אחוות הערבים

בעיר

"ועכשיו יש לי שאלה אליכם".        

"טוב, נו, תשאל כבר! למה אתה מותח אותנו?"                                                                                                                                                            "למה אתם צריכים את ה"חרב של ארתור?"                                                                                                                                                                 "זוהי ירושה משפחתית." צעקו שיניהם בקול אחד, והארי לחש "וגם נדמה לי שמצאתי בסיליסק".

בעיר, כמה דקות לאחר הוויכוח הקולני שקעו שלושת גיבורינו בצרה גדולה: האוכל.      בנבסיה היה שפע של מזון, אבל רובו היה יפה למראית עין אבל רקוב מבפנים. חוץ מזה שהם לא הכירו את האוכל ולא ידעו מה מכיל גל דבר. לפתע ניגש אליהם ילד.                                    "הארי!הרמיוני! מה לעזאזל אתם עושים פה?!"                                                                                                                                                       "כן שלום גם לך דין" אמרו שניהם בשילוב מושלם של קרירות.                                                                                                                           "אתם עוד כועסים עלי על שהבכתי אתכם בפני ראש העיר?" צחק בפניהם.                                                                                                    "לא! אמנם בגלל זה לא קיבלנו חנינה אבל אנחנו כועסים עליך בגלל כל מה ש:גנבת, שיקרת, לכלכת, זרקת והרבצת!"                                                                                                                                                                                                                          "מי? אני?!" היתמם לו דין.                                                                                                                                                                                  "מאיפה אתה מכיר אותם ומאיפה הם מכירים אותך?" שאל האגר בבלבול.                                                                                                     "הוא פעם היה גר איתנו בכפר" ענה הארי" מה גם שהוא גם צאצא של אחד מה'גדולים'".                                                                                                                                                                                                                 "אם משהוא יביא לי הסבר יותר מפורט אני אשמח מאוד!" התרעם לו בשקט האגר.                                                                                                                                                                                                                                      "אז זה הולך ככה" התחילה להסביר לו הרמיוני" פעם לפני הרבה שנים היו חיים קוסמים, כן קוסמים אמיתיים, ואז קם איזה קוסם אחד רשע ורצח הרבה מאוד אנשים..."                                                                                                                                                                              "למה?" קטע אותה האגר.                                                                                                                                                                                   הרמיוני שילבה את ידיה והסתכלה עליו במבט רצחני.                                                                                                                                           "טוב, טוב, סליחה, סליחה..."                                                                                                                                                                                     "והסבא של הסבא של הסבא שלנו או משהוא כזה...                                                                                                                                                  "גם הסבא של הסבא שלי!" צהל לו דין.                                                                                                                                                                     "נלחם בו והוא ניצח אותו" התעלמה ממנו הרמיוני" והוא היה גיבור וכולם אהבו אותו, 'וזה הסוף'" אמרה בקול צייצני כמו של מורה.                                                                                                                                                                                                                            "טוב אז עכשיו הגיע הזמן לאכול" אמר האגר" מה להביא לכם?"                                                                                                                     "אפשר להמליץ?" קפץ מיד דין, והמשיך" הכי כדאי לכם לאכול מימבורינה"                                                                                                        "מה זה מימברנה?" שאלו כולם בפה אחד.                                                                                                                                                               "קודם כל מימבורינה, וזה המאכל המקומי והוא הכי שווה בעולם" אמר בעיניים מזוגגות מאושר.                                                                                                                                                                                                                                      "טוב, שיהיה, אבל אני מקווה שזה לא עוד תכסיס מהידועים לך!" צעקה לו הרמיוני בזמן שרץ משם.                                                                                                                                                                                                                                               "הנה זה" אמר דין ובת צחוק על פניו.                                                                                                                                                                               "למה לא אמרת לנו מההתחלה שזה לחם?" תמה הארי.                                                                                                                                            "זה לא לחם זה מימבורינה!" צעק עליו דין.                                                                                                                                                              "אני לא יודע מה זה אבל  הדבר הזה חריף!!!" אמר האגר ויצא לו עשן מהאוזניים. "דין!!!" צעקו הארי והרמיוני וניסו לתופסו, אבל הוא כבר היה רחוק מהישג ידיהם, בורח ומתפקע מצחוק.                                                                                                                                                                                                                         "טוב אם הוא נהנה אז לא נפריע לו, נכון האגר"?                                                                                                                                                     "האגר!" צעקה הרמיוני. האגר שכב מעולף על הרצפה כשאישוניו זזים במהירות.                                                                                                   "אוי, לא, האגר" בכתה הרמיוני.                                                                                                                                                                                    "מה אתה עושה פה?" הופיע קול מאחוריהם.                           

הפרק הקודם