אני יהודי?

אלבוס פרסיבל וולפריק בראיין דמבלדור, ככה קראו לו, לקח לי כמעט עשר דקות ללמוד להגות את השם.

הוא הגיע אלינו הביתה היום בצהריים, דיבר עם אבא, לא הסכימו לי להיכנס.

אבא נכנס אל חדרי לאחר שעה קלה, מחייך, הוא הושיט לי מכתב, "תקרא" אמר לי.

"לכבוד אליהו כהן, ארוורת 23, לונדון" התחיל הכתוב.

"אני שמחים לבשר לך שנשמר לך מקום בבית הספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות" הפסקתי לקרוא.

"אתה רציני, אבא? אני קוסם?" לא האמנתי, אני קוסם? איך זה הגיוני?

"אלי, אתה זוכר את המקרה עם סטיב בוסטון?" שאל אבי, צחקתי.

זה היה שבוע לפני כן, סטיב ניסה להציק לי בבית הספר, אז התחלתי לברוח ממנו, איכשהו, כשהוא לכד אותי ליד השירותים, הוא נלכד עם ראשו פנימה בתוך האסלה, בכוחות אדירים הצליחו לשחרר את ראשו השמן מהאסלה, מזל שהפה שלו נשאר בחוץ, אם לא הוא לא היה שורד שם...

לא משנה, כולם הבינו שאין לי סיכוי להכניס אותו לבד לתוך אסלה, אז עזבו אותי, אבל אני זכרתי את זה.

"דמבלדור הסביר לי שזו תופעה הגיונית לקוסם מתחיל, הוא אמר שהקסם צריך שליטה, ושם מלמדים את זה, אבל יש בעיה" הוריד לי אבא את מצב הרוח הטוב, שתקתי, הפסקתי לצחוק.

"מה?" רק מילה אחת יצאה מפי.

"זה בית ספר של נוצרים, אליהו, נוצרים" אבא שתק, כמוהו, ידעתי שהוא מאוד מתרחק ממעשי הנוצרים, למרות שאנו רק מסורתיים, אפילו בלי כיפה, הוא התרחק מאוד מהנצרות וענינייה.

"אז לא תסכים לי ללכת?" שאלתי בחשש, יודע את התשובה מראש.

"דווקא אסכים" הפתיע אבי אפילו את עצמו, קל וחומר שאותי.

"באמת?" לא האמנתי.

"כן, אבל זכור אליהו, גם אם תתחבר אליהם, תזכור שאתה יהודי, תזכור, לא משנה כמה אתה תהיה טוב שם, אתה יהודי, אני מסכים לך ללכת כי זה הדבר הטוב בשבילך, אבל תזכור, היה לך קשה, אבל תזכור, אתה יהודי!" אמר אבי, קצת בקול.

"בסדר, אבא, אני אצליח" אמרתי, המשכתי לקרוא את המכתב, היה שם פירוט של כל הציוד, ומשום מה היה זכור לי שאין בלונדון חנות לממכר שרביטים, או קדרות שיקויים.

"אבא, איפה קונים את כל הציוד הזה?" אבי חייך.

"דמבלדור הסביר לי בדיוק לאיפה לקחת אותך"

המשך יבוא...

		הפרק הבא