חייו הנסתרים של בלק

עוד שנה עברה על סיריוס. זו הייתה ללא ספק השנה המוזרה ביותר שעברה עליו.
הוא היה מנותק כמעט מכל האנשים שהכיר, איבד את תחושת הזמן והיה רחוק מאוד מלהגיע

לפיסת מידע כלשהי.
כבר כמה חודשים טובים עברו מאז בריחתו מאזקבאן.
עד עכשיו, נראה היה שהדברים מסתדרים מעולה; אבל כמו תמיד - הכל השתבש.
הוא לא דמיין את זה כך.
סיריוס ציפה להיות חופשי לגמרי אחרי שתפס את פיטר,להיות קצת עם הארי ואולי לחזור לחיות חיים רגילים.

אך לא כך היה.
במקום זה, הוא מצא את עצמו נודד ממקום למקום, ממערה למערה, כשהוא נמצא בחברתו

של היפוגריף מעופף.
ככל שהזמן חלף, סיריוס הרגיש שהוא מתמלא יותר ויותר ברגשות שלילים ומתכנס בתוך עצמו .
חייו השתנו מקצה לקצה ובין רגע כל שמחת החיים שהייתה בו נעלמה כלא הייתה.
'זה מספיק' הוא חשב 'עברתי שנה אבל לא עוד' .
באחת מן הפגישות שלו עם דמבלדור הוא שמע שמסדר עוף החול מתכונן להקמה מחדש.
זיק של תקווה התעורר בו; סוף סוף משהו שישבור את הטירוף שעבר.
בעודו מתמלא במחשבות הוא שמע כמו מרחוק את קולו של דמבלדור מדבר אליו.
"אתה מקשיב לי , סיריוס?" שאל דמבלדור בקולו הרגוע
סיריוס התנער "כן , אני מקשיב" הוא אמר.
"אנחנו מחפשים עכשיו מקום חדש ובטוח" הודיע דמבלדור
"זה עלול לקחת קצת זמן, אבל חשוב שתחכה" הוא הסביר לו
"למה אני כל הזמן צריך לחכות?" סיריוס התעצבן
הוא כבר לא היה יכול לשמור את המחשבות לעצמו.
דמבלדור צריך לדעת.
"אני רוצה לעזור! ,לתרום משהו!" הוא המשיך בקול מעט גבוהה מידי .
דמבלדור חייך אליו חיוך קטן וסיריוס פירש אותו כסימן שלילי .
לא, זה לא יתכן שכל כך מהר התפקיד שלו ישתנה.
"תן לי כמה דקות ואני נותן לך מקום!" הוא התעקש .
מוחו קדח במהירות והוא ניסה לחשוב מהר , לפני שדמבלדור ילך.

המשך יבוא..

		הפרק הבא