✨חכמה בלי גבולות✨

"לעזאזל, למה אנחנו צריכות להיות תקועות בספרייה וללמוד לבגרויות שלנו כשבחוץ כל כך נעים?" שאלה ג'סיקה, מתנשפת מהעלייה התלולה.

הן סיימו את שיעור טיפול בחיות פלא וחזרו כעת לטירה. זה היה השיעור האחרון שלהן לאותו היום, כך שאמרוד לא הופתעה במיוחד לראות את השמיים מתחילים לקבל גוון אדמדם.

"המורים לגמרי לחוצים. הבגרויות עוד שמונה פאקינג חודשים! התחלנו את שנת הלימודים לפני חודשיים!" התמרמרה אמרוד.

האוויר היה כה צלול. אמרוד שאפה מלוא ריאותיה אוויר צח ונעים. אוויר. היסוד המנצח.

השמש שקעה במהירות וכוכבים ראשונים נראו בשמיים. השעה הייתה בסך הכל חמש וחצי בערב.

הן המשיכו ללכת בשתיקה שהופרה על ידי קבוצה שהכילה כחצי תריסר תלמידים שהלכו בכיוון הנגדי ופטפטו בקולניות.

זו הייתה נבחרת הקווידיץ' של סלית'רין, הבחינה אמרוד. מקדימה הלך נער כהה שיער שנשא מטאטא נימבוס 2001 על כתף אחת.

"היי לך, אמרוד." הוא אמר וסימן לשאר חברי הקבוצה להמשיך בלעדיו למגרש.

"היי, דומיניק." השיבה אמרוד.

"אני אשאיר אתכם לבד," צחקקה ג'סיקה ונמלטה לה.

"אין צורך." אמרה אמרוד ועצרה את ג'סיקה מלברוח. "נתראה!" אמרה אמרוד לדומיניק והישירה מבט אל אותן עייני טורקיז. "בעתיד הלא כל כך רחוק." הוא השיב, והלך לו.

"סלית'רין הולך טוב עם רייבנקלו." אמרה ג'סיקה, ואמרוד תקעה לה מרפק בצלעות. "במיוחד שהוא גדול ממך בשנה..." צחקקה לה ג'סיקה, ואמרוד בעטה בה.

"סתמי." היא ענתה לה.

אמרוד כבר הייתה מותשת מכל זה. כולם אמרו להם שהם מתאימים, והיא עצמה לא יכלה להכחיש זאת. אבל היא לא הייתה בטוחה שהיא אוהבת אותו.

ובכלל, כלום אפילו לא קרה ביניהם! המשפחות שלהם היו ידידות, וזה הכל. שום דבר מיוחד.

הן הגיעו לאולם הגדול לארוחת ערב ובטנה של אמרוד התכווצה כשהריחה את הניחוחות המפתים.

הן התיישבו בשולחן רייבנקלו והתחילו להעמיס על הצלחת. אמרוד הייתה חצי שם וחצי לא שם. ראשה היה מלא בערפל, כאילו איזה יצור קטן נכנס לתוך אוזן אחת שלה, ערפל לה את המוח, ויצא מאוזן מאחרת.

היא בחנה את פניה בכף שהייתה מונחת מולה.

שיערה הבהיק בזוהר נחושתי, עיניה חומות וגדולות מהרגיל. את עורה הבהיר ניקדו נמשים זעירים.

היא התאימה כל כולה לרייבנקלו. הכחול הופיע בתלבושת בית הספר והנחושת בשערה. עיניה היו גדולות כמו עיניו של נשר, והיא הייתה חכמה כמעט כמותו.

הפרק הקודם		הפרק הבא