היילי ראוון וחדר הסודות

קבלו אותו... את פרק ב'!!

פרק ב'- ההחלטה

נקודת מבט- היילי

יצאתי מהחדר וניגשתי לסלון. הורי ישבו על הספה, זה לצד זה ודיברו בלחש. ניגשתי אליהם והתיישבתי ביניהם. הם חיבקו אותי משני הצדדים. אני לא יודעת כמה זמן ישבנו כך, מחובקים, אבל לאחר כמה דקות התנתקתי מהם והראיתי להם את המכתב.

"קיבלתי את זה לפני כמה דקות," הסברתי, "ינשוף דפק על חלון החדר שלי והביא לי את זה."

"ינשוף??" שאלי הורי ביחד.

"כן, ינשוף חום-זהוב כזה. זה די מוזר," הוספתי כשראיתי את המבט על פניה של אמי, "תקראו את זה." הושטתי להם את המכתב.

אמי לקחה את המכתב בידה ופתחה אותו. היא התחילה לקרוא, וככל שקראה יותר, כך עיניה נפערו יותר ויותר. לבסוף, כשסיימה, היא פתחה את פיה, כאילו רצתה להגיד משהו, אבל נראה שלא היה לה מה לומר, כי היא סגרה אותו והושיטה את המכתב לאבי.

עיניו של אבי זזו מצד לצד במהירות כשקרא את המכתב. כסיים, הוא הביט באמי במבט מלא משמעות ואמר, "היילי, אנחנו רוצים לדבר על זה קצת. תוכלי בבקשה לצאת?"

יצאתי מהסלון והלכתי לחדרי. לא יכולתי לשבת. התהלכתי הלוך ושוב ברחבי החדר. האם הורי יסכימו? והאם אני בכלל רוצה שהם יסכימו? הייתי מבולבלת מרוב מחשבות.

לבסוף, לאחר כמה דקות שנדמו כנצח, אבי הופיע בפתח החדר.

"היילי?" הוא לחש, "בואי. הגענו להחלטה."

הלכתי אחריו לעבר הסלון. הלב שלי פעם בהתרגשות, וגם בפחד. מה הם החליטו?

הגענו לסלון. התיישבתי על הספה ליד אמי, שישבה קפואה על מקומה. חיבקתי אותה.

אבי התיישב לצידי. הוא נשם עמוק, ופתח בדבריו: "היילי, הגענו למסקנה שהמכתב אמיתי. אף אחד לא עובד עלייך." הקשבתי מתוחה לכל מילה מדבריו. "עכשיו, נשאלת השאלה: האם לאפשר לך ללכת או לא?

"דיברנו על זה הרבה, והחלטנו לשלוח מכתב לדמבלדור הזה, המנהל."

"אבל איך שלחתם לו את המכתב?" תמהתי, "הרי אין לכם את הכתובת שלו!"

"נכון," אמר אבי, "אבל בדיוק באותו הרגע שתהינו איך נשלח לו את המכתב, הופיע ינשוף בחלון. ולא סתם ינשוף. זה היה הינשוף שתיארת לנו שהביא את המכתב שלך." הייתי המומה. "הבנו שהינשוף הזה יביא את המכתב שלנו לדמבלדור, אז ניסחנו במהירות מכתב, שבו כתבנו על כך שאיננו מכירים מקום בשם הוגוורטס, וביקשנו ממנו הסבר על בית הספר. קשרנו את המכתב לרגלו של הינשוף ושלחנו אותו."

כעת כבר ישבתי על קצה הספה מרוב מתח.

"וכנראה שצדקנו," המשיך אבי, "כמה דקות אחרי ששלחנו את המכתב, הינשוף חזר, ולרגלו היה קשור מכתב תשובה." אבי הוציא מכיס מכנסיו דף מקופל והושיט לי אותו.

פתחתי וקראתי:

מר וגברת ראוון הנכבדים,

שמי אלבוס דמבלדור, ואני המנהל של בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. בית הספר מלמד ילדים בעל פוטנציאל לקסם לשלוט בכוחותיהם ולממש אותם.

בית הספר הוא בתנאי פנימייה- התלמינים ישנים במעונות, וחוזרים לבתיהם בחופשות חג המולד וחג הפסחא.

ביתכם, היילי, היא בעלת כוחות קסם. היא תוכל לעשות איתם דברים מדהימים, אבל רק אם תפתח אותם כראוי.

אם תחליטו לשלוח אותה לבית הספר, לא רק שהיא תלמד על האומנות המופלאה של הקסם, אלא גם תכיר חברים חדשים, שגם הם כמוה.

ובאשר לבעיה הגדולה: אינכם יודעים היכן קונים את כל הציוד לבית הספר, ואיך מגיעים לרציף 9 ושלושה רבעים, אוכל לסדר זאת במהרה. במידה ותסכימו, מחר בשעה 10:00 יבוא לביתכם שומר הקרקעות של בית הספר, רובאוס האגריד, שיקח אתכם לחניות המתאימות. ובאשר ל1 בספטמבר, הגיעו לתחנת קינגס קרוס וחפשו אישה בשם מולי וויזלי עם המון ילדים ג'ינג'יים, אני בטוח שהיא תשמח לעזור לכם.

אנא, שלחו לי מכתב חוזר באמצאות ינשוף זה, וכתבו לי אם ברצונכם לשלוח את היילי לבית הספר. אם תתנגדו, לא אנסה ללחוץ עליכם, הבחירה היא בידכם בלבד.

בכבוד רב,

אלבוס דמבלדור,

מנהל בית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות.

כשסיימתי לקרוא את המכתב, הבטתי באבי בשאלה. "אז... מה עניתם? אני הולכת להוגוורטס או לא?"

אבי הביט במכתב במבט מהורהר. לבסוף, דווקא אמי היא זאת שדיברה.

"זאת הייתה התלבטות קשה, "היא אמרה, "ולא ידענו מה להחליט.

"מצד אחד, אנחנו לא אוהבים שאת ישנה מחוץ לבית, ובית הספר הוא פנימייה. חוץ מזה, תוכלי לחזור הבייתה רק בחופשות חג המולד וחג הפסחא, ואנחנו ממש נתגעגע אלייך.

"אבל, מצד שני, כנראה שאת באמת בעלת יכולות קסם. זוכרת את הפעם הזאת, שצבעת את הפאה של המורה שלך בסגול?" אמי חייכה, בפעם הראשונה מאז שהתחלנו את השיחה הזאת. חייכתי. גם אני בהחלט זכרתי. וזכרתי גם שהשעו אותי מהלימודים לשבועיים בגלל זה. חיוכי דעך. ומה אם הם החליטו שאני לא יכולה ללכת?

אמי כנראה ראתה את מצוקתי כי היא המשיכה בדבריה: "אז כנראה באמת יש לך כוחות קסם, ובבית ספר הזה תלמדי לפתח אותם, וגם תכירי חברים שהם..." אמי התקשתה כנראה למצוא את המילה הנכונה, "שהם גם כאלה." היא אמרה לבסוף.

"לכן," אבי המשיך אותה, "כתבנו לדמבלדור מכתב תשובה, ובו כתבנו... שאנחנו מאשרים לך ללכת לבית הספר."

"ישששששש!!!" קפצתי במקומי.

אבי חייך. "ההחלטה לא הייתה קלה. התלבטנו על זה הרבה, ובסוף החלטנו שזה יהיה הדבר הכי טוב בשבילך."

חייכתי חיוך גדול. אבי הביט בשעונו. "וואו, כבר אחרי תשע! ואת צריכה לקום מוקדם מחר, כי בשעה 10:00 האגריד בא לאסוף אותך!"

נפרדתי מהם בחיבוק, נכנסתי לחדרי, כיביתי את האור והתכסיתי בשמיכה. כעבוד שניות ספורות נרדמתי, כשחיוך גדול מרוח על פני.

תכתבו לי בתגובות מה דעתכם...

אני יודעת שהעלילה לא מתקדמת באופן משמעותי בפרק הזה, אבל בפרק הבא יתחיל להיות מעניין...

אני הקסומה ♥

הפרק הקודם		הפרק הבא