הארי פוטרים נפגשים

היי! אני רק רוצה להבהיר כמה דברים:

1. המודל של המולטיוורס אצל הארי יוצג בהמשך, עם כל ההסברים.

2. אין לי משהו נוסף.

כל אדם אחר שהיה נמצא שם במקום הארי פוטר היה המום.

בשביל הארי זה היה פשוט "יום שלישי".

היה זה, למעשה, יום שבת.

12 שעות לפני כן...

"הארי! הארי! תתעורר!"

"עוד חמש דקות."

"אבל הארי! הינשוף כאן!"

הארי קם ממיטתו במהרה.

באמצע החדר, כמובטח, היו שני ינשופים חומים. אחד מהם נשא עליו מעטפה ירוקה, בעוד השני נראה כאילו הוא מחכה לראשון.

הארי זינק אל הינשופים, וחטף את המעטפה.

הוא ראה שהוא לא צריך ציוד חדש, מעבר לספר בשם "תיאוריה של קסמי מגננה" מאת מישהו בשם ווילברט סלינקהרד.

רון נראה המום. "אני- אני מדריך."

11 שעות ו55 דקות אחרי זה...

היה הלם כשגילו שרון מדריך. הוא ביקש מאמא שלו מטאטא חדש.

דמבלדור הגיע לארוחת צהריים, מה שהיה די מפתיע, בהתחשב בעבודה שלו, ובעובדה שארוחת צהריים בדרך כלל לא מתרחשת ב6 בערב.

לפתע, האוויר ליד כיסאו של דמבלדור החל להתעוות.

היה פיצוץ.

רגע אחד לא היה שם כלום, ורגע אחר כך היו שם שלושה גופים, תיבה, קדרות, נרתיק, וספרים. הרבה ספרים. הרים של ספרים.

לפתע אחד הגופים התרומם, והארי היה בהלם. זה היה מאלפוי!

לא עברה שנייה וכל מי שהיה שם קילל אותו.

הארי קילל גם את שני הגופים האחרים.

אחד הגופים התרומם לפני שהקללה פגעה בו, והפך ל...ציפור.

הוא דאה לצד השני של החדר, השתנה חזרה לאדם, ושלף שרביט.

זה נראה כאילו השרביט פשוט יוצא מהיד שלו.

האדם הרים את גלימתו מראשו, והארי היה בהלם.

כי לא משנה מה, גם לא בחלומותיו הפרועים ביותר, הארי לא דמיין לפגוש את עצמו.

כל אדם אחר שהיה נמצא שם במקום הארי פוטר היה המום.

בשביל הארי זה היה פשוט "יום שלישי".

היה זה, למעשה, יום שבת.

לפתע אדם בעל המראה של סיריוס בלק, עמד ושאל: "איפה נפגשנו לראשונה בשנתך השלישית?"

האדם שנראה כמוהו ענה מיד: "בצריף המצווח".

הארי הבין מה קורה פה. הוא עבר ליקום אחר, ונראה שיש גם בו הארי פוטר אחד.

לפתע, האדם שנראה כמו מודי לפני האבן, לא. הוא הבין, מודי של היקום הזה. אין להם את האבן כנראה. שלף את שרביטו וצעק: "אבדה קדברה!"

הארי היה מוכן, כמובן. במרפאה בהוגוורטס היו מקרים בהם אנשים חלו כל כך, שהיה צריך להמית אותם ולהחזירם לחיים.

כך הוא ריפא את הוריו של נוויל.

במהירות מדהימה שרביטו החווה את התנועות של לחש הפטרונוס, שלאחר אימונים רבים ידע להטילו באופן אילם ולכפות עליו צורות שונות.

מולו נוצר מגן זוהר, בעל בוהק של אלף שמשות.

כל מי שהיה ליד הסתכל עליו.

הקללה ההורגת פגעה בו,

והיא התפוגגה כמו כלום.

כולם עצרו ובהו בו.

הוא לא הפסיק. הוא הבין אותם. לפי ההתנגדות שלהם לדראקו נראה כי הוא לא אמור להיות כאן, והשנאה של ההארי השני אל דראקו נראתה כאילו ההארי הזה לא המיר את הדראקו שלו.

לפי הפיצוץ נדמה לו כאילו זה נראה כהתעתקות, במיוחד בהתחשב בעובדה שלא היה סימן לפיצוץ, למרות הקול של הפיצוץ.

זה אומר שעל הבית בו הוא נמצא יש לחשים נוגדי התעתקות.

למעשה, כאשר הוא הביט מהחלון הוא שם לב שהעיניים של האנשים שמסתכלים על הבית מחליקות מצד אחד לצד השני.

גם כאלו שהיו עם גלימות.

זה נראה כמו לחש הפידליוס.

הסיבה היחידה שהוא חשב עליה לרכז כל כך הרבה לוחמים מפורסמים: מודי, טונקס, לופין, וגם להטיל את לחש הפידליוס על הבית, הייתה מלחמה.

למעשה, במבט בוחן הוא שם לב שכל מי ששם היו חברים במסדר עוף החול, וויזלים או הרמיוני.

וזה אומר שכנראה וולדמורט עדיין חי במימד הזה.

וזה אומר שהוא נראה כמו שליח של וולדמורט שמתחזה להארי פוטר.

או אולי וולדמורט עצמו.

והוא ידע שהוא צריך לדאוג שהם לא יוכלו להילחם.

הוא ידע גם שהם ינסו כנראה להרוג את דראקו והרמיוני.

הוא צדק.

שני לחשי "אבדה קדברה" נשלחו אל עבר דראקו והרמיוני.

הם פגעו.

הפרק הקודם		הפרק הבא