הדור הבא

לילי פוטר הביטה דרך החלון על הוריה, הארי וג'יני פוטר, שדיברו עם בנם השני אלבוס. בבת אחת אלבוס פנה אל עבר הרכבת ונעלם מעיניה של לילי. הוריה הביטו אחריו כשידיהם שלובות והם צמודים.
לילי בהתה בהם. היו להם כל כך הרבה סודות. את רובם היא האמינה שהיא יודעת, אך על סודותיהם השמורים ביותר היא אפילו לא העזה לשאול. הוריה סיפרו לה על תקופת לימודיהם; על חייה של אימה, הרפתקאותיו של אביה והשנה השביעית שלו, אותה בילה במרדף מסתורי. הוריה מעולם לא גילו לה אחרי מה הוא רדף, בטענה המעצבנת "כשתגדלי תביני". היא עצמה חשבה שהיא גדולה מספיק, אך הם אף פעם לא גילו לה. לילי ידעה שהיה קרב בין אבא שלה ללורד וולדמורט ובקרב הזה וולדמורט הובס, אך היא לא ידעה איך... היה ברור לה שאבא שלה הרג אותו, אבל איך?...
"לילי, את שוב חולמת," מגי קראה בחיוך עדין.
"מה?" התנתקה לילי מהרהוריה.
"לי, בדיוק סיפרתי לכן שהתנשקתי בפעם הראשונה עם אלווין," מגי אמרה, פגועה מעט. 
"וואוו, אני לא מאמינה. מזל טוב!" קראה לילי.
"יפה שהקשבת," התרצתה מגי.
"טוב, ללילי נשיקות זה לא חדש," אמרה ורוניקה- בקיצור חברותיה כינו אותה ווי.
"כן, לילי- מה קורה איתך ועם דניאל?" שאלה אנני בקנטור.
"כלום." לילי הסמיקה.
" אם כלום כולל בתוכו כמה נשיקות, אז אני מסכימה איתך," צחקה מגי.
"טוב, אם כבר הזכרתן לי, אז אני אלך לומר לו שלום." לילי נמלטה מהחדר.
"שלום בליווי נשיקה!" קראה אחריה מגי, אבל לילי כבר יצאה.
"טיפשונת," אמרה אנני. "היא לא מבינה שאנחנו יודעות והיא לא צריכה להסתיר את זה."
"טוב, את יודעת למה היא לא מספרת שהם חברים," הגנה ווי על לילי.
"כן," גיחכה מגי, "יש לה סיבה טובה- האחים שלה ג'ימס ואלבוס פוטר."
"לפעמים אני עדיין נדהמת שחברה שלי היא פוטר," צחקה אנני.
"פוטר מה?" ג'ימס פוטר נכנס לתא.
"פוטר כלום," אמרה מגי בחיוך, היא חיבבה את אח של לילי.
"טוב." ג'ימס התבונן ביושבי התא. "לילי לא איתכן, בנות?" שאל.
ווי התחילה לענות, "היא הלכה ליראות את..." אך מגי לחצה על ברכה בקלילות והיא השתתקה. "היא בשירותים," היא סיימה את המשפט במהירות.
ג'ימס גיחך, לא מאמין. " בסדר. איפה היא באמת?"
מגי חשבה מהר- מצד אחד יש לה אחריות כלפי החברה הכי טובה שלה, אבל מצד שני ג'ימס הוא אחיה של לילי ויש לו זכות לדעת. הוא בשנה השביעית שלו, ואפילו יותר חשוב, הוא הקפטן של קבוצת הקווידיץ' של גריפינדור... אבל לילי היא חברתה הטובה ביותר, היא לא תאכזב אותה,

"היא בשירותים," אמרה בקול נחוש.
"טוב," ג'ימס אמר בקול לא משוכנע. "אני צריך לומר לה משהו. קרוב לוודאי שאתן תישכחו. אז אני אחזור עוד רבע שעה." הוא יצא מתאן.
"הוא חמוד. חבל שהוא האח של לילי," אמרה ווי.
"חבל שהוא מבוגר ממך בארבע שנים ושיש לו חברה קבועה כבר שנתיים," צחקה אנני.




לילי חיפשה את תאו של דניאל. היא מצאה אותו במרחק של ארבע עשרה תאים מהתא שלה. הוא ישב עם עוד שני חברים.

"היי. אפשר לדבר איתך רגע?" היא שאלה בקול קצת מתבייש.
" כמובן," ענה דניאל מייד. "אתם יכולים לצאת לרגע?" הוא ביקש מחבריו ואלה חייכו בניהם בידענות בעודם יוצאים מהתא.
לילי פנתה להביט בנער שהיא אהבה. הוא היה בשנה הרביעית שלו בהוגוורטס, זאת אומרת, מבוגר ממנה בשנה. שערו היה שטני גלי, והוא היה גבוה, רזה ובעיקר חמוד.
היא התיישבה לצידו. "רציתי לומר לך שנה טובה ולתת לך את זה." היא התקרבה לנשק  אותו על הלחי אך הוא הסב את פניו ונתן לה נשיקה מתוקה על השפתיים.
לילי ניתקה את עצמה מהנשיקה וחייכה אליו במתיקות.
"שנה טובה," הוא אמר.
"שנה טובה," ענתה בחיוך.
"רצית לומר לי עוד משהו?" התעניין דניאל.
לילי נשמה עמוק ואמרה בחשיבות, " דניאל, השנה, בניגוד לשנה שעברה, אני חושבת שאני מספיק גדולה בשביל בשביל להיות במערכת יחסים ורציתי שהיא תהיה איתך. מסכים?"
דניאל חיקה את הבעת החשיבות שעל פניה ואמר, "מסכים".
לילי קירבה את ראשה לראשו של דניאל בשביל לנשק אותו...
לפתע מגי פרצה לחדר. "ליל- אוי מצטערת."
דניאל התנתק מלילי, הסתכל על מגי וגיחך. לילי הסמיקה.
מגי החלה לדבר ומרוב מהירות היא התחילה להתבלבל. "אח שלך- צריך לחזור מהר לתא שלנו- הוא רוצה לדבר איתך ולא אמרתי לו איפה את- באמת, את צריכה לחזור לתא מהר, הוא חושב שאת בשירותים!" היא דיווחה בנשימה אחת.
לילי הבינה מייד על מה מגי מדברת. היא היא נפרדה מדניאל באופן חטוף ויצאה מהתא במהירות, כשהיא מחזיקה בכף ידה של מגי. בדרך היא זרקה לה כמה משפטים חטופים על כך שהיא ודן חברים עכשיו באופן רשמי.

הן המשיכו לרוץ במעברים והגיעו לתא. לילי פתחה את הדלת.
ג'ימס כבר היה שם.
" לעזאזל ," מלמלה לילי. 
"לי, איפה היית?" ג'ימס אמר, מעט בעצבנות.
לילי נזכרה במה שמגי אמרה לה קודם לכן. "בשירותים".
ג'ימס הרים גבה. "רבע שעה?" אמר בעצבנות מהולה במעט דאגה.
לילי ראתה את הדאגה בעיניו אבל התעלמה. "שלשול," תירצה מהר והסמיקה.
"בלי פרטים," ביקש ג'ימס.
לילי הפנתה בעדינות את נושא השיחה, "מגי אמרה לי שרצית למסור לי משהו. לא יכולת למסור את זה להן?"
"הן היו שוכחות." הוא חייך.
"לא. הן לא. הן חברות שלי," התווכחה לילי.
"בדיוק," אמר ג'ימס.
איך שהוא, אח שלה תמיד הצליח לעצבן אותה. "נו, מה רצית לומר לי?" שאלה.
"אהה... אימא אמרה שהיא תישלח לך את חלוקי בית הספר שהזמינה מהחנות של 'מדאם מלקין ובנותיה'."
" בסדר. זה הזמן של האח הגדול לצאת מכאן." לילי דחפה את ג'ימס בעצבנות לעבר הדלת וסגרה אותה.
עכשיו היא ממש התעצבנה. "אוו, זה כל כך ג'ימס! לעשות משהו ממש טיפשי סתם ככה. זה לגמרי ג'ימס," היא אמרה, פונה אל חברותיה.
" יש דבר אחר שאני לא מבינה- למה לא סיפרת לג'ימס שהיית עם דן?" מגי שאלה.
לילי נדהמה. " למה שאני אספר לו? מגי, השתגעת? הוא יהרוג אותי. זה ממשש, לא בא בחשבון".
"אתם חברים?" ווי ואנני קראו בתדהמה ואז התנפלו עליה בחיבוקים.

		הפרק הבא