התחלות חדשות

"קייט, קדימה, צריך לעבוד."
מנדי הוסיפה עוד כמה פרטים לעבודתה והקריאה אותם לקייטי בקול רם.
"מה אמרת?" שאלה קייטי.
מנדי חזרה על דבריה והיא הוסיפה אותם גם לעבודתה שלה.
"טוב," סיכמה מנדי. העבודה שלה קיפלה את עצמה והיא תפסה אותה מתחת לזרועה.
"אני חושבת שגמרנו פה. אני הולכת לחפש את אל."
היא התכוננה לקום, אבל אל ניכנס לפני שהספיקה. "הא, שלום מנדי. וקייטי."
קייטי יצאה מהחדר בתירוץ של "יש יותר מידי שיעורים", שהתאים יותר למנדי והשאירה אותם לבד בחדר המועדון של רייבנקלו.
"שב", אמרה מנדי.
אלבוס ישב במקום שבו קייטי ישבה.
"אז, איך הולך בגריפינדור ?" שאלה מנדי, מנסה לשמור על קול שקול והגיוני.
"אני בסדר. את מסתדרת ?" ענה. היה מובן שהוא לא מתכוון רק ללימודים.
"אני... בסדר."
אמילי ושרלוט נכנסו לחדר ממגורי הבנות. "שלום, אלבוס. שלום, מנדי." הן אמרו ופנו לדבר בהתרגשות בפינה.
מנדי הנהנה. "תחזור לחדר המועדון של גריפינדור. יחפשו אותך סתם. נתראה."
אלבוס בהה לרגע בתקרה ואמר, "נתראה." והלך.
מנדי נכנסה בחזרה לחדרי השינה של הבנות. קייטי היתה ממוקדת בטבלה.
"הא, כמובן, הטבלה." אמרה מנדי במהירות, הוציאה טבלה משלה והחלה למלא אותה בהדגשות מרקרים ובמדבקות ציבעוניות.
"יש את השאלון האישי לתלמידים. צריך למלא ממה עשוי השרביט שלך. שלך מעץ תפוח ושערה של חד קרן. נכון ?" קייטי הרימה את עייניה מהטבלה.
היא הנהנה וענתה במהירות על השאלון וכתבה סיכום ארוך במהירות מפתיעה.
מנדי עבדה תמיד מהר וביסודיות.
היא קלטה ולמדה דברים מהר, היתה חכמה מאוד, תלמידה מיצתינת ובלטה אפילו בבית רייבנקלו.
"שלום," אמרו התאומות בנירה וסטואו שישבו כדי לעשות שיעורים.
קייטי ההנה לעברן ומנדי שקעה בספר.
"מחר יום ההולדת שלך," הזכירה קייטי. מנדי הנהנה בהיסך הדעת.
"לימודים קודמים לכול. חוכמה בלי גבולות היא אוצר לדורות," דקלמה.
"אבל תהני קצת מחר." אמרה קייטי בחריפות.
"נראה מה יהיה. אני קודם אלמד."
היא חזרה לספר שלה.
"מחר יש גם יציאה להוגסמיד. אולי תזמיני את אלבוס לבית התה של מאדם פודיפוט או משהו כזה ?" הציעה קייטי. "את יותר מידי לומדת ופחות מידי מבלה."
מנדי סגרה את הספר שלה. "אין יותר מידי. יותר מידי זה יותר טוב. מי אמר לך שאני רוצה לצאת עם אל, אלוהים יודע." אבל היא ידעה שקייטי תבחין בזה.
"יש שיעור. אני כבר קראתי על החומר, כמובן, פעם אחת אפילו התאמנתי קצת. זה בטח זימון, אני בטוחה." שינתה מנדי את הנושא במהירות והן וכתריסר בנות מיהרו לשיעור.
היא צדקה בקשר לנוושא השיעור, כרגיל. היא גם הסתדרה מצוין והמוני חפצים התמגנטו לעברה. "זה ממש קל. אציו כרית. פרופסור, סימתי את החפץ האחרון."
המורה התקרבה לשולחן שלהן. "הא, מצוין, גברת רוזברי. כולם, תיראו איך מפעילים זימון ראוי לשמו. העלמה רוזברי, תראי לנו."
מנדי הדגימה שוב בהתרגשות את הזימון. כולם נעצו בה מבטים מאוכזבים.
קייטי לא היתה תלמידה גרועה ולבסוף הצליחה למגנט לעברה את הכרית, את העטים של המורה וקופסאת פח מרשרשת שהכילה כפתורים וחפטים.
בסוף השיעור, קייטי ומנדי עשו את דרכן לארוחת הצהרים.
"אני אשב קצת עם הגריפינדורים. שלום לאל, לאחיו, לרוז, להוגו... את יודעת, כרגיל."
קייטי הנהנה בראשה לאישור.

"אני פשוט שונאת את זה," אמרה מירנדה לחברתה, גבריאלה.
"הוא לא ירצה לבוא איתי. את מכירה את דעתו על הסלית'רינים. עם רק יכולתי להוכיח לו שאני אחרת." היא השתתקה בבת אחת כשמנדי עברה ליד השולחן של סלית'רין ועשה את דרכה לזה של גריפינדור וישבה ליד ויקטאור.