פרסי ג'קסון בערים האבודות*גמור*

סופי

סופי הלכה אל המטבח הגדול לארוחת בוקר, גריידי ואדליין כבר היו שם.

"מוכן לספר לה?"אמרה אדליין בקול נרגש, גריידי הסתכל על סופי ובכן אותה.

"היום יבוא לפה נער" פתח גריידי בדברו "הוא לא אלף והוא ישן ויישאר פה למשך כמה זמן, אנחנו רוצים הסכם שלום עם הגזע שלו ולכן צריך שירגיש פה כמו בבית".

גריידי נעץ בסופי מבט רציני כאילו אם היא תגיד רמז ממש קטן שהיא לא רוצה שהנער יבוא אז גריידי יתפוצץ, אז סופי בחרה בשאלה נטרלית.

"אמממ… למה זה נער, כאילו, למה בעצם הוא צריך לבוא דווקא לפה ולא.. לא יודעת, פשוט נשאר בבית שלו? למה צריך בשביל הסכם שלום שהוא ישן פה?ממתי נותנים לזנים אחרים- שהם לא שומרי ראש" הוסיפה במהירות כשסנדור נהם "לחיות בבית של אלף?"

" טוב" אמר גריידי " מה שמיוחד בזן שלהם זה שאין שם הרבה מבוגרים אני לא יכול להגיד לך איזה זן זה רק אני חברי המועצה ועוד כמה יודעים נושא זה חסוי, המועצה רוצה לעבור את זה חלק בלי שום סכסוכים או מריבות, בוא נגיד ככה- לא כדי להיות בסכסוך עם הגזע הזה, אבל הסכם שלום יהיה יעיל מאוד, הגזע הזה הוא מאוד חזק וגם מאוד חכם, לא כדאי לזלזל בו, הדבר היחיד שממעיט בערכם זה שהם ממש קצת, משום שאין שם הרבה מבוגרים הזן גם מתפתח מאוד לאט, אך בשנים האחרונות הוא כן התחיל לגדול, לכן המועצה התחילה בהסכמי ידידות, הזן הזה רצה לדעת מקרוב איך החיים פה ולראות שאנחנו לא טומנים להם מלכודות, לכן הם שולחים לפה נציג שיבדוק הכל ואנחנו זכינו לארח אותו, אין לזן זה שום אינטרס לפתוח עם זנים אחרים במלחמות והם דווקא ממש בעד הסכם שלום זה לכן הרשו שאחד מהם יבוא לראות את המצב בערים האבודות, ובהמשך אולי יבואו יותר"

וואו לסופי היה הרבה לעכל "בן כמה הנער?"

"הוא בן 17, רק שתדעי שבאיזה שהוא שלב הוא ילך איתך לפוקספייר אה, והוא יבוא עוד כמה שעות, אוקיי?"

"אוקיי" אמרה סופי ורצה לחדרה כדי לעכל את דבריו של גריידי.

פרסי

"מגבת" אמרה אנבת' "צ'ק" פרסי אישר 

"חולצה" 

"צ'ק"

"מכנסיים"

"צ'ק"

פרסי הכניס את הבגדים למזוודה וסגר אותה, הוא לא לבש את בגדי המחנה משום שהיה אסור לאלפים לדעת שהוא חצוי (חוץ מכמה בודדים) אז פרסי הי צריך לקפוץ לביתו לרוקן את הארון ממעט הבגדים שהיו לו, ולמחרת אנבת' חזרה עם 10 חולצות חדשות" הבגדים שלך מסריחים" אנבת' טענה, ופרסי לא העז להתווכח.

"אוקיי" אמרה אנבת' "זוכר את התוכנית?"

"יאפ,לעשות את עצמי אלף(לא שפרסי ידע איך) להתקשר כל ערב לדיווח, ואם יהיה לי כח ללכת לבית הספר שלהם"

"לא אם יהיה לך כח, אתה הולך לבית הספר שלהם, נקודה, סוף"

"נוו, כן, כן,הבנתי. אז אני הולך לבית הספר שלהם, ואז אחרי כמה ימים שם, אם אני ירגיש שהכל סבבה אצלם, אני יחזור לפה ימסור דיווח כולל, ואז סוף, סוף, נוכל כבר לגמור עם כל העניין הזה"

"לא, טעות. אנחנו לא נגמור עם העניין הזה אחר כך צריך לחתום על טפסים, וללכת לפסגת השלום, ולחתום על הסכם השלום, ורק לאחר מכן אנחנו נגמור את העניין הזה"

"אהה, בא לי כבר לגמור עם זה" נאנח פרסי

"זה לא כזה נורא, זה לא שאתה צריך לעשות משהו מיוחד, חוץ מלהתקשר אלי כל ערב, וחסר לך אם אתה שוכח!"

"אני לא אשכח, את יכולה לסמוך עליי"

"פשוט תתנהג בנימוס ותעזור במה שהם צריכים"

"אנבת! זאת ההתנהגות הרגילה שלי!"

"בטח מוח אצה,טוב, נראלי שאתה צריך ללכת, האלף שאוסף אותך כבר פה"

"טוב, בהצלחה לי!"

"בהצלחה" קראה אנבת' שפרסי יצא מהביתן

סופי

סופי התהלכה הלוך וחזור על פני חדרה, עוד חצי שעה סופי תצטרך ללכת לבית הספר והיא ממש רוצה לראות את הנער לפני שהיא יוצאת.

סופי התיישבה על המיטה בהנחה, הלב שלה פרפר בהתרגשות מכל השאלות שריחפו מסביבה:

מאיזה גזע הנער? למה אין להם בקושי מבוגרים? איך הוא נראה? איפה הוא ישן? מה הוא יעשה פה?

סופי הסתכלה בשעון שבטאבלט שלה, עוד עשרים דקות היא צריכה ללכת לפוקספייר והזמן עובר יותר מדי מהר, עברה שעה מאז שגריידי סיפר לה על הנער וסופי הספיקה להתקשר לחבריה שאמרו שיבואו אליה אחרי הלימודים, סופי גם עזרה לגריידי בגינה ובדקה מה שלום סילבני, כרגע סופי הייתה בחדרה והשתעממה כשמראת הקסמים של ג'ולי לא מפסיקה להעיר לה על מראה החיצוני.

לפתע סופי שמעה בום! חזק, סופי יצאה מחדרה במהירות שסנדור דוהר אחריה, והופתעה לגלות שהרעש בקע מחדרה של ג'ולי.

כל הזכויות שמורות לריק ריידן ולשאנן מסנג'ר. קצת שניתי דברים בזמני ההיתרחשויות של כל מיני ארועים.

		הפרק הבא