לא יכול לתת לה ללכת

                           תודה רבה לבטאית שלי         give [goov] it to you (נגב)                                  
                                            
חשוב מאוד שתקראו את זה: הפיק מסופר על שנה שישית אחרי שרון חוזר להיות חבר של הרמיוני.

זו הייתה בשבת חורפית במיוחד, גשם כבד ירד וכבר הרגישו את תחילת נובמבר.
רוב תלמידי הוגרווטס היו בתוך הטירה, רון והרמיוני באופן ספציפי העדיפו לשהות בחדר המועדון.
"רון, צריך עזרה?" שאלה הרמיוני, תוך כדי שהיא כותבת שיעורי בית בכשפומטריה.
"לא, לא. אני מסתדר." מיהר לשקר לה וחזר להביט בקלפו הריק.
רון הביט בהרמיוני בעוד היא מכינה שיעורים וניסה לתפוס את מבטה שכל כך אוהב.
"מה?" היא שאלה אותו בחיוך מובך וגלגלה את הקלף שבידה. "שום דבר." שיקר שוב במשיכת כתפיים.
"רון?!" דחקה בו הרמיוני וניסתה להציץ לעבר נייר הקלף שהחזיק בידו, לאחר כמה שניות של ניסיון גילתה כי הקלף נותר ריק מאז שהתחילו לעבוד.
"מה?" שאל בהתגוננות מה. "אפילו לא התחלת לכתוב." הזדעזעה. "למה אתה מפחד לבקש ממני עזרה?" היא שאלה אותו בתוכחה.
"חיכיתי שתסיימי את שלך, כדי לא להפריע לך." ענה רון בסתימות ומשך בכתפיו שוב, סמוק מבושה.
"נו, באמת, אל תהיה לי שה תמים." אמרה לו הרמיוני. "רונלד וויזלי, תביא לי את הקלף הזה." ציוותה בקול פסקני והגישה את ידה לקבלת הקלף. "אוקי," הוא נאנח. "קחי." הוא הגיש לה את קלפו הריק והחסר תוכן.
"אוקי רון, באיזה מקצוע זה צריך להיות?" שאלה בענייניות. "תולדות הקסם." ענה בקצרה, מיואש מניסיונותיו הכושלים, עדיין מנסה לתפוס את מבטה. "אה, עוד לא עשיתי את שלי."  אמרה הרמיוני, מובכת בתורה.
"רוצה נעשה יחד?" עשתה ניסיון לשבור את המתח.
"כן." הוא ענה לה וחיוך קלוש התפשט על פניו. "טוב, צריך לכתוב, האם לדעתנו הנוכחות של משרד הקסמים חשובה או לא, לנמק." היא קראה מתוך יומן שיעורי הבית שלה.
"כמה צריך לכתוב?" שאל רון בייאוש האופייני לשיעורי בית. "חמש עשר סנטימטר, לא הרבה בכלל." היא חייכה בזחיחות. "טוב, לעבודה." הוא חייך אליה גם. הם התחילו לעבוד – או יותר נכון היא, - עד שרון הצליח לתפוס את מבטה.
הם הסתכלו אחד לשנייה בעיניים. רון קירב את פניו אל שלה לאט,חושש מתגובתה. הוא התקרב עוד קצת, ואז דלת המועדון נפתחה והפרידה ביניהם למורת רוחו.
תלמיד חדש נכנס ומספר לא מועט של תלמידים הקיפו אותו בין רגע.
"טוב, רון, אנחנו צריכים להמשיך." היא הסמיקה. "כן." הוא השיב, מסמיק גם הוא. ה'זוג' הסמוק המשיך בשיעורי הבית מבלי להתרכז בהם באמת. רון לא הפסיק להגניב מבטים פעם אל הרמיוני, פעם אל התלמיד החדש שבאופן מוזר הצטרף באמצע השנה, אך זה לא מה שהטריד את רון.
התלמיד החדש לא הפסיק להגניב אל הרמיוני מבטים מעל ראשי התלמידים שהתאספו סביבו.
"רון," פנתה אליו הרמיוני לאחר שסיימו לעבוד. "מה?" שאל אותה רון. "אני יודעת שמרגיז אותך  שהתלמיד החדש מסתכל עליי." היא אמרה לו. "מה פתאום?!" שיקר שוב בתוכחה מלאכותית משהו. "רון." היא תפסה את ידו וסובבה אותו כך שהיה חייב להביט בה.
"מה?" הוא החזיק בידה חזרה בתקווה גלויה למה שעמדה אולי לעשות. "אל תשקר לי." היא חייכה ספק בשעשוע ספק בנזיפה.
"טוב, נכון." הוא הסמיק אליה. "איך את יודעת?" שאל פתאום. "אני פשוט... יודעת." היא הסמיקה ועזבה את ידו. "בנות." נחר רון בייאוש שוב.
רון בא לפצות את פיו אך התלמיד החדש הקדים אותו. "הי, את." הוא קרא לעבר הרמיוני. הרמיוני הסמיקה, היא הסתכלה על רון בחוסר אונים, והתקדמה לעבר התלמיד.
רון רצה לעצור אותה להגיד לה שתישאר, ושהוא אוהב אותה. כל כך הרבה זמן חיכה לרגע המתאים, ודווקא עכשיו היה חייב להרוס לא הילד הזה את הכל. הוא אהב אותה, לא משנה כמה הייתה מציקה לא וטיפה לפעמים, וגם כשהיה עם לבנדר, הוא תמיד חשב עליה.
היא התקרבה לכיוון התלמיד והם החליפו כמה מילים שלא הצליח לקלוט. לאחר כמה שניות של שיחה הם פנו חזרה אל הדלת ליצוא מהחור שמאחורי התמונה.
רון, שכבר הריח צרות, ידע שהוא הולך לעשות משהו עם הרמיוני, אף אחד לא ייקח לו אותה ככה סתם.
הוא אסף את חפציו, שם אותם בחדרו ויצא ממגדל גריפינדור בעקבותיהם.
הוא  חיפש את הרמיוני יותר משעה וכמעט שהתייאש.
הוא עבר במסדרון בקומה השלישית וכבר החל ללכת חזרה אל חדר המועדון עד שפתאום, כשעבר את כיתת השיקויים הפתוחה, ראה בפנים את הרמיוני אהובתו יושבת עם התלמיד החדש, מתנשקים?!

-----------------------------------------------------

תגיבו פליז פליז פליז <3

		הפרק הבא