אלה ציידת

הקמנו את המחנה שלנו והתכוננו למחר, הגבירה ארטמיס אמרה שמחר נצוד מפלצת בשם 'צלופח
ה ציפור' או יותר מדויק, נצוד שבט שלם שלהם. אלה בעצם ציפורים עם ראש של צלופח חשמלי,
ממש מחשמל, אבל לא בשבילי. בתור בת זאוס זה לא מפריע לי. הלכתי במחנה ווידאתי שהכל הולך
טוב כי אחרי הכל אני הסגנית של הגבירה ארטמיס בחבורת הצייד. רשרוש נשמע מהיער וכמה
שיחים זזו, שלפתי את הקשת שלי, הוצאתי חץ מאשפת החצים ומתחתי אותו בקשת. השיחים מולי
זזו ומתוכם יצא זאב גור. הזאב היה שחור ועיניו ברקו בזהב, ופעם בכמה זמן על פרוותו הופיעו גלי
כסף. הזאב היה פצוע קשה ואחרי כמה שניות התמוטט, העלמתי את הקשת והחצים שלי והרמתי
בעדינות את הזאב ולקחתי אותו אל האוהל של הגבירה ארטמיס. כשנכנסתי לאוהל הגבירה ארטמיס
הזדקפה והסתכלה עלי, מבטה החליק מטה אל הזאב והבעת פניה התחלפה מנוקשות מעורבת
בהפתעה לדאגה. "תשאירי אותו פה, אני אטפל בו" אמרה ויצאתי מהאוהל. "היי" שמעתי קול לידי,
הסתובבתי וראיתי את ריינה, זאת שהייתה אחת הפראיטורים של מחנה יופיטר ליד ג'ייסון ולא מזמן
עזבה כי כל מי ששירת לידה כפראיטור לא היה מעוניין בחברתה, כאילו להפוך לחבר שלה. ג'ייסון
פרסי ופרנק. "היי" עניתי. "רוצה ללכת להתאמן בחץ וקשת ולדבר?" שאלה והנהנתי. שיחת בנות
קטנה לא תזיק לי, למרות שבציידות רוב השיחות הן שיחות בנות. הלכנו ודיברנו בדרך. "אז מה,
ג'ייסון הוא אחיך? אתם לא דומים חוץ מזה ששניכם נראים מאיימים" ריינה אמרה וחייכתי, היא חייכה
חזרה. "כן, אני אחותו, ידעת שהוא ניסה לאכול שדכן בגיל שנתיים?" שאלתי וחיוכי גדל כשנזכרתי
בג'ייסון הקטן מחזיק שדכן ומסובב אותו ואז נוגס בו. קולות הבכי היו מרקיעי שחקים. "לא ידעתי, אני
מניחה שהצלקת בשפה שלו היא מה שנשאר" ריינה אמרה והביטה לשמיים." כן" עניתי והסתכלתי
על המטרה של הקליעה. "הגענו" אמרתי לריינה והיא הסירה מבטה מהשמיים וגרמה להופעה של
הקשת ואשפת החצים שלה. זימנתי גם את שלי והתחלנו להתאמן. ריינה הייתה לא רעה אבל ראו
שהיא חדשה בנושא. בזמן האימון דיברנו על השביעה, בעיקר על ג'ייסון ועל מפלצות, שיטות קטילת
מפלצות ועל האלים. כמובן שלא שכחתי לדבר לא יפה על הרה, הוד מלכותה הפרתית ו המעצבנת
שחטפה את ג'ייסון, פעמיים, והתנהגה כמו..... מלכה סנובית, פגעה באנבת' עם כל הקקי שלה
והפילה עלי פסל של עצמה. גם ריינה, כמוני, פחות אוהבת את הרה , והייתה בינינו שיחה ערה מלאת
השמצות על האלה. כשראיתי את אש המדורה נדלקת ידעתי שאני וריינה מאחרות. "בואי מה ר, זמן
ארוחה" אמרתי בחיוך וה עלמתי את הקשת ואשפת החצים וריינה עשתה כמוני. תפסתי ביד שלה
וגררתי אותה אל המדורה, טוב, חצי גררתי. כשהגענו כולן כבר התחילו לאכול אז אני וריינה
הצטרפנו. אחרי זה ראיתי את הגבירה ארטמיס מגיעה וסביבה היו כמה זאבים, ביניהם ראיתי את
הזאב שמצאתי, שמחתי לראות שהוא מרגיש יותר טוב. "בנות, היום הצטרפה אלינו ציידת חדשה,
ריינה אווילה רמירז ארינו, בואי בבקשה לידי" הנהנתי אל ריינה שקמה והלכה בשקט ובמהירות אל
עבר הגבירה ארטמיס. זכרתי את זה, מכירים אותך בפני כל שאר הציידות, עוד זכרתי את היום שבו
אני עמדתי שם במקום ריינה. זה די מביך אבל היה כיף להכיר את הציידות. לפתע נשמעו קולות
זמזום חזקים מלווים בפצפוץ חשמלי. "צלופחי הציפור, הציד שלנו" הגבירה ארטמיס אמרה. והם הם
הגיעו, הם היו אלפים, בדיוק מתחתי חץ בקשת כשהזאב שהבאתי לגבירה נעמד מקדימה ויילל בקול
עוצמתי, היללה עצמה הרגה את כל צלופחי הציפור. "מרשים" הגבירה ארטמיס אמרה וליטפה את
הזאב. "שכחתי להכיר לכן את דייזי, הזאבה החמודה הזאת" רוב הציידות נראו עצבניות, כנראה כי
דייזי לקחה להן את הקרב הזה מול צלופחי הציפורים ולכן לא נראו מתרגשות בכלל. הזאבה ייללה
עוד פעם והגבירה ארטמיס הנהנה. "תכירו את הציידת החדשה בחבורה, דייזי!" ארטמיס אמרה
והבעת הפנים של כולן נביעה בלבול, ואז לפתע דייזי התרוממה והפכה לנערה שהביטה בנו, שיער
היה חום, גוון עורה כמו קקאו, ובגדיה קרועים ובלויים. "ה יי" היא אמרה בקול חלוש. "ברוכה הבאה"
עניתי לה. "אה, ויכול להיות ששכחתי להזכיר שדייזי היא אלה?" ארטמיס שאלה והייתי בהלם, אלה
שנייה בציידות?! זה מצוין!