וויליה ושיער כחול

אז היי! אני טדי רמוס לופין, תלמיד שנה שישית. אני מטאמורפמאגוס (לכן תמיד יש לי שיער כחול. כחול זה צבע מדהים) ואיש זאב למחצה.

אז לפני שאני אשמע את התגובות המתנשאות או מרחמות כביכול כגון: ''מה? אין לך הורים? תנחומיי הכנים!'' או ''ההורים שלך היו גאים בך מאוד!''

אז פשוט נדלג על הקטע שבו אני יתום, מגודל על ידי סבתא שלי והקוסם הכי מפורסם בעולם. אוקיי?

הכל התחיל כשעליתי לרכבת האקספרס להוגוורטס, ולפני שמצאתי את החברים שלי ראיתי את ויק יושבת בקרון לבדה עם ספר עבה. ''היי ויק, דייט עם הספר?''

הצצתי לכריכה שלו. ''מלחמות הגובלינים במאה השלישית?'' עשיתי פרצוף והתיישבתי לידה.

היא סגרה את הספר. ''טדי, אמרתי לך לא לקרוא לי ויק, אני כבר לא ילדה קטנה.''
גיחכתי. ''ויקטואר,'' הדגשתי את המילה. ''זה שאת המכשפה הכי חכמה בהוגוורטס זה לא אומר שאת צריכה להתנהג כמו פרופסור מקגונגל.''

''טדי!'' ג'רמי התקרב אליי בריצה ''חיפשתי אותך! אוו חתיכת נחש מזורגג.'' הוא קרץ. ''מפלרטט עם וויזלי?''

''אויש נו בחייך!'' אמרתי בייאוש. ''ביי ויק,'' קרצתי לה והלכתי אחריו לקרון שלנו.

''טדי,'' אמר ניק והתכבד בצפרדע שוקולד. ''באמת תהינו איפה אתה.''

''הוא פלרטט עם וויזלי,'' סיפר ג'רמי לפני שהספקתי להשחיל מילה.
''היי!'' מחיתי, ''זה לא נכון!''
ניק הרים גבה. ''איזו מהן?'' כי יש משהו כמו... ארבע וויזליות בהוגוורטס...

''עם ויקטואר,'' סיפר ג'רמי.
''יש לך טעם טוב,'' העיר ניק. ''היא בהחלט נראת טוב.''

''אבל אני לא פלירטתי עם ויק... זאת אומרת ויקטואר! היא כמו אחותי הקטנה!'' ניק וג'רמי לא השתכנעו. ניק נחר בבוז. ''אף אחות שלך לא יכולה להראות כל כך טוב,'' הוא אמר בשיעשוע.

וואו איזה מעצבנים...

''נתערב שאתה מאוהב או לפחות תתאהב עד סוף השנה בויקטואר?'' שאל ניק.
''נתערב שלא,'' הסכמתי ולחצתי את ידו.

''אבל לפחות את אחותה תשאיר לי, אוקיי?'' שאל ג'רמי ונגס בשרביט במבליק. נחרתי בצחוק.
''אני חייב להיות כנה איתך: שאתה לא מהסוג שדומיניק תסתכל עליהם.''

וככה עברה שאר הנסיעה.

שלווים, רגועים ויותר מזה עם צפרדעי שוקולד...

תגובות מישהו?

הפרק הקודם