גלקסיות בהישרדות

האוויר בבר היה חמים וחנוק, בניגוד למזג האוויר הלונדוני ששרר בחוץ – גשום וקר. למרות מזג האוויר הסוער האנשים לא הפסיקו לזרום פנימה, משוחחים בקולניות ונוטפי מים.

בחור גבוה בעל שיער שחור פרוע ישב בפינת המסעדה, ליד חלון זכוכית קטן ובהה בעיניו החומות ברחוב הגשום שבחוץ בחוסר מעש.

"היי ג'יימס,” ניק, חברו הופיע לידו בידו שני כוסות ברצפת מעלים אדים. זיפים קטנים על סטנרו ולחייו העידו שלא התגלח מספר ימים. הם השוו לו מראה של בחור כבן עשרים ושבע למרות שגם הוא, כמו ג'יימס היה בן עשרים ואחד

"תודה,” מלמל ג'יימס ולגם ארוכות מן הכוס.

"וואו, לאט חבר,” אמר ניק והתיישב מולו. “אני לא רוצה אותך נחנק פה.”

"יש משהו שונה בזה, או שאני טועה?” שאל ג'יימס והתעלם מהערתו של ניק.

"אתה לא טועה,” אמר ניק בחיוך מיסתורי. הוא התקרב לג'יימס ולחש בשקט. “הכניסו לתוכו ברנדי מזוקק משזיפים, היית מאמין?”

"כן,” ענה ג'יימס. “יופי. זה טעים ככה,” הוא אמר וחזר לבהות בחלון במבט חלול.

"היי, בן אדם,” אמר ניק והניח את ידו על כתפו של ג'יימס. “אתה חייב להפסיק עם המצב רוח הזה. תתחיל להמשיך הלאה.”

"אני כל כך הייתי בטוח שזה יגמר אחרת,” אמר ג'יימס בלי להתייחס לניק.

"והנה מתחילים,” מלמל ניק וגלגל עיניים בהשלמה. “קדימה, תוציא את זה.”

"בכלל לא חשבתי שזה יגמר,” אמר ג'יימס ולגם עוד מספר לגימות מן הברצפת. “היינו שלושה שנים ביחד ואז הצעתי לה נישואים והיא אמרה כן. היית מאמין?

ניק הנהן בראשו בלאות כמו אחד שזוכה לשמוע את אותו סיפור בפעם האלף ואחת.

"אבל אז לאט לאט התחילו המריבות, זה היה בהתחלה בקטנה עד שזה כבר לא היה ובוקר אחד היא פשוט העירה אותי, מוכנה עם הבגדים והמזוודות והודיעה שהיא עוברת לאימא שלה ושזה נגמר.” ג'יימס קבר את פניו בכפות ידיו לכמה רגעים.

"היא אפילו השאירה לי את הטבעת נישואים,” הוא אמר ושלף אותה מכיסו.

"ברור, אם היא אמרה שזה נגמר אתה חושב שהיא הייתה רוצה את הטבעת שלך על היד שלה?” שאל ניק. הוא הביט בפניו של ג'יימס. “וזה לא היה המשפט הנכון להגיד,” הוא מיהר לומר. “תראה, זה היה, וזה נורא, אני מסכים. אבל אתה חייב להמשיך הלאה. זה קרה לפני חצי שנה כבר. תפסיק עם האומללות העצמית הזאת ותהנה מזמנך כרווק, הוא לא ימשך עוד המון זמן.”

"למה?” שאל ג'יימס וגמר את הברצפת עד לטיפה האחרונה. רעם התגלגל ולאחריו מספר הבזקים של ברקים. הגשם התעצם. “להיות רווק נראה לי עכשיו לא כל כך מדכא, תחשוב על זה, ג'יימס פוטר, רווק לנצח.”

"אוח,” נאנח ניק והיה נראה שהוא מתאפק ממש לא לדפוק את ראשו בזגוגית החלון שלידו.

"אני חושב שיש לי מזל רע עם זה,” מלמל ג'יימס. “אני בחור בן עשרים ושתיים, היו לי שלוש בנות זוג או איך שלא תרצה לקרוא לזה, ואף אחת לא החזיקה מעמד איתי יותר משלושה שנים.”

"והייתה גם את ליאנה,” אמר ניק בעדינות.

"טוב, היא מתה,” אמר ג'יימס בחדות. “והייתי איתה רק חצי שנה אז בהתחשב בנתונים הכללים זה בקושי נחשב משהו. אני לא רוצה לדבר עליה.”

"אני חושב שאתה מתייאש מהר מידיי,” אמר ניק. “אתה בסך הכל בן עשרים ואחד, בן אדם. כל החיים עוד לפניך ואל תגיד שאתה וליאנה בקושי נחשב משהו כי גם אני וגם אתה יודעים שזה לא נכון בכלל.”

"אמרתי שאני לא רוצה לדבר עליה,” אמר ג'יימס בכעס ונעמד. “תודה על הברצפת, אני חושב שאני אלך עכשיו.”

"הנה כמו בכל פעם,” קרא ניק ונעמד. “שש שנים ולא השתנית. בכל פעם שמתחילים לדבר על ליאנה אתה בונה סביבך חומה ונעלם. אני מכיר אותך יותר מידיי טוב ג'יימס. הכל מתחיל ונגמר בזה.”

ג'יימס הסתובב לאחור בפתאומיות. פניו היו רחוקות מפניו של ניק רק בסנטימטרים ספורים. “שלא תעז לדבר איתי על ליאנה,” הוא סינן. “אני לא רוצה לשמוע את השם שלה בוקע מהפה שלך לעולם.” והוא הסתובב ויצא מן הבר, טרק את דלת הזוכוכית מאחוריו בחוזקה והתעתק. ניק דפק את ראשו בזגוגית החלון.

הגשם ניתך בחזקה וללא רחם. ג'יימס נכנס לביתו וסגר אחריו את הדלת במהירות. למרות שהוא היה בחוץ שניות ספורות, הוא היה רטוב לחלוטין ושלוליות מים קטנות נקוו מתחתיו.

הוא ייבש את הכל בהינף שרביט וקרס אל הכורסא בהנחה.

זאת הייתה דירת שלושת החדרים שהוא שכר. היא הייתה ממוקמת קרוב למשרד הקסמים – ששם הוא עבד בתור הילאי זוטאר.

דמותה של ליאנה לא נתנה לו מנוח. “תודה רבה לך ניק,” הוא מלמל בכעס. “עכשיו בזכותך אני אזכה בעוד מספר לילות ללא שינה.”

בהתחלה, בחודשים הראשונים אחרי... - מה שקרה, ג'יימס היה מתעורר כל לילה בצרחות ודמותה של ליאנה לא הייתה נותנת לו מנוח. לאחרונה הסיוטים החלו לחזור, בכל פעם שהוא עבר פרידה מחברה או בת זוג.

"ליאנה, אני לא יודע אם במקום שאת נמצאת עכשיו את יכולה לראות אותי,” הוא מלמל. “אבל אני ממש מקווה שכן. בכל אופן, אני הבטחתי לך שאני לא אשכח אותך אז.. אז שתדעי שאני מקיים את ההבטחה הזאת. הבטחתי לך שאני גם אקים משפחה... אני לא יודע אם אני אוכל לקיים את ההבטחה הזאת, מקווה שזה בסדר.”

זה היה הסוד של ג'יימס. אף אחד לא ידע את זה, אפילו לא הוריו. מידיי פעם, כשהוא היה ממש נסער הוא היה מדבר אל ליאנה כאילו היא לידו. עד כמה שזה נשמע מופרך אבל דווקא זה עזר לו לשמור על שפיותו בהתחלה ואחר כך המנהג דבק בו ולא עבר שבוע בלי 'שיחה' קצרה.

צרחות של בהלה נשמעו לפתע מבחוץ. ג'יימס קם על מקומו בסקרנות.

הצרחות גברו ונשמעו קולות ריצה המוניים וגם קולות שאגה עוצמתיים של מנועים.

ג'יימס יצא לבחוץ. עיניו נפערו לרווחה ולסתו כמעט נשמטה על הרצפה.

שלושה חלליות מאסיביות נחתו באיטיות בכיכר הגדולה שלצידה שכן ביתו של ג'יימס.

ג'יימס צע קדימה באיטיות. “בשם זקנו המדובלל של מרלין.”

הפרק הקודם		הפרק הבא