אלבוס סוורוס פוטר

פרק 1

בדרך להוגוורטס

אלבוס נכנס לרכבת האקספרס להוגוורטס.כל דבר ריגש  אותו: התאים,הוילונות שעל חלונות התאים,אפילו האישה הזקנה (שעכשיו כבר הייתה ממש זקנה) שמכרה נשנושים.הוא חיפש תא פנוי אבל הוא לא מצא.בעוד הוא מחפש תא הוא חשב על זה שכנראה שהיה לו קשה להיפרד מאביו. טוב אי אפשר היה להאשים אותו הוא היה מאוד קשור להוריו  למרות שג'יימס כל הזמן היה צוחק בגלל זה.

הוא המשיך לחפש תא פנוי אבל לשווא: כל התאים היו תפוסים.

לבסוף הוא מצא תא עם ילד אחד. היה לו שיער בלונדיני כמעת לבן ועיניים שחורות."אפשר לשבת פה? כל התאים האחרים תפוסים." אמר אלבוס שעה שפתח את דלת התא."ברור" השיב הילד.

"אז גם אתה בשנה הראשונה?" שאל אלבוס

"כן"

"איך קוראים לך?"

"איך קוראים לך?"

"אני סקורפיו"

"אני אלבוס"

"היי תגיד," אמר סקורפיו ישירות והפנה את מבטו לאלבוס "אתה בוצדם?"

"היי!" אמר אלבוס ונעשה כועס "זאת לא מילה יפה להגיד!"

"סליחה" אמר סקורפיו אבל לא נראה ממש מצטער "ההורים שלי פשוט לא מרשים לי להסתובב עם בוצדמים הם אומרים שזה לא למעמד שלי" הוא ניסה להיראות מכובד אבל זה לא ממש הצליח לו. לטעמו של אלבוס הוא נראה די טיפשי. "כן? מי אלה בדיוק ההורים שלך?" שאל אלבוס בנימה לגלגנית "למה מי הם ההורים שלך?"

"הארי פוטר וג'יני וויזלי" השיב אלבוס בגאווה. "הארי פוטר?" אמר סקורפיו ועשה את עצמו מתרגש "ההוא המצולק והיתום המסכן?" כעת הוא הצמיד את ידו לפיו "ו-וג'יני וויזלי בוגדת ה-"

אבל סקורפיו לא הספיק לסיים את המשפט כי מישהו פתח בחוזקה את דלת התא וצעק "פטריפיקוט טוטאלוס!" וסקורפיו הפך והיות נוקשה וצנח אל הריצפה

"לחש גדול נכון?" אמר הילד שנכנס היה לו שיער ג'ינג'י בוער וכמה נמשים "אני פרד,פרד וויזלי אני לא יודע אם אתה מכיר אותי אני הבן של ג'ורג' וויזלי ואנג'לינה ג'ונסון"

"א-אה ז-זה היה" אמר אלבוס לא היו מילים בפיו אבל פרד ענה במקומו "מדהים? מרגש? מלהיב מעבר לכל דימיון?"

"כן כן ולא"

"לא?"

"טוב תודה זה לא היה ממש מלהיב מעבר לכל דימיון"

"היי!"

"מה אתה רוצה? כולה שיתקת אותו"

"טוב, טכנית הוא לא משותק" אמר פרד

"סליחה?" אמר אלבוס

"זה אומר שחתיחת הטינופת הזה יכול לשמוע אותנו" ענה פרד "אז מה אתה אומר? שנוציא אותו?"

"קראת את מחשבותי" ענה פרד

יחד הם סחבו את סקורפיו שעיניו כל הזמן מפרד לאלבוס. פרד התעקש לסחוב את הראש בהתחלה אלבוס לא הבין למה אבל אחר כך הוא גילה: כשהם יצאו מהתא פרד עזב את ראשו של סקורפיו כך שנחבט בריצפה "אופס" אמר פרד.סקורפיו לא יכל לצעוק אבל דמעות עלו בעיניו וגם מהעיניים של פרד ואלבוס אבל לא מכאב אלא מצחוק.

כשהגיע האישה הזקנה למכור להם דברים מהעגלה הם לקחו כל מה שהיה שם כמה פעמים.הם התחילו בסוכריות בכל הטעמים  אלבוס לא הצליח להפסיק לצחוק כשפרד קיבל סוכריה בטעם פחם "כמה חכם מצידך" אמר אלבוס כשהפסיק לעצור את צחוקו "לקחת סוכריה בצבע שחור.אלבוס לקח סוכריה אדומה "סוכריה אדומה איזה טעם נורא זה כבר יכול להיות? קטשופ? אוי לא!" אמר אלבוס והכניס את הסוכריה לפיו. התברר שהסוכריה היתה בטעם פלפל מאוד-מאוד-מאוד חריף אלבוס היה צריך לשתות שני בקבוקים של מיץ דלעת בכדי להרגיע את השריפה שהתחוללה בפיו.וככה הא ניסו את כל הממתקים ושיחקו טאקי מתפוצץ עד שהגיעו להוגוורטס.אלבוס חשב שהשנה הזאת הולכת להיות השנה הכי טובה בעולם.

כמה שהוא טעה.

תגובות אנשים!

הצעות לשיפור,תיקונים

רק תגיבו

		הפרק הבא