיוך זחוח שאומר "אני יודע שאני בלונדיני מהמם.”

"הרקדן הראשי של האופרה,” מלמלה קליירי והביטה בו בזלזול. “מתערבת שהדבר היחיד שהוא יודע לעשות זה לעמוד ולהראות לכולם עד כמה השיער שלו בלונדיני.”

"זה לא הדבר היחיד שהוא יודע לעשות,” אמר קול מאחוריה.

קליירי קפצה על מקומה והסתובבה. נערה ישבה על אחד הכיסאות מאחוריה. היה לה שיער שחור שהיה אסוף לפקעת הדוקה והיא לבשה בגד גוף שחור.

"אז את הבלרינה,” אמרה קליירי. “אני ממש מקווה שאת לא דומה לבלונד ההוא.”

"אני לא דומה לו,” אמרה הנערה. “והוא יודע עוד דברים חוץ מלהראות לכולם עד כמה השיער שלו בלונדיני... למרות שאפשר לומר שהוא עושה את זה רוב הזמן,” היא הוסיפה כעבור רגע. “אני איזבל לייטווד.”

"הבת של המנהלת פה,” אמרה קליירי אהה עכשיו הכל מובן. “אני קליירי פריי, אני המנ.. שיט,” קליירי נזכרה לפתע. “אני חייבת להגיע לקומה השלישית.”

"המעליות בקצה הסדרון,” קראה הנערה בעודי יוצאת החוצה.

"אני יודעת,” קראה קליירי בחזרה ומיהרה להיכנס למעלית.

בתוך המעלית עמד כבר בחור. היה לו שיער שחור והוא היה נראה טיפונת מוכר.

הוא הביט בקליירי בגבות מכווצות. "ומי את?” הוא שאל.

"קליירי פריי,” ענתה קליירי. “אל תגיד לי שגם אתה עוד איזה בלרינה או רקדן.”

"לא אני לא, אני בכלל לא אוהב בלט וכל זה...” הוא אמר. “קוראים לי אלק, אלק לייטווד.”

"בחיאת כולכם פה אותה משפחה?” קראה קליירי “תכף תגיד לי שהבלונד הסנוב ההוא גם אח שלך.”

"פגשת כבר את אחותי ואימא שלי,” אמר אלק. “וכן, אני דיי בטוח שהבלונד ההוא שאת מתכוונת אליו הוא אח שלי.”

"ממש מצחיק,” אמרה קליירי. בטוחה שהוא צוחק עליה.

"לא אח ביולוגי אבל כן.” ענה אלק. “את גם פה בשביל לרקוד או משהו כזה?”

"לא,” ענתה קליירי, נחרדת מהמחשבה על חצאיות טוטו ונעלי בלט. “אני כאן בשביל לנקות, זאת אומרת אני המנקה.”

"אה, את הבת של ג'וסלין, אתן דומות,” אמר אלק ובחן אותה. “את רק יותר נמוכה ממנה טיפונת.”

"כן, אני יודעת את זה,” סיננה קליירי. הגובה הנמוך שלה היה נקודה רגישה אצלה. היא ממש רצתה להיות גבוהה כמו אימא אבל מגיל ארבע עשרה היא פשוט הפסיקה לגבוה. היא ואימא שלה היו דמות בעיניים הירוקות ובשיער הג'ינג'י הבוער. לקייירי הוא היה יותר מתולתל וחסר רסן לעומת אימא שלה שהוא נח באלגנטיות על כתפיה שקליירי יכלה רק לחלום.

"טוב, אני חייבת ללכת לנקות,” אמרה קליירי ופנתה לצאת מהמעלית. “אתה יודע במקרה איפה האולמות אימונים?”

"כן, החמישה דלתות השמאליות,” ענה אלק.

"תודה,” אמרה קליירי. יוצאת מהמעלית מקווה שהיום הזה יגמר כמה שיותר מהר.

		הפרק הבא