הריב עם יומני היקר...

4.2.2004

יומני היקר, מחר זה הוא היום הגדול! יום הולדתי ה-13! אני כה מתרגש, כולם יבואו!

טוב, בואו נהיה רציניים רגע, אני לא מדבר ככה. אז יומני היקר, מעכשיו אני אדבר נורמלי!

לא רוצה ולא רוצה!'' אמר קול שהקפיץ את רון. רון היסס לרגע. ''מה... מי זה...?''

''נו, זה אני, רון! הספרון בצורת הלו קיטי.'' רמז לו הקול. רון הביט למטה, והופתע.

''ה... היומן... שלי?! מה... איך... זה חלום, נכון? זה חלום?!''

''לא, חמוד. זה לא. אני מדבר, ואתה צריך להשלים עם זה.'' היומן אמר בטון מעצבן מאוד, או לפחות בעיניי רון.

''אתה... אתה לא תחליט עליי, ''חמוד''! אז יש לי כמה דברים להגיד לך: 1, אני אדבר איך שבא לי! 2, אתה לא מחליט עליי! 3, אמרנו ששומרים את ההלו קיטי בינינו, לא?''

''אוקיי, רון. אתה צריך ללמוד פה את החוקים. דבר ראשון, אף אחד פה לא קורא לי ''חמוד''! דבר שני, אני לא מתבייש בעיצוב שלי! זה עיצוב מיוחד, ומבחינתי, שכולם יראו אותו!'' היומן קיפץ על כיסא שהיה לייד החלון, ורון כבר הבין מה הוא הולך לעשות. ''לא... לא... שלא תעז... שלא תעז!'' צרח עליו רון. היומן הסיט את הווילון, פתח את החלון, הוציא מכיסו מיקרופון (יומן? כיס? מה הקשר?), והתחיל ב...

''אני הוא היומן של רון וויזלי! כן, ככה אני נראה! הלו קיטי, לא טעיתם! ואני לא מתבייש בעצמי! ו... כן, אני ברצינות מדבר. ליטרלי יומן מדבר.'' הוא צעק לכל אזרחי העיר. רון התחיל להתערב בעניינים.

''לא... לא... אתה הסתבכת איתי, חמוד!'' הוא חיבק את היומן, וניסה להרים אותו אל המיטה. ''בוא, נו כב-''

''לא רוצה!''

''בוא עכשיו! אתה לא יודע במה הסתבכת!'' היומן ורון צעקו אחד על השני.

רון הצליח (סוף סוף... כאילו, כולה יומן!) להרים את היומן, ולהשכיב אותו על המיטה.

''אתה תתחרט על זה,'' היומן אמר לו בהנדת ראש.

''אתה תתחרט על זה יותר, חמוד!''

''אולי תפסיק כבר לקרוא לי ככה?!''

''אז איך אני אקרא לך, הלו קיטי?!''

''מושיק! קוראים לי מושיק!''

''אה, וואלה? מה זה השם הזה? כאילו, מי נתן לך אותו?''

''המוכר יומנים,'' הוא אמר ונאנח.

''אה, וואלה?''

''כן. זה השם שלי.''

''נעים להכיר.''

''כן.''

''טוב, יאללה, אנחנו בריב!''

''יא **צונזר לטובת צופינו**!''

''יא **הפעם הבנתם כבר** אתה בעצמך!''

''אתה לא מעליב אותי!''

''חשבת שאתה אותי?!''

''אתה לא מאיים עליי!''

''אני גם לא מנסה!''

הם המשיכו לריב ולריב, בלי לשים לב לזה שרון חונק יומן ששוכב ומדבר על מיטתו, ושהם השאירו את החלון פתוח, ככה שכל העיירה שמעה את הקללות...

אהבתם? לא אהבתם? טוב, למה אני שואלת? תכתבו בתגובות! למה הן קיימות?!

ממני...❤❤❤

		הפרק הבא