המסתורין מתחת לטירה

הי חברה, זה הפאנפיק הראשון שלי ! אני כלכך מקווה שתאהבו. יצא ממש קצר אבל אל תדאגו, יהיה המשך! 

ויתור זכויות לגיי קיי רולינג המדהימה

תודה, הדוויג כתיבה יוצרת וחמשירים.

הלנה מקארת' הסתכלה בחלון הרכבת. גשם ירד בחוץ וזלג על שמשת הזכוכית. היא בהתה במכתב שבידה, ותהתה מה לעשות איתו.

בטח בנדיקן ידע. הוא תמיד יודע. היא הסתכלה במושב שממולה, אך הוא היה ריק. לידה הונח הכלוב המוזהב של התנשמת הצחורה

והיפה שלה הדוויג. זלגו להלנה דמעות על הפנים, והיה לה קשה להחניק את העצב והבכי.היא נזכרה בלפני שבוע, בקניות לבית הספר

ביחד עם חברת הטובה מירה בראיין.

-פלאשבק- 

" הי מירה! תראי! הנימבוס 2000! הוא נראה כל כך מדהים! אני רוצה אותו!" צעקה הלנה למירה. " בשבילו תצטרכי להתקבל 

לנבחרת הקווידיץ', חחח". הלנה נאנחה. זה לא עומד לקרות כל עוד אחי החורג הוא הקפטן. אני לא מבינה למה ג'ק אכזר אליי

כל כך" הלנה נהייתה פתאום עצובה למרות האווירה "היי, הל, אל תיהי מבואסת, בואי נלך לגרינגוטס ונוציא כסף. בטוח יש לך מספיק."

הלנה הנהנה. פתאום תחושת השמחה חזרה אליה והיא רצה אל הבנק. היא הוציאה כסף מחשבונה ורצה לקנות את המטאטא. 

" את הנימבוס 2000 בבקשה" אמרו שתי הבנות בפרצופים מתוקים ובהתחננות. "וואו. לאף ילד לא הרשו למשוך סכום כזה 

ולקנות את המטאטא הזה. כל ההורים אמרו שהם צריכים לשמור את הכסף לעתיד, אבל אם הרשו לך, את כנראה בת מזל 

באמת. המטאטא שלך מעכשיו, תהני!" המוכרת נתנה להלנה את המטאטא והלנה ומירה הסתכלו אחת על השניה במבטים

מבועתים. הן לא שאלו את ההורים שלה! חשבו שתיהן ביחד. הן עפו שתיהן ביחד אל ההורים שלה על המטאטא החדש. 

"הוא כזה מרהיב ונוצץ!" התלהבה מירה "כל כך כיף לרכוב עליו!" חיזקה הלנה את דבריה. הן הגיעו להורים בפחד.

"אמא, אבא, יכול להיות שבטעות משכתי כסף מחשבוני בגרינגוטס וקניתי מטאטא יקר מאוד בשם "הנימבוס 2000"?"

הלנה התחילה ללהתכווץ עד שלפתע הוריה ענו בחיוך, "הלנה, למה שנכעס? אמרנו לך שהכסף בבנק הוא להחלטתך 

האישית ולקניית דברים שימושיים וטובים, ואת הרי שחקנית קווידיץ' מדהימה, אז זאת השקעה מעולה. שמחים שזה עושה

לך טוב מתוקה שלנו." הלנה התרגשה והיא ומירה מיד רכבו על המטאטא לקנות עוד ציוד -פלאשבק-

כעת הלנה הסתכלה על המטאטא ששכב בתא המזוודות עטוף בניירות. 

הלנה הייתה בדרכה אל שנתה החמישית בבית הספר הוגוורטס לקוסמות. היא השתייכה לבית גריפינדור,בית האומץ והסקרנות,

ובאמת שהיא הייתה הילדה הכי סקרנית שיכולתם להכיר. כך גם הייתה מירה, אך נראה שהיא לא תגיע.....

-פלאשבק- 

"ווהוווווו!" צעקו שתי הבנות על המטאטא. כעת כבר היו להם הרבה רכישות, כמו תנשמת חדשה להלנה, הדוויג.

"אז נפגש בעוד שבוע בתשע ושלושה רבעים?" שאלה הלנה בהתרגשות וציפייה "אני כל כך מצפה לשנת 

הלימודים החדשה."  "ברור! אני לא יכולה לחכות, תראי, כולי צמרמורות מהתרגשות!" השיבה לה מירה בשמחה.

הבנות נפרדו בהחלפת קלפי צפרדעי שוקולד מהירה וחיבוק פרידה מהיר.  - פלאשבק-

כמובן שגם זה לא קרה. הלנה שמעה לפתע קול מוכר, זה היה האגריד שקרא לתלמידים לעלות על הסירות. הלנה

הגיעה לטירה ללא חיוך על הפנים. היא התמקמה במגורי הבנות של בית גריפינדור והלכה לאולם הגדול. היא צפתה

בטקס המיון, סעדה בסעודה הגדולה, כל זה בציפייה שפתאום תפתח הדלת והיא תראה את החיוך המפורסם של 

מירה, אך זה לא קרה. "היי הל, מה הבאסה? " הלנה הסמיקה.אומנם חיוך לא עלה לה עדיין על הפנים, אך 

ידעה שיעלה כאשר תסתובב. הלנה הסתובבה וראתה מולה את קולין האניגן, התלמידה הכי חכמה, מוכשרת, 

מדהימה ומצחיקה לבית ריינבקלו. " נהנית מהארוחה? לא נראה ככה." הלנה נאנחה. "זאת מירה. היא לא

הגיעה." 

"מה? אבל מירה היא אחת התלמידות המצטיינות, אין סיכוי שהיא תפסיד את הסעודה"

הלנה חזרה לשקוע בעצב, ושערה החום הארוך נשמט על כתפיה.

"מה קרה? יש עוד משהו?"

"כן, לפני שיצאתי אל תחנת הרכבת הושחל בחלוני מכתב. בתוך המכתב הייתה מפה של מגורי הבנות וליד

המיטה שלי היו סימנים וסמלים מוזרים, כמו חידה"

במילים אלה נפתחו דלתות האולם הגדול וערפל נכנס פנימה. הלנה הרגישה שהיא לא נושמת, והתעלפה.

הלנה התעוררה במיטתה במגורי הבנות ולידה מכתב. למכתב היה חותם שעווה כחול ומוזר בצורת חצי

ירח. הלנה קילפה את החותם ושמה אותו בכיסה. הפעם בתוך המכתב היה מכתב במילים.

"הלנה היקרה, כאן ג'וסף קרוזון. אולי את שמי את לא 

מכירה, אך אני מכיר את שמך. שמעתי עליך הרבה

טובות. פניתי אליך כי אנחנו זקוקים לעזרתך באופן

מיידי. לפני ככמה שעות קיבלת מפה ובה מסומנת 

חידה. צריך לפתור את החידה בשביל להגיע אליהם.

אני יודע שהם חשובים לך לא פחות משהם חשובים

לנו. אני יודע שיש אחת שחשובה לך במיוחד.

בשביל להגיע אליה ואל כל השאר תצטרכי למצוא

ואז לפתור את החידה שתוביל אותך למסע 

בסודות בית הספר שלך. אני לא יודע עד כמה

את בכלל מוכנה למסע הזה. את תקוותנו 

האחרונה הלנה, בבקשה על תגרמי לנו להיות

מיואשים.    תודה - 

                                    -ג'וסף קרוזון"

"וואו" חשבה הלנה. "האם הוא מדבר על מירה? מי הם האחרים? ולמה הוא חושב שאני מתאימה

למשימה? אני כושפת גרועה, בת של מוגלגים, ואני גרועה בלפתור חידות." הלנה תהתה. 

אבל בכל מקרה הלנה ידעה מי כן מתאים למשימה. היא רצה למגורי הבנים ואפילו לא טרחה

לדפוק על הדלת והתפרצה. " בנדיקן! בנדיקן!" קראה. קרל בנדיקן היה חברה הטוב ביותר אחרי מירה, 

וההרפתקן הכי גדול ביקום. "מה קרה הל?" היא הראתה לו את המכתב והוא קרא בהנהון. " מגניב" 

ענה "מה "מגניב" קרל! אני לא יודעת מה לעשות! אני מתחרפנת!"

   "אומנם את לא יודעת מה לעשות, אבל בנדיקן כן....."

                                                                                המשך יבוא...