"פנדורה, תעזבי ללוציוס את הגרביים." נזפה האם המותשת בביתה בת החמש. אחיה הגדול, בן השבע, נופף בגרב מסריחה עומד על כיסא, ופנדטרה קפצה וניסתה לתפוס את הגרב.
"גרב, נרגולים, שלי!" צעקה פנדורה. לוציוס גלגל עיניים וזרק את הגרב אל חור הארובה. היא עלתה באש ופנדורה פתחה בצרחות ובבכי.
"הנרגול שלי!!!!!" היא צרחה. ובכתה. "הוא היה מיוחד!!!!!!" לוציוס ניסתה לברוח לחדר, אבל אימו שלפה אליו לחש משתק, והרימה אותו מחולצתו.
"מה. אתה.-" לוציוס אטם את אוזניו בשביל לא לשמוע את המשך המשפט. "עשית?!?" אמה שלו שאגה בכעס. פנדורה תמיד הייתה חביבת ליבה של האם, לפחות הרבה יותר מלוציוס.
"זה היה נרגול חמוד, היינו חברים, ולוציוס הרג אותו!" התייפחה פנדורה הקטנה, והאם חזרה לשבת על הכיסא.
"או, אני מבינה. היה לפנדורה צעצוע, אתה החלטת שאתה הרבה יותר טוב ממנה אז הרסת לה את הצעצוע." היא אמרה בנזיפה וליטפה את ראשה של פנדורה. "אתה לא, איפלו מתקרב, לכל צעצוע בבית למשך שבועיים." האם זרקה את לוציוס על הרצפה שהגיב ביבבת בכי גדולה, ועזבה את החדר.
כן, קראתי תאוריה שלוציוס ופנדורה, אמא של לונה, הם אחים. זה גאוני והדקאנוני מטורף! אני אמשיך אם תרצו
|