נמחק

⚠טריגרים: חרדה, חטיפה, דברים רעים שקורים בלילה⚠

נקודת מבט: אוונג'לין

זה עומד להיות יום מעניין. 

בגלל ארוחת הבוקר המעצבנת החלטתי ללכת לישון מאוחר יותר, אז נשארתי מחוץ למעונות עם לוקאס (ליליאן כבר הלכה למיטה. ב-20:00. ואני החנונית. אוקיי.) עד 01:00. אם אתם מודאגים בנוגע לאלכוהול או משהו, לא לזה התכוונתי. למרות שאם אתן מאמינות בשיכרות מחוסר שינה, שנינו היינו שיכורים ביותר.

כשהגעתי לחדר שלי, שמתי לב למשהו מוזר. היה… שקט. כן, זה לא כזה מוזר, אמצע הלילה ויש לימודים, אבל עדיין… זה היה שקט מידיי. כמו השקט הזה שיש בסרטים שנייה לפני שהדמות הראשית נחטפת. אבל זו רק אני פרנואידית, נכון?

התנערתי מההרגשה ונכנסתי לחדר. אמיליה לא הייתה שם. אבל מישהו אחר כן.

נקודת מבט: ליליאן

התעוררתי מתנשפת ומכוסה בזיעה. היה לי חלום נוראי. אבל זה קורה לי הרבה בזמן האחרון, עם החרדה והכל, אז זה בסדר. עד כמה שחרדה יכולה להיות בסדר. למרות שהחלום הזה היה יותר מציאותי מהאחרים. אבל זה לא הגיוני, נכון? הרי, למה שמישהו ירצה לחטוף את אוונג'לין?

אוונג'לין לא הגיעה לארוחת הבוקר היום, ואמיליה נראית נסערת. אני חושבת. זה בלתי אפשרי לקרוא את הילדה הזאת. אני אלך לדבר איתה, אוליי אוכל לשכנע אותה לספר לי מה קורה עם אוונג'לין. אני טובה בשכנוע. 

אחרי כמה דקות טובות שבהן לוקאס ניסה להסביר לי למה אני לא צריכה לדבר עם "הערפדית" כי היא חתיכת כלבה מטומטמת, בסוף ניגשתי אליה. אבל רק אחרי שהסברתי ללוקאס שלא משנה כמה בן אדם הוא כלבה מטומטמת, אסור לקרוא לו ככה. זה לא מנומס.

כשניגשתי אליה אמיליה הרימה ראש לא מרוצה והסתכלה עליי במבט שואל.

"את יודעת מה קורה עם אוונג'לין? היא לא פה… אבל אני מניחה שאת יודעת את זה, לא? הרי היא רק חולה, נכון?" כשהיא לא ענתה לחצתי קצת ופתאום היא נראתה מעורפלת. אל תבינו אותי לא נכון, אני ראיתי אותה נפלא, אבל זה נראה כאילו היא מסתכלת עליי דרך מים. ואז היא התחילה לדבר.

נקודת מבט: לוקאס

כשליליאן סיפרה לי את מה שהערפדית אמרה… 

אני הייתי אמור ללכת איתה לחדרים, אבל התפצלנו באמצע הדרך. ליליאן ממשיכה לומר לי שזה טוב שלא באתי איתה, כי אחרת היו חוטפים גם אותי. אבל ראיתי שהיא לא מאמינה לזה. אבל ויתרתי לה. היא במצב נפשי לא יציב לאחרונה. ועכשיו החטיפה… ועוד של אוונג'לין… 

לפני שהספקתי לסיים את המחשבה, הילדים החדשים - מיקה וג'וני? - ניגשו אלינו.

אתם בטח חושבים שזה מוזר, איזה מין סוציופתים יבואו אל נער, נערה וכלבה שנראים מעורערים, על סף בכי ושבורים? אם חשבתן שזה מוזר, תתכוננו, כי זה ניהיה אפילו יותר.

ג'וני - אידיוט נמוך ושמנמן עם לחיים ורדרדות שנראה כמו תינוק ישנוני כל הזמן - התחיל לדבר ראשון.

"היי! איפה החברה שלכם? יודעים מה? זה לא משנה. זה טוב שהיא לא פה. היא לא… זה לא משנה. אנחנו צריכים שתבואו איתנו. זה לטובתכם." גם מיקה וגם ליליאן נראו מזועזעות. אני רק חשבתי על תשובה עוקצנית והערפדית התחילה לדבר. "למה?" אתם בטח חושבים שזה לא נשמע כל כך עוקצני וחשדני, אבל כנראה שזה כוח העל של הערפדית. 

לפני שמישהו הספיק לענות, מיקה - ילדה גבוהה עם שיער שחור מבריק וארוך, עיניים חומות ואוברול -  קיבלה שיחת טלפון, והסתכלה עליו כאילו הוא פצצה שעומדת להתפוצץ. היא נראתה קצת לחוצה מידיי לשיחת טלפון, לטעמי. היא הלכה לדקה (לא לפני שהתנצלה, כמובן) וחזרה חיוורת כמעט כמו ערפד.

היא לחשה משהו באוזנו של ג'וני והוא הסתכל על נעליו, מבוייש. הם כנראה החליטו להחליף תפקידים, כי פתאום היא נהייתה אגרסיבית. "תקשיבו, אני מצטערת והכל, אבל אתם צריכים לבוא. ועכשיו. אם תישארו כאן, תמותו. בבקשה, בואו."

"למה שנבוא? אתם באים לכאן, מתנהגים חרא ומבקשים שנבוא? לפחות שתהיה לכם סיבה טובה." הטחתי בהם. "כי אתם בסכנה, כמו שאמרתי. ואם זה לא מספיק, אם אתם לא רוצים שיקרה לכם מה שקרה לחברה שלכם, כדאי מאוד שתבואו איתנו." מיקה כנראה קלטה איך היא אמרה את זה, כי המשיכה "זה לא היה איום. פשוט מי שחטף את חברה שלכם נמצא אחריכם. וכשהוא יבין את הטעות שלו, הוא יחזור. אנחנו כאן כי אנחנו רוצים לעזור לכם, רוצים להציל אתכם, וגם את חברה שלכם. אז בואו, או שנגרום לכן שתבואו. וכן, זה בהחלט היה איום." לפני שהספקתי להגיב, הערפדית קמה, חייכה חיוך ציני, ושאלה, "נו, אתם באים?" ומסתבר שזה סיכם את העניין, כי חמשתנו יצאנו לאור השמש ולמה שחשבתי שהוא מכונית, אבל כשהסתכלתי מקרוב, ראיתי שזו מרכבה עם סוסים מעופפים וילדה בת אחת עשרה עם שיער כחול שמשחקת איתם.

זה עומד להיות יום מעניין.

-------------------------------

שלום בני אנוש!!! (אני מניחה)

אהבתם? בבקשה תכתבו לי. לא אהבתם? ביקורת בונה, בבקשה.

יש לכם תאוריות? גם את זה אתם מוזמנים לכתוב. 

סליחה שלקח לי קצת זמן להעלות את זה, היו לי כמה ימים עמוסים. אשמח אם תגיבו אם אתם חושבים שיש טריגרים ששכחתי לכתוב.

ביייייייייייי:)

הפרק הקודם		הפרק הבא