חייה של ג׳ינג׳ית

"מר וויזלי, אתה מוזמן להכנס" הדוקטור הפתיע את ארתור כאשר כמעט נרדם בחדר ההמתנה. השעה הייתה 2:49 בלילה, וארתור היה מותש. פניו הוארו ועיניו נפערו כאשר ראה את מולי מחזיקה את התינוקת החדשה. הוא לא הופתע לגלות שגם היא נולדה עם פלומת שיער ג'ינג'י מתוק כמו סוכריית דלעת. הוא התקרב בצעדים קטנים וזהירים לעבר אשתו ובתו הקטנה שרק נולדה. הוא חיבק בזהירות את הקטנה וכל כך התרגש. 

"פרסיייייי! תחזיר לי את המסטיק שלייייייייי!" צ׳ארלי בן התשע רדף אחרי פרסי, שצעק ברחבי הבית. "לאן רוצה ולא רוצה! אתה לא מחליט עלי! אני כבר בן שש!" פרסי עמד על הספה והצביע בגאווה "לא אתה לא, רק עוד 10 ימים" צ׳ארלי הוציא לו לשון. "שקט שניכם!" צרח ביל וכיוון עליהם את שרביטו. "אני אקלל אתכם!" ביל בדיוק מדד ובדק את חפצי בית הספר החדשים שלו. "אסור לך!" פרסי צעק עליו. "אתה לא תגיד לי מה לעשות, אתה בן 5" צ׳ארלי קפץ על הספה וחטף את המסטיק שלו מידו של פרסי. בדיוק כאשר זה קרה, נשמעה דפיקה בדלת. כולם קפאו, ואז צרחו, אפילו פרד וג׳ורג׳, "אמאאאאאאאאאאא!". ""כן, וגם אבא, עכשיו מישהו מוכן לפתוח את הדלת?!" ארתור נשמע זועם מבחוץ, וכנראה גם נעלב. ביל רץ אל הדלת. בפתח עמדו שני הוריו, שנראו מותשים, ובידיהם אוצר קטן וכתום. ארתור ומולי צעדו פנימה "מתוקייי- או, מה זה הריח הזה?" מולי וארתור כיווצו את אפם. רון התחיל לבכות. "רון בוכה" הצביע פרסי בתמימות. "אולי זה בגלל שארבעה ימים לא החלפתם לו חיתול!?" מולי ממש כעסה. "אולי. אוו, תינוקת..." פרסי הביט בקטנטנה בעיניים פעורות. הוא טפח בה עם האצבע "היא רכה" ג׳יני צחקקה וניסתה לתפוס את ידו. ארתור ומולי קצת הופתעו לראות שהיא לא בוכה, כי רון כבר שנה לא מפסיק לבכות. "פרסי, היא לא צעצוע!" נזפה מולי בבנה הצעיר. "אוי ביל, איזה חמוד אתה בבגדי הוגוורטס החדשים שלך!" מולי נשקה לבנה במצח. "הוא איים עלי עם שרביט!!!" צ׳ארלי צעק. "רק עכשיו הגענו הביתה, כבר תלונות? ושמישהו יחליף לרון חיתול.

"בהצלחה בילי שלי!" מולי צעקה לרכבת בעודה רואה אותה מתרחקת. ג׳יני נופפה קצת בידה. "איל" היא מלמלה. "ג׳יני! את דיברת!" מולי לא האמינה. "אבל את בת, בת פחות מחודש!" מולי צעקה לארתור. "ארתור, ג׳יני דיברה!" היא ניסתה לקרוא לבעלה, אבל לפניו הגיעו ים של ילדים ג׳ינג׳יים שקיפצצו מולה. רון הקטן כבר למד לזחול ולצעוד קצת, ודידה כמו פינגווין קטן לעבר אימו. "את כזאת חכמה, ג׳ינג׳ית שלי" דיגדגה מולי בביטנה של ביתה "חכמה יותר מכל אחיך."

"אבאאאא!" פרסי זעק "ג׳יני לקחה לי את הבובה שלי!" ג׳יני הקטנה כבר הייתה בת שלושה חודשים, והייתה יותר חכמה מאחיה בן השנה וחצי, רון. פרד וג׳ורג׳ כבר היו מספיק חכמים בשביל לקשור לאנשים את השרוכים זה לזה, ובאמת, זה היה מחרפן. "אני בא, אני בא" ארתור רטן וירד במדרגות שבידיו חפץ מתכתי וקטן. "בא לי" ג׳יני זרקה את בובתו היקרה של פרסי וזחלה לעבר ארתור, מנסה לנדנד את רגלו בשביל לחטוף את הטלפון שבידו. "ג׳י- מולי! ג׳יני, היא זוחלת!" מולי באה בריצה.  "הקטנה שלי" היא מחתה דמעה. "אני הולך על שתי הרגליים ואתם לא מתייחסים לזה. לא פייר!" פרסי הלך בצעדים זועמים, ואחרי שניה חזרה בשביל לשחק בבובותיו. "אמא, אני רעב" ג׳ורג׳ בסינר המטבח של מולי. אוך, כשיש לך מיליון ילדים, קשה להתלהב מאחת. בטח נוראי להיות בת למיליון אחים.

 שלושה מנויים, שלוש תגובות, והמשך!

		הפרק הבא