מעבר ליער

בס"ד

ויתור זכויות: https://i.imgflip.com/62wtjn.jpg

שימו לב: הקיר הרביעי לא קיים בפאנפיק הזה. הקריאה על אחריותכם בלבד.

"עונש!" הכריזה מקגונגל, והארי ודראקו נראו מובכים. הארי הובך כי מקגונגל לא צעקה על הארי כמה שנים טובות, וזה גרם לו להרגיש כמו ילד קטן, או כאילו הוא אכזב אותה שוב. דראקו הובך כי מה פתאום שהבוגדת בדם הזאת תצעק עליו ושהיא תחכה תחכה שאבא שלו ישמע על זה.

"אבל פרופסור, זו לא אשמתי!" הצטדק הארי, "זה מאלפוי הזה עשה הכל!"

"מה פתאום, פרופסור!" התגונן מאלפוי, "נראה לך שאשתף פעולה עם הדבר הזה?"

"היי, אני לא 'הדבר הזה'!" נעלב הארי, "זה שאבא שלך מממן את כל הוגוורטס לא אומר ש–"

"–אל תתחילו שוב!" קטעה אותם מקגונגל, והם התכווצו בכיסאותיהם במשרד שלה. זה שהיא עמדה וגהרה מעליהם לא עזר להם להרגיש טוב יותר.

"אבל פרופסור, מה כבר עשינו?" היתמם דראקו.

"מה עשיתם באמת?" שאלה מקגונגל, "עזבו, לא חשוב! היה צריך תירוץ עלילתי בשביל להעניש אתכם, וזה מה שקרה!"

"איך אני לא סובל את הפאנפיקים האלה," נאנח דראקו, "הכל כל כך מופרך, ותמיד מצוותים אותי עם פוטר המסריח הזה."

"היי, אני לא מסריח!" התגונן הארי, "כבר יותר," הוא הוסיף, ודראקו חייך בניצחון.

"לא מעניין אותי איך אתם מריחים!" זעפה מקגונגל, "העונש שלכם הוא ללכת ליער האסור!"

"היער האסור? לא!! יש שם אוכלי מוות!!!" דראקו נבהל והארי צחק. "אתה לא אוכל מוות בעצמך?" הוא שאל.

"ממ.. מה, אני? לא, מה פתאום! מה גורם לך לחשוב ככה? הא, הא," דראקו היתמם.

"רגע, איך יהיו שם אוכלי מוות? אתם בשנת ההשלמה אחרי הקרב על הוגוורטס, וולדמורט הובס!" מקגונגל נראתה מבולבלת לרגע.

"אנחנו לא בשנה השישית?..." ניסה דראקו להיזכר.

"עזבו, אנחנו בשנה גנרית כלשהי בה גם אני וגם דראקו מבוגרים מספיק כדי לרמוז לשיפ בינינו," הארי השיב, "זה לא באמת משנה לעלילה."

"כבר אמרתי שאני שונא פאנפיקים זולים?" רטן דראקו.

"רגע אבל מה נעשה ביער? נעזור להאגריד?" שאל הארי, ומקגונגל הנידה בראשה.

"נשחט היפוגריפים?" ייחל דראקו, ומקגונגל הנידה בראשה.

"ננכש עשבים? מה נעשה שם? אי אפשר סתם לומר לנו ללכת ליער, זה מסוכן!" דראקו המשיך.

"חה! אתה פוחד מהיער!" לגלג עליו הארי, "פחדן, הייתי מלאנתלפים פעם ביער!"

"כן, ותראה איך יצאת," ענה דראקו, "אבל באמת, אתה לא יכולה סתם לזרוק אותנו לשם בלי מטרה, אישה!"

"דווקא כן!" זעפה מקגונגל, "פשוט לכו ליער! לא אכפת לי מה תעשו שם! לכו עד שתגיעו לצד השני מצידי!"

"מה יש בצד השני?" הרהר הארי בקול רם.

"מאיפה לי? פשוט לכו לשם!" היא התרגזה.

"אבל פרופסור, לא רק שלא ברור לי מה בכלל עשינו, את נותנת לנו עונש לא מידתי וחסר מטרה! זה ממש לא אופייני לך!" דראקו ניסה להציל את עצמו.

"מה לעשות, בפאנפיק הזה אתם צריכים ללכת ליער אז לכו ליער! לכותב של הפאנפיק לא היה רעיון יצירתי מספיק!" מקגונגל ענתה, "עכשיו טוסו לי מהעיניים!"

"מה, ממש עכשיו כאילו?" דראקו ניסה להרוויח עוד זמן.

"החוצה!" היא צעקה.

"אני לא מבין איך אתם מסתדרים איתה, היא משוגעת," דראקו אמר להארי כשהם הלכו במדשאות לכיוון היער, "מצד שני מה אני מצפה מגריפינדורים שלא מבינים היגיון?"

"זאת לא אשמתה," הארי ענה, "ככה זה בפאנפיק הזה. ככה כתבו אותה."

"כן, אה?" דראקו נאנח, "וגם למה תמיד מצוותים אותי איתך?"

"הם אוהבים דרארי, אני מניח," ענה הארי.

"מי?"

"אלה שכותבים פאנפיקים."

"מה? אבל אין בזה שום היגיון! אנחנו שונאים אחד את השני!" דראקו אמר, "ומה אני אגיד לך, גם אם הייתי הומו לא הייתי נוגע בך!"

הארי הסגיל. "ממש מחמאה, מאלפוי," הוא ענה בסרקזם, "תודה רבה לך באמת..."

"מה, נפגעת מזה?" התלהב דראקו, "אני יורד עליך כל השש שנים שאנחנו מכירים–"

"–שמונה שנים," תיקן אותו הארי.

"–בתכלס זה יוצא 24 שנים וחצי של היכרות, כי עכשיו תחילת 2022 והספר הראשון יצא באמצע 1997," דראקו התנשא.

"אם אתה כבר ככה מתקטנן, אז זה יוצא 30 שנות היכרות, כי אנחנו הכרנו אצל מדאם מלקין בשנה הראשונה שלנו ב1991," הארי ענה לו.

"טוב, זו לא הנקודה!" דראקו התרגז, "מה שאני מנסה לומר זה שאנחנו מכירים כל כך הרבה זמן, ואני יורד עליך כל כך הרבה זמן, ודווקא מה שהכי העליב אותך היה שגם אם הייתי הומו לא הייתי נוגע בך? יכול להיות שזה כי אתה נמשך אליי?"

הארי נעצר. "מה הקשר? אתה פשוט אמרת שאני מכוער וזה מעליב, זה הכל!" הוא התעצבן, "לא משנה מי היה אומר לי את זה, זה אומר שאני מכוער!"

דראקו הביט בהארי ושתק לכמה שניות.

"מה?" הארי שאל.

"אני לא אמרתי את זה כי אתה מכוער," דראקו ענה, "אני אמרתי את זה כי אתה גריפינדורי חצוי דם מטונף שאני שונא אותו כי הוא מייצג את כל מה שאני לא מאמין בו ונלחם בו."

"זה היה... עמוק יותר ממה שחשבתי," הארי מלמל והמשיך להתקדם עם דראקו, עד שזה האחרון נעצר פתאום.

"נו מה?" נאנח הארי.

"זאת הכניסה ליער," דראקו אמר במהירות.

"ואתה מפחד?" הארי ליגלג, "לעשות קולות של תרנגול או שזה אמריקאי מדי?"

"תעשה קולות של שפן מצידי, זה פאנפיק ישראלי," דראקו ענה, "וגם זה לא יעזור לך. אני לא נכנס."

"שפן? איך עושה שפן?" תהה הארי, אבל דראקו התעלם ממנו ואמר: "ימות העולם, אני לא נכנס לכאן. זה מסוכן. יש שם ענקים, יש שם קנטאורים, יש שם מלא לכלוכים וזוהמה ומחלות."

"איזה קול הוא עושה?" הארי נשאר בשלו, "אולי לה לה אפצ'י?"

"אני מעדיף ללקק בפנוכו של צינור ביוב בתאילנד מאשר להיכנס ליער הזה, כי ככה יהיה פחות סיכוי שאקבל דיזנטריה," המשיך דראקו עם המשלים שלו.

"איזה קול שפן משמיע?" המשיך הארי לתהות לעצמו.

"לאף אחד לא אכפת מהשפן שלך!" דראקו צעק עליו פתאום, "אני לא נכנס ליער!"

הארי השקיף אל מאחורי גבו של דראקו, לכיוון טירת הוגוורטס. "אני רואה את מקגונגל רצה לעברנו כשהיא מנופפת בנבוט," הוא העיר בענייניות.

"מה? לא!!!" דראקו נבהל ורץ פנימה.

"מה? היי, רגע! חכה!" הארי מיהר לומר ולרוץ אחריו, לא בהכרח בסדר הזה, ועד שהדביק את דראקו הוא מצא את עצמו באזור ביער שהוא לא הכיר.

"איפה אנחנו?" הוא שאל בחשש, ורעד קל התגנב לקולו.

"מה, אתה לא יודע איפה אנחנו, אדון־מכיר־את־היער־הייתי־פה־מיליון־פעם?" דראקו כעס.

"צוויץ!" נשמע קולה של ציפור.

"אמאלה!!!" נבהלו הארי ודראקו והתחבקו בבהלה, ואז כששמו לב שהם מחובקים הם שוב צעקו "אמאלה!" בבהלה והרפו מהחיבוק במהירות של כוויה.

"אין דרארי," פסק דראקו, "כבר דיברנו על זה. חבל לנסות."

"למה דרארי, בעצם?" התפלסף הארי, "למה לא הארקו? הרי אחרי הכל אני הדמות הראשית. לסיפור קוראים 'הארי פוטר', לא 'דראקו מאלפוי', ו–"

"טוב די!!" התרגז מאלפוי, "זהו, אנחנו כאן. ביער. מה אנחנו אמורים לעשות עכשיו כדי לסיים את העונש הזה?"

הארי השתתק והתבונן בדראקו.

"מה זה המבט הזה?" דראקו שאל.

"סתם, היא פשוט שלחה את שנינו לבד ליער, זה כמו שבע דקות בגן עדן או איך שלא קוראים למשחק הזה," גיחך הארי.

דראקו שלף שרביט. "לא דרארי!" הוא קרא, "קרושיו!" הארי התחמק באלגנטיות מהקללה שפגעה בעץ תועה שהחל להתפתל מכאבים. הוא התפתל כל כך עד שהחל להתנדנד, והארי ודראקו ברחו ממנו והגיעו לאיזור אפל כל כך ביער שצמרות העצים הסתירו לחלוטין את השמיים.

"יופי, עכשיו באמת לא נוכל לצאת מכאן," דראקו רטן, "יש עכבישים ביער הזה, ויש פגעסוסים, ופורד אנגליה! איזה פחד!"

"טוב, בוא," הארי אמר והחל ללכת.

"מה? לאן אתה הולך?" דראקו שאל.

"אם נישאר באותה נקודה כל הזמן, לא נסתדר," הארי ענה, "אז בוא נלך. נגיע לאנשהו. אולי נחזור להוגוורטס, ואולי נגיע למה שיש בצד השני של היער."

דראקו נאנח והחל לצעוד אחרי הארי. "מה הטעם בכל זה?" הוא שאל.

"אתה כמו הילדים המעצבנים האלה שיש בטיולים שנתיים, אתה יודע," הארי אמר בעודו ממשיך ללכת.

"מה זה טיול שנתי?" שאל דראקו באותו טון עייף.

"עזוב, משהו שהיה לי בבית הספר היסודי," הארי ענה כשנזכר שאין בעולם הקוסמים טיולים שנתיים.

"מה זה בית ספר יסודי?" שאל דראקו באותו טון עייף.

"אה, אממ, משהו של מוגלגים," הארי ענה כשנזכר שאין בעולם הקוסמים בתי ספר יסודיים.

"הא! אם זה של מוגלגים אז זה בטח גרוע," דראקו ענה בעודם ממשיכים ללכת, "אבל באמת מה הטעם בכל זה?"

"בכל מה?"

דראקו החווה בידיו על הסביבה שלהם. "במצב הזה! מה הפואנטה לשלוח, רק את שנינו, לבדנו, ליער האסור?"

"רצו לעשות דרארי, לא הבנת?" הארי ענה.

"אבל דרארי זה לא הגיוני! חשבתי שהבהרנו את הנקודה הזאת!" נאנח דראקו, "וואו, מי שכותב את הפאנפיק הזה ממש מנסה בכוח, מה?"

"אז אולי לא רצו לעשות דרארי," הארי ענה, "אולי סתם אוהבים לראות אותנו סובלים."

"נו, ובשביל זה היו צריכים לשלוח אותנו לכאן? היו יכולים פשוט לכתוב דרארי!" דראקו נאנח, "אוך, בכל פעם שאני נמצא בפאנפיק כזה עולה לי להקיא."

"בגלל זה תמיד כשכותבים אותנו לתוך דרארי אני מרגיש טעם מאוד חומצי בפה שלך?" שאל הארי.

"סלח לי רגע," דראקו ענה והקיא על האדמה.

"אתה יודע, זו באמת שאלה טובה," הארי אמר לאחר שדראקו התאושש, "למה באמת כתבו אותנו לתוך הסיטואציה הזאת?"

דראקו נראה מהורהר. "תגיד, איך קוראים לפאנפיק שאנחנו נמצאים בו?"

הארי הביט מעלה לעבר כותרת הפאנפיק בראש העמוד. "מעבר ליער," הוא ענה, "למה?"

"נו, אז זה מה שניסו להשיג פה," דראקו ענה, "בסך הכל רצו לכתוב פאנפיק על מה שיש בצד השני של היער האסור!"

"אה, אפשר לשאול את האגריד," הארי מיד אמר.

דראקו נעצר במקומו ורקע באדמה בתסכול. "נכון! אפשר היה לשאול את האגריד!" הוא זעק, "במקום לגרום לי לסבל קיצוני ולשלוח אותי ליער האסור, ועוד איתך –"

"–שמת לב שלא נתקלנו באף יצור מסוכן?" הארי קטע אותו, "כמה נוח. בטח זה סתם היה מוסיף סיבוכים מיותרים."

"במקום לשלוח אותנו לשוטט כאן עד שנגיע לצד השני של היער," דראקו המשיך, "היית יכול פשוט לשאול את האגריד! בלעדיי! ככה גם הייתי יכול לנוח, וגם כל הסאגה הזאת הייתה נגמרת הרבה יותר מהר! באמת אפשר לשאול את האגריד!"

"לא, אני מתכוון ליטרלי לשאול את האגריד, הוא ממש כאן," הארי אמר והצביע על האגריד שעמד שם משום מה.

"אה הארי כפרה, מה קורה?" האגריד שאל.

הארי הצטמרר. "האגריד? הכל בסדר?"

"וואלה החיים תותים נשמה, למה מה קרה?" האגריד ענה בעודו חוטב עץ או עושה משהו האגרידי כזה או אחר.

"אתה פשוט... עממי כזה," דראקו ענה, "ולא עם דיבור לקוי כמו שהיה לך בספר."

"פייי מאלפוי יא עוכר גריפינדור מסריח, יא סלית'ריני יא אוכל מוות, לך, טוס, טוס לי מהעיניים," האגריד קיבל את פניו של דראקו.

"מה זה הדיבור הזה?" הארי שאל את השאלה של דראקו.

"וואלה אחי, צודק, סליחה, זה היה לא במקום," האגריד התנצל, "זה כי במקור אני מדבר יעני במבטא סקוטי, והחלופה הכי טובה של המתרגמת לזה היא לעשות אותי אכבר מפגר. מבין, חיים של אבא?"

"אה, ואם היא הייתה עושה אותך עממי זה היה גזעני כאילו?" הארי שאל.

"אני פה יכול לדבר כמו בספרים אם אתה פה רוצה שאני אדבר ככה," האגריד חזר ללקות הרגילה שלו.

"טוב בכל אופן, מה אתה עושה כאן?" שאל הארי.

"עסקים של הוגוורטס," האגריד ענה כשהוא נפוח מחשיבות עצמית, "דמבלדור כבודו שלח אותי למשימה חשובה בקצה השני של היער האסור! בקצה של היער שלא נמצא פה ליד הוגוורטס!"

דראקו רצה לומר "בקצה של היער! הא! ידעתי!", אבל במקום זה יצא לו, "דמבלדור! אנחנו בשנה השישית! הא! צדקתי!"

הארי הביט בהאגריד בחשדנות.

"אתה פה רוצה שאני יגיד לך מה העסקים של הוגוורטס שדמבלדור כבודו ביקש ממני?" שאל האגריד בתגובה למבטו החשדן של הארי.

"עזוב, תחזור לדבר עממי," הארי ענה, "זה הרבה יותר הולם אותך."

האגריד נשם לרווחה. "סמאללה, איזה סיוט היה לדבר ככה, אין אותי אני עוד שנייה מת," הוא אמר, "קיצר אני, מה היה? סתם דברים של שומר הקרקעות וזה, מה אני אגיד לך."

"למה זה היה סיוט לדבר ככה?" דראקו שאל, "אתה פשוט מדבר רגיל, ורק מוסיף את המילה 'פה' במקומות אקראיים ומוסיף את המילה 'כבודו' אחרי כל פעם שאתה אומר דמבלדור."

"כבודו," האגריד מיד השלים את דראקו. "סססעמ**, נתקע לי החרא הזה של הכבודו, יימח שמה של גילי בר הלל הזאת."

"אבל האגריד, מה אתה עושה כאן, כשומר הקרקעות, בקצה השני של היער האסור? מה יש בקצה השני של היער האסור?"

"מה, בקצה שני?" האגריד ענה, "זה הוגוורטס שם, כפרה. נראה לי התפלפת, חיים שלי."

"מה?" התבלבל הארי, "לא, לא הוגוורטס, מה יש כאן!"

"מה כאן? הוגוורטס זה הצד השני, נשמה. מה, אתה חושב עשו אותי באצבע?" האגריד הניף את הגרזן שלו באיום.

"לאלאלאלאלא, האגריד!" הארי מיהר לעצור אותו, "בסדר, הוגוורטס בקצה אחד של היער, אבל מה יש בקצה השני?"

"מה, הוא דפוק לגמרי, מה? אין, אתה מחוק, הארי, כפרה עליך, הקצה השני זה פה. מה, אתה לא רואה?" האגריד ענה, ואמר לדראקו, "אין, הוא מפגר."

"מה שהארי מתכוון לשאול זה מה יש כאן, בקצה השני," דראקו הסביר, "ולמה הביאו אותך לכאן, כי מה שאני רואה זה רק חושך ומשהו שנראה כמו חומה חרבה. מה, יש חומה? אבל מה יש בצד השני שלה?"

"זו לא סתם חומה," האגריד ענה, "זה הקיר הרביעי והוא נשבר. זה מה שיש בקצה של היער האסור, ולכן גם אין כלום מאחוריו חוץ מקהל שקורא אותנו או צופה בנו, תלוי באיזה מדיום אנחנו."

הארי ודראקו החליפו מבטים וההבנה היכתה בהם בבת אחת. "אהההההה," אמרו שניהם כשנפל האסימון.

"אז זה למה נהיינו פתאום מודעים לעצמנו," אמר דראקו.

"וואלה בוקר טוב נשמה, קיבלת שכל," האגריד אמר, "וזהו, דמבלדור הגבר שלח אותי לכאן לתקן את הקיר הרביעי כי הוא נשבר, ו... מה אני אגיד לכם, וואלה זה מבאס אחי שאחרי שאני בונה פה מחדש את הקיר אני חוזר לדבר כמו מטומטם."

ליבו של הארי החסיר פעימה. "וזה אומר שיהיו עוד מלא פאנפיקי הארקו שלא נוכל להתנגד להם, כמו שהתנגדנו כאן!" הוא אמר.

"הארקו? מה זה הארקו?" האגריד שאל בבלבול.

"ככה הוא קורא לדרארי," הסביר דראקו.

"אין, הוא מחופף לגמרי," האגריד אמר, "מאז שהקיר הרביעי נשבר פתאום הבנתי כמה הוא מטומטם. מה אתם עושים פה בכלל?"

"מקגונגל שלחה אותנו לפה כעונש," הארי ענה.

"וואלה היא צודקת," האגריד אמר, "אחד מעניש ת'שני, אה? אין, גאון האישה הזאת."

הארי ודראקו החליפו מבטים מובכים. הם היו חייבים להודות שדווקא יש בזה משהו, במה שהאגריד אומר. ומצד שני, עונש נוראי יותר עבור שניהם היה לשפפ ביניהם. ואולי זה מה שמקגונגל ניסתה לעשות...