שודדי הקאריבים 4 - אי המטמון

המשך כמעט ישיר משודדי הקאריביים 3- סוף העולם

"יוהו יוהו כמה טוב לי. רק אני ובקבוק של רום. יוהו יוהו כמה טוב לי. רק אני ובקבוק של רום." במשך כמה שעות פיזז לו את אותה השורה פיראט בעל זקן קצר המחולק לשניים בעזרת חרוזיו. היה לו שיער ארוך ועיניים שחורות כמו המוות עצמו. "יוהו יוהו כמה ..." משהו עצר את הפיראט מלהמשיך. הוא בהה בספינה עצומה של הצי האנגלי. פתאום נזרק לעברו סולם. הוא עלה עליו והחליק, אך יד חזקה תפסה אותו. ידה של אליזבת סוואן. היא הייתה יפיפייה. כל מי שהיה מסתכל עליה היה מתאהב בה מיד. שערה היה בלונדיני, עיניה היו חומות שחורות והיא חייכה לעבר הפיראט השיכור חיוך של מכרים שלא נפגשו זמן רב. 
"ג'ק, כמה אני שמחה לפגוש אותך!" 
הפיראט הסתכל עליה שנייה אחת, ואז נישק אותה. שבריר שנייה אחר כך על פרצופו של ג'ק התנוסס כתם אדום גדול בצורת יד.
"איך אתה מאז?" צעקה עליו אליזבת.
מי זה ג'ק? אני. חשב לרגע ג'ק.
"אני גיבס." אמר לבסוף.
"גיבס? אתה ג'ק! ויש לך מזל שאתה שיכור אחרת הייתי זורקת אותך עכשיו לים!"
האמת היא שג'ק היה שיכור אבל דעותיו היו צלולות. 
"כן, כן, מרגרט." אמר לבסוף, ואז נפל.

בבוקר חיכתה לג'ק ארוחת מלכים. ברור שהוא לא היה רגיל לאכול טוב, ועוד על ספינה. הרי בחודשים האחרונים הוא אכל רק דגים קטנים על הרפסודה שלו.
"שלום אליזבת."
"שלום ג'ק."
"הו גיבס, מה אתה עושה פה?"
"שלום קפטן. גברת סוואן הגיעה אל טורטוגה, שם אני הצטרפתי עליה."
ג'ק אכל, לא בטוח שהוא מקשיב למילה אחת ממה שאמר גיבס.
"טוב, אז מה אתם רוצים ממני?"
"אנחנו רוצים להציל את ביל." אמרה אליזבת מנסה לא לבכות.
"אליזבת אני מצטער, אבל את ביל תוכלי לראות רק בעוד עשר שנים."
אליזבת פרצה בבכי. היא קיוותה שלא זאת תהיה תשובתו של ג'ק. ג'ק נלחץ וחשב מה הוא יכול להגיד. רק שתפסיק לילל. ואז הוא אמר: 
"יש מחולל זמן." 
אליזבת הפסיקה לבכות והסתכלה עליו. 
"מה אמרת?"
"אהה כלום. השמש חיממה לי את הראש יותר מדי. אני מדבר שטויות."
"ג'ק מה אמרת?!" כעת קולה של אליזבת היה מפחיד כל אחד.
"טוב, טוב. יש מחולל זמן."
"מה זה מחולל זמן?"
"יש ממנו רק אחד והוא נמצא באינפרנס-".
"מעולה! אז למה אנחנו מחכים?" 
"אני אגיד לך למה אנחנו מחכים. infernus-בלטינית זה גיהנום. משמעות הדבר שאי האינפרנס הוא המקום הנורא מכל. משם הגיע השם גיהנום."
"מה כל כך נורא שם?"
"אם אתם מגיעים לאינפרנס ותופסים אתכם, אז ידידי המקרה שלכם אבוד. הם לוקחים אתכם למקום הנראה כמו בית סוהר, ושם זה מתחיל. תחילה גופך נקרע לשניים, ואז חלקי גופך מתחברים. אחר כך, הם שוב נקרעים לשניים וכך זה ממשיך במשך חודש. זאת אומרת, עם לא לחצת עדין אל כפתור "אני נכנע", אז אתה ממשיך."
"מה קורה אם לוחצים על הכפתור?"
"אני לא יודע אני בחרתי להמשיך."
"ג'ק אתה-"
"כן אני הייתי שם. אתה ממשיך אל מקום חשוך. אתה לא רואה דבר, ומרגיש שמכרסמים לך את הגוף. אבל הרי זו רק תחושה נכון? טוב זה לא נכון. אחרי כשבוע נדלק האור. אתה לא רואה כלום הרי אחרי כזה חושך האור מסנוור אותך. אבל אחרי כמה שעות, הראייה חוזרת אלייך. אתה מסתכל על הסביבה שלך וקולט שאתה נמצא במקום נורא גבוה. או שבעצם זה אתה שקטנת. כן, נשאר לך רק החלק העליון של הגוף ומסביבך מתרוצצים יצורים קטנים ולועסים את ידיך."
ג'ק נראה שונה באותו הרגע. מטורף יותר. כאילו הוא נזכר בתחושה שחש בזמן שנאכל.
"גם שם יש כפתור "אני נכנע", אבל לא לחצתי עליו. אחרי שאוכלים אותך, אתה ממשיך לחיות, אבל בלי גוף. כך לפחות אני הרגשתי. ואני יכול להבטיח לכם שזה כואב. תראי, הייתי ממשיך בסיפור אבל מחלק זה הסיפור מתחיל להיות מגעיל."
אליזבת הסתכלה עליו. 
"הוא אמר מתחיל?"
"תראי, וויל עושה עבודה שחייבת להעשות, והוא עושה אותה יותר טוב מכל מי שהיה לפניו בתפקיד. לכן אין סיבה לנסות לחזור בזמן. דברים גרועים יותר יכולים לקרות אם תשני את הזמן. אהה, ומזל טוב. את בחודש האחרון להריון נכון?"
"ג'ק, בדיוק בגלל זה אני צריכה את וויל. אתה רוצה שהילד שלי יראה את אביו פעם בעשר שנים? זה מה שאתה רוצה ג'ק?"
ג'ק לא ידע מה להגיד. 
"טוב, קיים עוד מחולל זמן, והוא נמצא במקום אליו אני הולך." אמר לבסוף.
"איפה?" שאלה אליזבת בהתרגשות.
"במקום נורא לא פחות מאינפרנס. שם המקום הוא אי המטמון."

מבוטא על ידי- hyacouel

		הפרק הבא