מדאם פומפרי

בס"ד

רולינג וזה

הוגוורטס הוא מקום מלא קוסמים צעירים בתחילת דרכם, מנוסים יותר או פחות. הם עושים את כל הטעויות האפשריות כי כאלה הם בני נוער. אבל כשזה משולב עם כוחות קסם, מדובר בטעויות מגוונות עוד יותר, כי במקום שתלמידים סתם ילכו מכות - הם יטילו תערובת קללות זה על זה, ועוד קללות המלאות ברגשות מתוסבכים ומלא הורמונים. וחוץ מזה, יצא למדאם פומפרי להיתקל גם בלא מעט לחשים שהשתבשו, שנועדו מלכתחילה לשפר את המראה החיצוני של מטיל או מטילת הלחש: משרירי בטן וכתפיים שלא חדלו להתנפח אצל קורמק מקלאגן, דרך אף וגבות שלא הפסיקו לצמוח אצל רומילדה וויין, ומה שזה לא היה בשם לחייו של מרלין שהפך את הפנים של מריאטה אדג'קום לתצוגת חצ'קונים שהרכיבו את המילה "מלשינה". אבל תהיה מה שתהיה הסיבה בגינה תלמידים התפנו למרפאה - תאונות קוסמטיות, פציעות קווידיץ', או קסמים אפלים (מה שבאופן משונה הלך והתרבה בבית הספר מאז שהארי פוטר החל ללמוד שם) - פופי פומפרי התמודדה בהצלחה עם הכל.

עד שחדר הסודות נפתח.

תבינו, ברור שפופי הכירה את האגדה על חדר הסודות. היא למדה עליו בהכשרה שלה כאשת צוות בהוגוורטס, בשיעור שנקרא "כל הסודות האיומים של בית הספר שאם מישהו שאינו מהצוות ידע את הסודות האלה זה יוביל לסגירת הוגוורטס", שם למדו גם על כלבים עם שלושה ראשים, ערבות מפליקות שמחפות על מנהרה המובילה להוגסמיד, מדרגות נעלמות ומה לא. כשהכתובת על חדר הסודות נכתבה על הקיר מעל החתולה המסכנה, פופי ישר חשדה שמדובר היה בבסיליסק – יצור מרושע שעל אודות השפעות מבטו והארס שלו היא למדה בהכשרה שלה כמרפאה. אבל החתולה המסכנה לא מתה מהמבט ולא הוכשה, היא אובנה. השד יודע מה גרם לה להתאבן, האי הבסיליסק לא אמור לעשות דברים כאלה.

למזלה של פופי, היא אינה וטרינרית, כך שגברת נוריס נשלחה לבית החולים לחיות קסומות על שם הקדוש דוליטל, אבל עד מהרה החלו בני אדם להתאבן, וזה כבר היה גדול עליה. מלבד לשכן אותם במרפאה ולשמור עליהם מכל פגע, לפופי לא היה מושג איך להתמודד עם זה. ערב אחד, לאחר עוד סיבוב בגן הפסלים שפעם היה המרפאה שלה, היא הלכה מיואשת לעבר החדר הקטן בקצה המרפאה – המשרד שלה, שהיה גם חדר השינה שלה. אלא שבניגוד למה שמצופה מחדרים קטנים, החדר הזה לא היה טחוב ומחניק. הרי כמרפאה, פופי ידעה כמה זה לא בריא. לכן, כמעט תמיד החלון הענק על הקיר החיצוני היה פתוח (פעם אחת פופי הייתה מוכנה להישבע שהיא ראתה מבעדו את סיריוס בלק רוכב על היפוגריף, אבל זה כבר סיפור אחר שקרה בכלל שנה לאחר מכן). פופי ישבה בגבה לחלון, על כיסא ארתופדי עם תמיכה בכל מיני נקודות אסטרטגיות בגב. כי לא זו בלבד שהייתה מבוגרת ועייפה משנים רבות של רכינה מעל מיטות חוליה, היא ידעה והכירה את חשיבותו של גב תקין, והקפידה להיעמד ולהתמתח כל חצי שעה. בזווית מושלמת של תשעים מעלות היא ישבה מול שולחן הכתיבה הנוקשה והצנוע שלה, שבדרך כלל הכיל את הניירת הקבועה שיש למרפאה היחידה בהוגוורטס למלא. אלא שהפעם הוא היה עמוס בספרים רפואיים עבי כרס על תופעות לוואי הנגרמות מיצורי אופל, אך לא היה כל אזכור בספרות המקצועית להתאבנות! הייתה לה תיאוריה שמדובר בתופעת לוואי של השפעת הבסיליסק, כאילו כל הפסלים הביטו בנחש המרושע לא באופן ישיר אלא בהשתקפות שלו, ולכן הם אובנו ולא מתו במקום, אך ללא מחקר רפואי וללא תיעוד מתאים היא לא ידעה כיצד לעזור להם.

היא נאנחה. חוסר האונים הזה מעולם לא קרה לה בעבר. לא בכל שנותיה בהוגוורטס לפחות. היא קמה מהכיסא שלה, חלפה ליד כונניות הספרים שהיו ריקות למחצה (חצי מתכולת הכונניות הייתה מונחת בערבוביה על שולחן הכתיבה שלה הרי), והתקדמה לעבר מיטתה שהמתינה, נקייה ומחוטאת בעזרת קסם, בצידו השני של החדר. פופי התיישבה בייאוש על המיטה ועיניה נחו פתאום על מסגרת שהייתה מונחת על המדף הסמוך לפני כל כך הרבה שנים, כשרק החלה לעבוד בהוגוורטס. בתוך המסגרת הייתה תעודת ההסמכה שלה כמרפאה מקצועית, מוסמכת ומומחית מטעם האקדמיה לריפוי של בית החולים למחלות ולפציעות קוסמים על שם הקדוש מנגו. הייתה זו תקופת לימודים קשה ומפרכת, והיא כל כך שמחה שהיא סיימה את זה בשלום. לא כולם עברו את הלימודים הקשים האלה, ולא מעט תלמידים נאלצו לגשת שוב ושוב לבחנות ההסמכה משום שלא הפסיקו להיכשל.

היא הביטה במסגרת נוספת, שהייתה מונחת בצידו השני של המדף, לצד גביע זהב קטן עליו נכתב "אשת הצוות של השנה 1987" שקיבלה בנשף אנשי השנה לפני שנים רבות כל כך. המסגרת לצד הגביע הכילה תמונה בה כעשרים וחמישה אנשים לבושי גלימות וחבושים כובע אקדמי מנופפים לשלום. הייתה זו הכיתה שלה, האנשים שאיתם למדה באקדמיה של הקדוש מנגו. היא הייתה מיחידי הסגולה בכיתתה שעברו את הבחינות כבר במועד הראשון, ובכל זאת, בתמונה, היא לא הייתה מחויכת כמו יתר חבריה לספסל הלימודים. כי מלבד המבחנים הקשים והעבודות המפרכות, היא כל כך חיכתה ליום בו תסיים את לימודיה משום שלעיתים הרגישה שהיא אינה מוצאת את עצמה בכיתה. הצלחתה היתרה בלימודים עוררה את קנאתם של כמה מתלמידי הכיתה שהחלו להתנכל לה, ועד היום היא זוכרת את תשובתו של דיקן האקדמיה כשהתלוננה לו על מצבה החברתי: "אני מודיע לך," הוא אמר, "באופן שאינו משתמע לשני פנים, כי מטרת המוסד האקדמי היא מחקר רפואי והכשרת הדור הבא של המרפאים ותו לא, ואין לי כל כוונה להתעסק עם בעיות חברתיות כאלה ואחרות. לפיכך, מבחינתי, אם אינך מרגישה רצויה כאן – קומי ולכי! אין לי זמן לשטויות האלה!"

העלבון הצורב שחשה רק חיזק בתוכה את השאיפה לסיים את הלימודים. אולי היה זה מה שהקנה לה מוטיבציה לעבור את הבחינות כבר במועד הראשון, כדי לסיים עם המקום הנוראי הזה מהר. אלא שבגיליון ההערכה שקיבלה (הוא לא היה תלוי על הקיר אלא זרוק ומקומט בתוך תיבה שהסתירה מתחת למיטתה), המרפאים המקצועיים במנגו כתבו כי היא "אינה רגילה ואינה מסוגלת לעבוד בעבודת צוות", ולכן לא נמצא לה תקן מתאים בבית החולים. וכמצופה, בני כיתתה ניצלו את חולשתה ועשו מזה מטעמים ושלל בדיחות. זמן קצר לאחר מכן דמבלדור גייס אותה לעבוד בהוגוורטס ("אני רואה שאת לא טובה בעבודת צוות," הוא אמר לה בראיון העבודה שלה כשעיין בגיליון ההערכה שלה, "אבל למזלך את המרפאה היחידה בהוגוורטס כך שלא יהיה לך צוות. התקבלת."), מה שרק העלה והגביר את הלעג של התלמידים כלפיה. הרי היא לא עובדת במנגו, היא עובדת בהוגוורטס – מקום נחות למרפאים! במקום להתעסק במקרים רפואיים אמיתיים, היא מתעסק עם תלמידים שהלכו מכות או ניסו לשפר את המראה החיצוני שלהם, וברגע שזה נהיה טיפה רציני היא מעבירה אותם למנגו. אז נכון, רוב התלמידים בכלל לא עברו את המבחנים עד עצם היום הזה, אך עדיין התקבע אצלם שהיא הבדיחה של הכיתה. מאז שהתחילה לעבוד בהוגוורטס זה לא היה מפריע לה בכלל, והיא ידעה שהם סתם מקנאים בה כי הם עדיין סטודנטים אחרי כל השנים האלה. אלא שלאחרונה, אחת מאותן תלמידות שדווקא כן סיימה את לימודיה, לקחה את המחאה לשלב הבא. היא התראיינה בנביא היומי בתור בת כיתתה לשעבר של מדאם פומפרי, והסבירה שם כי העובדה שפופי לא ריפאה את כל אותם מאובנים מסכנים היא משום שמדאם פומפרי משתפת פעולה עם אוכלי המוות והיורש של סלית'רין. והקנוניה המרושעת הזאת כמעט עלתה לפופי במקום העבודה שלה. הרי זה שהיא לא מסוגלת לרפא אותם לא אומר שהיא משתפת פעולה עם אוכלי המוות, אבל משום מה, ככל שזה יותר מרושע – כך הציבור הרחב מאמין לזה יותר, והקריאות לפיטוריה עלו והתעצמו. לא משנה כמה היא הסבירה שאין לה שום קשר לזה. היא הרגישה שאפסו כוחותיה מלחפש מזור למאובנים, וגם שאפסו כוחותיה מלומר לכל מי שמוכן לשמוע שזה שהם לא נרפאו עדיין זו לא בחירה שלה. "כבר בתקופת לימודיה היא לא הייתה מהתלמידים המבריקים, בלשון המעטה", שיקרה המרפאה הזאת בראיון לנביא היומי, "אבל מכאן ועד לפעול אקטיבית נגד בני מוגלגים? זו ממש רשעות!"
פופי קראה שוב ושוב את הראיון ונאנחה. לא, זו לא רשעות. מה שאותה תלמידה לשעבר כתבה בראיון – זו רשעות.

"מה?" התפלא הארי פוטר כל כך הרבה שנים לאחר מכן, כשכבר היה נשוי עם ילדים וסקר את חדרה של מדאם פומפרי לאחר שהורישה לו את כל רכושה לאחר מותה (היא מעולם לא הקימה משפחה. העבודה בהוגוורטס הייתה מאוד תובענית, וכשלמדה בבית הספר לרפואה אף אחד לא רצה להסתכל עליה).

"כן, זה הסיפור שלה," הרמיוני ענתה לו, ואז לגמה מבקבוק המים שלה כי היא דיברה די הרבה.

"איך לא שמעתי על זה אף פעם?" שאל הארי, "איך לא הכרתי את הסיפור הטראגי שלה? ואיך לא שמתי לב בכלל לכל הזעם הציבורי שהיה מופנה נגדה? אני הרי למדתי בהוגוורטס באותה התקופה!"

"זה לא ברור, הארי?" שאלה הרמיוני שהניחה את בקבוק המים שלה בצד והתפנתה לחטט בסלסילת גזרי עיתון שנחה על שידת מגירות נעולה, "אתה לא שמת לב לזה כי היית מרוכז רק בעצמך."