מאלק

אפוף ענני ערפל ואדי מים, יצא מגנוס מהמקלחת שבחדר בית המלון שבו אלק והוא שהו. מגבת אחת היתה כרוכה סביב מותניו, מכסה את פלג גופו התחתון, ומגבת נוספת על כתפיו, שבה השתמש כדי לייבש את שיערו השחור כזפת. טיפות מים קטנות טפטפו משיערו על מצחו וזלגו על פניו, זרזיפים קטנטנים, בעת שפסע במסדרון. אלק התקלח לפניו, וכבר היה בחדר השינה. מגנוס ניכנס אל החדר וראה אותו יושב על המיטה שלהם, המוצעת בקפידה, עם סדינים לבנים צחורים, מתוחים ללא קמט ורבב. אלכסנדר לייטווד ישב על המיטה בישיבה מזרחית והיה שקוע בספר שהחזיק, לובש לגופו רק מכנסי טרנינג שחורים, שנראו רכים להפליא.
היו בחדרם מספר חלונות, עצומים בגודלם, ששיקפו כעת את שמי הלילה השחורים והאינסופיים. חלון אחד היה פתוח כעת, ודרכו הורגשו הרוח הקרירה, צרצור הצרצרים, ריח הלילה...
מגנוס לבש בשתיקה את הפיג'מה הססגונית שלו. כששיערו עדיין נוטף – מפזר טיפות קטנות לכל עבר, כמו אבקני פרחים שרוח אביבית מפיצה – הוא הסתובב להביט שוב באלק. שיערו הכהה, הלח עדיין, נפל על עיניו הכחולות כזכוכית – שהיו מרוכזות בספר. מקור האור היחיד בחדרם שדלק כעת היה מנורת שולחן, ששפכה שלולית של אור צהוב על פינת הרצפה. זמזום הלילה הורגש כעת ביתר שאת, והיה לחלק בלתי נפרד מהאווירה.
מגנוס חייך לעצמו. הוא ניגש אל החלונות הגדולים, חולף בדרכו על פני מיטתם הזוגית, הלבנה. הוא עמד בפיתוי ולא הלך אל אלק, שישב שם בחזה חשוף – שבוודאי היה חמים וקריר בו בזמן; חמים מהמקלחת וקריר ממשבה של הרוח – ולגעת בו. להרגיש את קצב פעימות ליבו. לנשק אותו.
מגנוס לא מיהר. היה להם לילה שלם לפניהם. וגם את הבוקר שאחריו. יש להם הרבה זמן. במובן מסוים, כל החיים עוד לפניהם.
בעוד מגנוס עם הפנים אל הלילה, אלק ניתק את מבטו מהספר. "על מה אתה חושב?" הוא שאל, כשהבחין במגנוס עומד מול החלונות הגדולים, זרועותיו כרוכות סביב עצמו במעין חיבוק. מגנוס לא ענה, וגם לא ניתק את מבטו מהשמיים. רק חייך קלות. והוא המשיך לצפות כך בכוכבים, מרותק, אך לפתע הרגיש זוג זרועות חמימות נכרכות סביבו מאחור. "אתה יודע שאתה לא צריך לחבק את עצמך, נכון? יש אותי בשביל זה."
כמה שמגנוס אהב את אלק. הוא הרגיש אותו נצמד אליו עכשיו מאחור, והרגיש את נשימותיו על לחיו, קלילות כמו עלה כתום שמתעופף ברוח סתווית. אלמלא מצב רוחו המאופק שבו היה שרוי כעת, היה מסובב את ראשו ותוקף את אלק בנשיקות, אך לא עשה זאת. הוא רק הניח את שתי ידיו על הזרועות שהיו כרוכות סביבו, והיה מאושר. 
"שנלך לישון?" שאל אלק, כעבור כמה דקות. מגנוס הנהן, עדיין בגבו אליו. כשניתק לבסוף את מבטו מהחלון ופנה להביט באלק, ראה שהוא סוגר את הספר שלו ומניח אותו על שידת הלילה. מגנוס הלך לעבר המיטה שלהם והתיישב על הקצה. בעת שהתמקמו בנוחות, נגיעות קלות רפרפו ביניהם: ברכיים, מרפקים, זרועות. היה ברור שאת אלק זה מטריף, בעוד את מגנוס זה מילא באושר, בשלווה יציבה.
הוא כבר עצם את עיניו, כשהרגיש אף מתחכך באפו, ואז את שפתיו של אלק על שלו, משתוקקות לנשיקה לוהטת. "לא הלילה," לחש לו מגנוס. כשתשובה לא מיהרה להגיע, מגנוס פקח את עיניו וראה את פניו של אלק מביעות אכזבה ועלבון. מגנוס הצמיד את מצחו לשל אלק, וחייך. עיניי החתול הצהובות שלו נצנצו. "אל תבין אותי לא נכון," הוא ניסה למצוא את המילים. "כל זה כל כך בלתי-נתפס. אתה באמת פה, ואתה אמיתי. אני מנסה לעכל את ההבנה הזאת ולא מצליח. ...מבין?"
חיוך מוזר ריחף מעל שפתיו של אלק. "לא כל כך," השיב, וכרך את רגליו סביב האגן של מגנוס. "אבל משתמע מדבריך שאתה רוצה שפשוט נישן."
"בדיוק." מגנוס שמח שההבנה היא הדדית. הוא ריפרף באצבעותיו על חזהו העירום של אלק, הדביק לו נשיקה על המצח, ונעצר באיזור כתפיו, שם אצבעותיו סימנו עיגולים קטנים סביב המפרק הכדורי.
"לילה טוב," נאנח אלק בסיפוק.
"לילה טוב."