החיפוש אחר החץ וקשת!

הלכתי בעקבות גברת דודס אל חדר חשוך,

שמשום מה בקע ממנו אור חלוש.

נכנסתי לחדר ונשימתי נעתקה. כאן, ממש מולי,

אני רואה מזרקה מדהימה. שמשום מה זה נראה כאילו שהמים

בוקעים מהפסל שבמרכז. זאוס

( הערת הכותבת: כן,גם אני חובבת מיתולוגיות, תתמודדו.)

מחזיק את האולימפוס על כתפיו.

התפעלתי מרמת הדיוק שיש ביצירה זו. וואו.
ופתאום שמעתי קול שהחזיר אותי למציאות.

"מיס ווינטר, אני מקווה שנוכל להמשיך לדבר על הנושא?

או שאת צריכה עוד זמן להתפעל? ". שאלה גברת דודס.

פני אאדימו ממבוכה.

" איני צריכה עוד זמן, גברת דודס". עניתי.

"טוב מאוד, עכשיו אנא תאמרי לי איכן זה".

הסתכלתי עליה בתדהמה. "איכן מה? איכן התעודה?" שאלתי.
מה קורה כאן?
חשבתי בראשי. "על תעמידי פני תמימה,
אני יודעת שהם אצלך". אמרה לי אם מעט כעס.
מה אצלי?
לא בדיוק הבנתי מה קורה כאן.
" אם מסרבת את להודות בזה, נראה לי שהצטרך

לשכנע אותך בדרך הקשה". לחששה אלי.
רק אני שמתי לב שקולה עלה בכמה אוקטבות?
פתאום גברת דודס נרעדה, כתפיה החלו להתעוות,

גפיים נבטו בגבה, ניבים צמחו. השינוי המשיך עד שמולי

עמדה מפלצת מכול הבחינות.
"הגיע הזמן לנקמה" לחששה אלי. והספקתי רק

למצמץ פעם אחת כשהמפלצת הסתערה אלי.

תמשיכו

עוד קצט....

באמת חשבתם שהסיפור יעצור כאן? המשךךך:

פתאום שמעתי קול של שליפה באוויר , לידי עמד לא אחר מאשר

ניקו די אנג'לו. וחרב שחורה אחוזה בידו.

"את בסדר?" שאל אותי.
בזמן שהבטתי בתדהמה בחרבו. "ח...ח..חרב" גמגמתי.

ניקו הסתכל עלי ברחמים, והיה שם עוד רגש כלשהו,

ולא הצלחתי לזהותו. "אני יסביר לך הכל אחר כך, מבטיח"

אמר לי וחזר להתמקד במפלצת.

גברת דודס שכבר לא גברת הסתערה עליו.

היא נסתה לנשוך את ניקו ביד ימין, הוא בתגובה חמק ממנה.

הוא הנחית את החרב בנסיון לקטוע את רגליה.

דודס חמקה ונסתה לנעוץ בו את טפרייה.

ניקו חמק אך דודס עדיין הצליחה לשרוט אותו.

ניקו צעק בכאב ובהפתעה כשדם החל לנבוע.

במאמץ רב ניקו הצליח לנעוץ את חרבו השחורה במקום

ליבה של גברת דודס וגברת דודס התפוררה לאפר.

שנייה אחרי זה ניקו קרס. רצתי אליו הכי מהר שיכולתי.

הסתכלתי סביבי ביאוש, ניקו כבר איבד דם רב.

פתאום נזכרתי, המזרקה!
גררתי את ניקו עד אליה, מילאתי את כפות ידיו במים

ושפכתי על הפצע. לחצתי אם ידיי על הפצע ושמתי לב

שאחרי שני שניות הפצע החל להירפא. 

יצא טוב?

הפרק הקודם		הפרק הבא