נשיקה

בס"ד

סליחה שהרמה לא גבוהה. רציתי שזה יהיה פאנפיק ארוך בלי ספויילרים בשיפים  ועם היגיון פנימי (כי הם משתמשים בכינויים שלהם עוד לפני שהם נהפכים לאנימאגים) אבל, נו, אין טעם.

ויתור זכויות. לא חייבים לתבב, אין זמן.

#מסיבת_סיום

"השנה הולכת להיות שנה נהדרת," הכריז ג'יימס בתא הרכבת לשלושת חבריו הקונדסאים.

"השנה נהפוך לאנימאגים!" התלהב סיריוס וטלטל את רמוס המובך.

"השנה נהיה אמיצים!" עיניו של פיטר נצצו.

"והשנה..." ג'יימס הסמיק מעט, "השנה תהיה השנה בה אני מנשק סופסוף את אוואנס. אני מרגיש את זה."

סיריוס טפח על כתפו של ג'יימס באהדה. "כולנו איתך, חבר."

"אוואנס!" רמוס נדרך פתאום.

"מה?" פיטר שאל בבלבול.

"אני צריך להיות איתה בקרון של המדריכים! שיט! שיט!" רמוס המשיך להיבהל ויצא מהתא בסערה. הייתה זו תחילת השנה החמישית, ורמוס לא היה רגיל לזה שהוא מדריך. ג'יימס הביט לכיוון אליו הוא ברח.

"למה בכלל המדריכים צריכים תא?" הוא שאל לחלל האוויר, "למה שלא יסתובבו בכל הרכבת ויאכפו חוקים או משהו?"

סיריוס המשיך לטפוח על כתפו של ג'יימס. "היית רוצה אתה להיות איתה שם בתא. נכון, קרניים?"

ג'יימס נאנח. אבל הוא לא רצה להפגין חולשה. הוא התייצב במקומו והכריז: "איך אנחנו הולכים למרר לסבר מאוס את החיים השנה?" לקול התלהבותם של שני חבריו.

רמוס נכנס לתא בסערה. כל המדריכים ישבו שם ופטפטו זה עם זה. לילי נראתה משועממת, אך כשהבחינה ברמוס עיניה קרנו. "ירחוני!" היא התלהבה.

רמוס מיהר להסות אותה. "אמרתי לך לא להשתמש בכינוי הזה!" הוא לחש לה. בסיום השנה שעברה לילי עלתה על סודו הגדול - הוא אדם זאב. היא גילתה שהוא נעלם בכל ליל ירח מלא וחוזר חלש ומסכן לאחר מכן. לרמוס לא הייתה כל ברירה אלא להודות.

לילי צחקקה. "אל תדאג, אף אחד לא יודע ולא חושד."

רמוס עדיין נעץ בה מבט מצמית.

"מה?" היא הייתה נבוכה. "זה לא משהו להתבייש בו. אתה מי שאתה."

"אני מעריך את הליברליות והפרוגרסיביות שאת מפגינה, אוואנס," רמוס אמר לה, "אבל את לא מבינה את זה. זה לא כמו להיות בן מיעוטים או עם נטייה מינית חריגה, אני ליטרלי הופך למפלצת."

לילי שתקה. "רק שתדע," היא אמרה, "לא ידעתי מי מארבעתכם יהיה המדריך איתי עד עכשיו."

רמוס הקשיב לה. זה היה חייב להיות אחד מהם, הם הרי הבנים היחידים מגריפינדור בשנתון. ולילי לא התחברה לחבורה שלהם כלל וכלל.

"וכשאיחרת, הייתי בטוחה שזה פוטר או בלאק, כי הם בטח מרגישים שהם מעל החוקים ושמותר להם להבריז מתא המדריכים. ורציתי להקיא מהמחשבה שאדריך עם מישהו מהם."

"אוואנס, את מדברת על חברים שלי כאן," רמוס המשיך לקרוא לה בשם המשפחה. הוא חשב שכך יוכל ליצור דיסטנס. אבל לילי הייתה בשלה: "אבל כשראיתי עכשיו זה אתה, הוקל לי מאוד. אני לא יודעת אם אמרתי לך את זה אי פעם, אבל מכולכם, אתה הכי פחות..."

רמוס הרים גבה. "הכי פחות מה?"

לילי נאנחה. לא משנה מה היא תגיד, היא יוצאת רע. "עזוב. אני... אני חלשה עם מילים פתאום."

היא התרחקה ממנו בשתיקה. לילי אוואנס חלשה עם מילים? מה קורה פה?

"אני עדיין בטוח שזו תהיה השנה בה אני מנשק את אוואנס!" הכריז ג'יימס במעונות בני השנה החמישית של גריפינדור - חדר שהכיל רק את ארבעתם. טוב, ארבעתם ועוד שלוש קדירות שיקוי אנימאגיה מבעבעות שהיו תוספת חדשה השנה.

היה זה אמצע נובמבר. כבר היה קר וסוער, ונראה היה שירד שלג מוקדם השנה.

"אחי, קרנָה," סיריוס טפח כרגיל על כתפו של ג'יימס, "יהיה בסדר."

"היא לא מסתכלת עליי אבל! או שהיא עם החברות שלה, או שהיא מדברת עם סבר מאוס על אלוהים יודע מה, או שהיא בשטויות של המדריכים עם ירחו," ג'יימס התלונן.

"אתה בטוח שזו תהיה השנה בה אתה מנשק אותה אז?" צייץ פיטר, ואם מבטים היו יכולים להרוג - סיריוס היה יושב בכלא על הרצח של פיטר עוד באותו היום ולא רק כמה שנים לאחר מכן.

"אל תדאג," המשיך סיריוס לומר לג'יימס.

"לא לדאוג?" ג'יימס רטן, "בכל פעם שהיא רואה אותי בסביבה, היא ישר מסתלקת. אתם חושבים שלא שמתי לב? אוף, למה אני לא מדריך? ככה היה לי זמן איכות איתה. אבל לא... ירחו נבחר. אני שונא אותו. שונא אותו!" הוא רטן ובעט בקדירה שהייתה אמורה להכיל את שיקוי האנימאגיה שלו, נותן לנוזל להישפך לכל עבר.

"ג'יימס שפך את השיקוי שלו," לילי אמרה לרמוס בדרכם מישיבת המדריכים.

"איך את יודעת?" הוא החוויר.

"מה? על זה שהוא שפך את השיקוי?"

"גם. וגם על השיקויים בכללי."

לילי גיחכה. "אל תכעס. אבל כמדריכה, הרגשתי מחוייבת להציץ לחדר שלכם מדי פעם בשביל לבדוק שאתם לא שוברים את בית הספר או משהו."

"מ-מה? לילי!" רמוס קרא, "אנחנו מתלבשים שם לפעמים!"

לילי צחקקה. "אל תדאג, אני לא מסתכלת עליכם כשאתם עושים את זה," היא אמרה.

"זה ממש לא בסדר," רמוס המשיך, "את מתנהגת יותר גרוע מקָרנה כשהוא שיכור."

"קָרנָה?" לילי שאלה, "קרניים כאילו?"

"כן, פשוט קרניים זה ארוך אז קיצרנו. כמו שאני ירחו ופיטר זה זנבתו."

לילי נראתה משועשעת. "נשמע... פרקטי מדי בשבילכם."

"זה היה הרעיון שלי."

"הגיוני. אתה הפרקטי מביניהם."

החיוך של לילי היה ממש קורן. רמוס בחיים לא ראה אותה מחייכת ככה. "הכל בסדר?" הוא שאל.

"מה? למה לא?"

רמוס לא ידע איך להסביר את זה. היא נראתה כל כך מוארת, כל כך שלמה.

"כלום," הוא אמר.

"זה לא מפריע לך שהוא בעט בשיקוי שלו?"

"למה שזה יפריע לי? מלכתחילה הרגשתי לא בנוח עם זה שהם יעברו על החוק ככה בשבילי. פחות אחד זה פחות מצפון." מרלין, למה הוא נפתח ככה? ולמה הוא כל כך מובך?

לילי הרהרה כמה שניות, ואז אמרה, "אתה יודע, אני חושבת שאם לא היית איתם באותה שנה ובאותו בית, ואם היו עוד גריפינדורים בגילכם, אני לא חושבת שהיית מתחבר איתם."

רמוס נראה פגוע.

"אה- זו מחמאה!" לילי מיד אמרה.

"זה לא הרגיש ככה," הוא אמר.

לילי כבשה את עיניה ברצפה. "טוב, אני מתנצלת," היא אמרה, "לא יודעת, כשאני איתך אני גרועה עם מילים... פתאום."

כן, זה באמת היה מוזר. אבל רמוס לא אמר כלום. גם כשהיא התנצלה היא נראתה אצילית.

"אממ..." הוא אמר.

לילי חייכה. "אני לא היחידה שגרועה, מה?" היא אמרה. לרמוס לא היה ברור מה היא רוצה ממנו, אבל כשלילי התרחקה בסיום השיחה, הוא התחיל לחשוב שהיא הקראש שלו. ואולי זה סתם היה הקסם הנשי המעצבן הזה שבנות מפעילות לפעמים על בנים שהן מחבבות.

"אני שונא אותו!" ג'יימס השתולל בחדר השינה, "שונא אותו!"

סיריוס פשוט ישב על מיטתו והביט בג'יימס. חג המולד כבר עבר, והשמועה שלילי ורמוס יוצאים להוגסמיד יחד ביום האהבה פרשה כנפיים במהירות.

"איך הוא היה יכול לעשות לי את זה?!" לג'יימס כבר לא נשאר במה לבעוט. הקדירות מזמן עברו למקום בטוח יותר. "רך כף, מה אני עושה?"

סיריוס המשיך להביט בג'יימס בדממה. וכשג'יימס קרס על הרצפה בדמעות, סיריוס ניגש אליו וחיבק אותו בעדינות. הוא תיאר לעצמו שג'יימס יישבר אם לילי תצא עם מישהו, אבל הוא לא תיאר לעצמו שהמישהו הזה יהיה רמוס.

"תודה," ג'יימס אמר חלושות.

"על מה?"

"אל תהיה מצחיק, רך כף," ג'יימס ענה, "על זה שאתה איתי."

ג'יימס נרגע קצת, ואז שאל, "איך זה שדווקא לך אין אף אחד?"

סיריוס השתתק לכמה שניות לפני שענה, "אני לא באמת צריך אותן."

ג'יימס חשב שסיריוס חבר אמיתי. סיריוס חשב משהו קצת אחר.

"זאת ממש לא הייתה השנה שלי," ג'יימס אמר בסיום הבגרות האחרונה. הוא וסיריוס היו לבדם במעונות, אורזים. "זה כבר לא קשור לאוואנס וירחו," הוא המשיך, כי הוקל לו ממש לשמוע שהם נפרדו לקראת חג הפסחא (ואז ג'יימס הפך לאנימאגוס יחד עם חבריו והצטרף אליהם). "זה לא קשור לאוואנס בכללי," הוא אמר, "זה קשור לזה שלא התנשקתי בכלל."

"בכלל?" סיריוס נדרך פתאום.

ג'יימס חייך בעצב. "אני אהרוג אותך אם תגלה את זה למישהו, רך כף. אתה יודע, ג'יימס פוטר, אליל הבנות והכל. מעולם לא נישקתי אף בת."

"חשבת פעם איך זה?" סיריוס שאל.

"מה? להתנשק?" ג'יימס ענה, "ברור, כל הזמן."

"היית רוצה לנסות?"

ג'יימס נראה עצבני. "ברור! כל השיחה הזאת היא על זה שאני מת להתנשק, רך כף. מה יש לך?"

"אז בוא ננסה," סיריוס אמר פתאום.

הגלימה שג'יימס ניסה לדחוס למזוודה נפלה מידיו. "מה?" הוא שאל.

"בוא ננסה להתנשק," סיריוס אמר.

"רך כף, אנחנו..." ג'יימס ניסה לנסח את מחשבותיו. במקום זה יצא לו, "אבל למה שתרצה לנסות? אמרת שאתה לא צריך בנות!"

"אממ..." סיריוס ענה, "זה כי... כי, כי, כי אני רוצה לעזור לך."

ג'יימס בהה בו. "רך כף, שנינו בנים. זה מוזר."

"אה, תראה," סיריוס אמר, "אנחנו חברים הכי טובים, נכון?"

"נכון, וזה הופך את זה ליותר דפוק."

"לא, להפך," סיריוס אמר, "זה יהיה אפלטוני לגמרי כי, כי, כי אנחנו הרי חברים טובים ולא משהו מעבר."

ג'יימס נראה מהורהר. "אוקיי..." הוא אמר, "אז למה בעצם שאעשה את זה אם זה לא שווה כלום?"

"להתנסות, להרגיש איך זה," סיריוס אמר, "אתה לא רוצה?"

ג'יימס לא האמין שהוא עושה את זה, אבל הוא נעמד והתקרב לסיריוס שנעמד גם.

"אנחנו רק מנסים," ג'יימס  הבהיר.

"רק מנסים," סיריוס אישר.

ג'יימס התקרב לסיריוס במהירות, אבל סיריוס התרחק. "אתה עושה את זה טכני מדי," הוא אמר.

"לא ככה אנחנו רוצים שזה יהיה? טכני? אני לא מאוהב בך. זה לא יעשה לי כלום. אני לא רוצה שזה יעשה לי כלום."

"אבל אז זו לא תהיה התנסות אמיתית," סיריוס אמר. "נהוג לעצום עיניים," הוא המשיך ועצם את עיניו. ג'יימס עצם את עיניו גם הוא, וסיריוס נישק את שפתיו בעדינות. ג'יימס נישק אותו בחזרה. ואז סיריוס נישק את ג'יימס בצורה קצת יותר נועזת, וג'יימס התנתק במהירות.

סיריוס פקח את עיניו וראה שג'יימס כבר בוהה בו. אבל הוא לא הצליח לפענח את ההבעה. זה כעס? זו התרגשות? זו שמחה? זו סלידה?

"איך היה?" סיריוס שאל בחשש.

"הרגשת משהו?" ג'יימס שאל.

"אממ...." סיריוס מלמל, "ולך? זה עשה משהו?"

"קודם אתה תענה," ג'יימס אמר.

הם עמדו ושתקו כמה שניות, ואז המשיכו לארוז איש איש את מזוודתו. מסתירים את האמת מעצמם וזה מזה. ג'יימס הסתיר כי הוא פחד מה שיקרה לחברות שלהם. הוא לא רצה להרוס את זה. והוא גם לא היה בטוח מה הרגיש.

סיריוס הסתיר כי הוא השלים עם העובדה שהרגשות העזים שהוא חש ואגר כלפי ג'יימס בשנה האחרונה לא ימצאו פורקן לעולם. ג'יימס הוא אליל הבנות הרי. וסיריוס? סיריוס לא צריך אותן.