אתם מוזמנים לקרוא את זה, אבל זה ננטש.

כל הזכויות שמורות לג'יי קיי רולינג. אני לא מתכוון להרוויח כסף או משהו רווחי מוחשי מהפיק הזה.

תודה רבה ל Remus John Lupin, הבטא המדהים שלי!

''אהההההה!'' שמעתי שוב את הצעקה.
התקדמתי לעבר הקול, נראה היה שהוא בוקע מתוך הכיתה שמשמאלי.
התקדמתי על קצות אצבעותיי, תוך כדי הליכתי השפופה הוצאתי את השרביט מכיסי, ורשמתי מילים אלה.
לאט לאט פתחתי את דלת הכיתה, ומצאתי את עצמי עומד מול הדבר הכי נוראי, מגעיל, ומפחיד.
זה היה יצור, ענקי, בגובה ארבעה מטרים, מכוסה במין רפש בצבע חום ירקרק.
היצור הוציא לשון ארוכה, מחודדת ומכוסה דם, ונעץ אותה באיש אשר רק עכשיו שמתי לב ששכב מתחת ליצור, מכווץ וחסר אונים.
''אהההה!'' עוד צעקה, אבל הפעם חלשה יותר.
פתאום הבנתי מי האיש הזה - בכלל לא איש, אלא אישה. הלשון המחודדת ננעצה פעם אחר פעם בגופה, מותירה נקבים גדולים ודם זולג.
הלשון נכנסה לפה היצור כהכנה לדקירה נוספת, אבל אני, שזיהיתי את היצור, זכרתי את נקודות החולשה שלו.
''רוקוויק!'' צעקתי, והקללה נכנסה בדיוק לפיו.
בשניות האחרונות שהיו לו לחיות היצור הפנה את מבטו אליי, וחייך.
לרגע לא הבנתי מה הכוונה, אבל כאשר הוא התפוצץ, הרגשתי כאב חד ברגלי. הבטתי למטה וראיתי חתיכת רפש אשר נצמדה אל רגלי והתחילה להיספג אל תוך גופי.
בכוחותיי האחרונים כיוונתי את השרביט אל נירי, ולחשתי ''כאדר''. לאחר מכן נפלתי על ברכיי, ועל הרצפה.
נירי ניסתה לגשת ולעזור לי, אבל דחיתי אותה. ''קחי,'' אמרתי.
נתתי לה את היומן. הספקתי לרשום בעזרת שרביטי כל מה שאירע בדקות האחרונות.
''קחי,'' חזרתי, ''תזהירי אותם ממני... תני להם את זה... תזכירי להם... רק רורי...'' היא הנהנה, פניה שטופים דמעות, ורצה מהחדר.
שמעתי אותה נועלת את הדלת בעזרת לחש שיצליח לעכב אותי למספיק זמן. גנחתי.
לאט לאט התחלתי להרגיש את תחושת השינוי עולה בי... הרגשתי כה רעב... כה צמא... לדם...

יאיייייייייייייייי! הפרק הראשון בפאנפיק הראשון! 2 תגובות ואני ממשיך! לא באמת כן? אני עדיין ממשיך. אבל תגובות ממש ישמחו אותי! בבקשהההההההההההההההה

		הפרק הבא