הקיץ בהוגוורטס

"לימודי קיץ? את צוחקת עלי, נכון?"רון היה מזועזע. אומנם לא היה נראה שמולי וויזלי צחקה. למעשה, היא הייתה רצינית מתמיד, הבעה החלטית הייתה על פניה.
"כבר דיברנו על זה. אמרנו שאם הציונים  ימשיכו  ככה נאלץ לשלוח אותך ללימודי קיץ בהוגוורטס, אל תתמם! זה בעיה שלך שלא השקעת בלימודים בשנה האחרונה."
"אבל-" רון פתח את פיו כדי למחות אבל אביו עצר אותו. "רון, וויכוחים לא יעזרו לך, אתה יודע שאין ברירה. זה לא כל כך נורא, גם אני הלכתי ללימודי קיץ כשהייתי צעיר, זה לא אסון. דווקא נהנתי". לפי הבעת פניו של רון, בהחלט היה נראה שזה אסון. הוא הסתובב בלי אמר מילה והלך לחדרו, בועט בכיסא שעמד בדרכו.

הם צוחקים עליו. זה לא הגיוני. לא יכול להיות שהם באמת מתכוונים לשלוח אותו ללימודי קיץ! לימודי קיץ היו בשביל אנשים כמו נוויל לונגבוטם, לא בשבילו..
נכון שבשנה האחרונה הם הזכירו כמה פעמים לימודי קיץ, אבל רון חשב שזה סתם דיבורים, שהם לא באמת יעיזו לעשות דבר כזה. נכון שהציונים שלו לא היו גבוהים ממש, אבל הם היו עוברים! הציונים שלו היו גבוהיים יותר מלפחות שליש מהשכבה. נכון שהוא לא קיבל 100 בכל המבחנים, אבל אחרי הכול הוא לא היה הרמיוני.
רון עלה במדרגות לחדרו עושה רעש עד כמה שרק אפשר. ג'יני הפיעה פתאום מולו. "לימודי קיץ? פחח. אני מניחה שהארי והרמיוני לא יהיו שם. מה תעשה בלעדיהם?" ג'יני אומנם עקצה אותו, אבל הבעה של רחמים היתה מרוחה על פניה. לימודים בקייץ זה באמת עניין נורא.
רון התעלם ממנה והמשיך לעלות לחדרו, פתח את הדלת וזרק את עצמו על המיטה. הוא באמת לא ידע מה הוא יעשה בלי הארי והרמיוני. מאז השנה הראשונה בהוגוורטס לא היה יום אחד שבילה בלי הארי או הרמיוני. כמובן הוא היה חבר גם של דין, ושיימוס, אבל זה לא היה אותו הדבר. וחוץ מזה, דין היה גאון, שני בשכבה אחרי הרמיוני. אין מצב שהוא יהיה שם גם. כל שנשאר לו לקוות זה ששימוס יהיה.
רון קם מהמיטה. צריך לארוז. ניראה שבכל זאת הוא יסע להוגוורטס.

בעיקרון רק הפורולוג הוא קצר, הפרקים יהיו יותר ארוכים.  גם אני שונאת שיש פרקים קצרים..

		הפרק הבא