היורשים

''פרופסור, אני מניחה ששמעת שלמייסדים היו חפצים..'' אמרה מלינה ''כמובן'' אמר דמבלדור ''אבל תקני אותי אם אני טועה- הם נעלמו מדפי ההיסטוריה'' 

''למעשה לא'' אמרה מלינה בזהירות ''אתה מבין- לחפצים האלו יש כוחות מיוחדים.. אם מישהו יאחד את כולם ישתחרר כוח אדיר.. וזאת הייתה המטרה שלנו...''

דמבלדור הינהנן ''אולי תרצה לראות תמונה'' אמרה מלינה בקול מעט רועד והורידה תמונה מהקיר שך 4 נערים מנופפים למצלמה 

''טום'' הצביעה מלינה בשרביטה על נער נאה למדי עם שיער שחור ועיניים אפורות קרות

''סמנתה'' הפעם היא הצביעה על נערה חייכנית עם עיניים תכולות ושיער חום מתולתל

''ניק'' ניק שהיה בלונדיני עם עיניים חומות ונמשים החזיק בידו משהו ''והספל כמובן..''

''והנה אני'' היא אמרה בוחנת את עצמה הצעירה כמעט בכאב ובגעגוע למרות שבעצם הדר היחידה שהשתנה היה הגוון של השיער האדמוני

''אני חייב להגיד'' אמר דמבלדור ''זה מאוד מרשים, את יכולה בבקשה לספר לי עוד יקירתי?''

היא החזירה את המונה לקיר בניפוף שרביט ואמרה ''אולי עדיף שנראה את זה בעצמינו'' היא אמרה

דמבלדור לראשונה זה 40 שנה נראה באמת ובתמים מבולבל ''איך?'' 

''אציו!'' קראה וזימנה קערת אבן ''לזה קוראים הגיגית'' היא אמרה מעט באווה ושלפה בקבוק שמכיל זיכרון ''מוכן להרפתקאה דמבלדור?'' שאלה בחיוך

הפרופור בחן את הקערה ''מוכן'' הוא אמר ושניהם יחד קפצו לעבר

השנה 1940, המיקום הוגוורטס, חדר הנחיצות

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא