את הפאנפיק הזה כתבה המשתמשת "שלומציון העיזה" - https://hportal.co.il/index.php?showuser=80793, דרך המשתמש שלי. קרדיטים אליה.
ביפ ביפ! ביפ ביפ! ביפ ביפ! הרמיוני שמעה את מכונת הכביסה החדשה מצפצפת ונאנחה. לפני שבוע, רון בא עם הרעיונות החדשים שלו, והחליט שמפני שהילדים חזרו הביתה מהוגוורטס, היא צריכה להפסיק לעשות כביסה בעצמה. היא הלכה ולקחה את הכביסה הרטובה אל החבל.
הרמיוני הרימה גלימה שחורה ובלויה וציחקקה. היא ניזכרה כאשר רון התעקש לשמור אותה ולהעביר אותה לילדיו, אחרי שאחיו מסרו אותה אליו. אוי, רון החמוד, כזה אגרן, אבל, שלא לצורך. אין פלא שיש כל כך הרבה בגדים בערימת הכביסה הזאת. היא תלתה את הגלימה בחיוך והרימה את הבגד הבא.
היא ראתה בידיה שמלה מפוארת ויפה בצבע ורוד מבד סאטן, אוך, השמלה שלה בנשף חג המולד! היא כל כך אהבה את השמלה הזאת, וכאשר נהייתה קטנה עליה העבירה אותה לביתה, רוז. טוב, אולי רון לא היחיד ששומר בגדים... היא חיבקה את השמלה ותלתה אותה על החבל.
וואו, סוודר יפה, כמה חולצות, כובע המכשפות של רוז, היא תלתה את הפריטים. הרמיוני הבחינה פתאום בתוך הערימה שבצבצה חולצה יפה בצבע אדום. בפעם האחרונה שראתה את החולצה, זה היה כאשר סידרה את הארון של רוז. היא נזכרה כאשר הסבירה לרוז על כך שהחולצה עברה בדורות במשפחתה, רוז עשתה תנועה של גועל ואמר לה שבחיים לא תלבש פריט כזה ישן ומכוער.
דמעות ביצבצו בעיניים של הרמיוני כאשר הבינה שהנערה הסכימה ללבוש את החולצה שהרמיוני חשבה שהיא כל כך יפה עליה, וכנראה שרוז גילתה שהיא צודקת. אוף, הרמיוני לא ידעה כמה מרגש זה לתלות בגדים על חבל, אולי רון צדק כאשר הביא את המכונה.
הרמיוני התחילה לבכות בכי מרוגש. כל כך הרבה זיכרונות, יותר מדי זיכרונות. היא המשיכה להרים פריטי לבוש בבכי ולהיזכר בזיכרון קורע לב מעברה, זיכרונות שריגשו אותה כל כך. כשהרמיוני התיישבה לה בחזרה על הספה, היא נאנחה בייבוב קטן. כל כך הרבה זיכרונות. יותר מדי זיכרונות.
תגובות וסוף!
|