לעולם לא נשכח

רמוס ישב על דרגש עץ ישן ובכה.
סריוס, חברו הטוב ביותר נהרג, נשאר הוא- הקונדסאי היחיד ששרד.
טוב, גם זנב תולע חי אבל ברצינות איך אפשר לקרוא לדבר הזה חיים?
משרת של וולדמורט זה לא בדיוק נקרא לחיות, בוכד בחבריו זה לא נקרא לחיות.
טוב, אפשר להגיד שרמוס הוא הקונדסאי הנאמן היחיד שנשאר,
רמוס ג'ון לופין בכה בשקט על סריוס שמת לפני שבוע, הוא בכה על היותו היחיד שזכה להשאר בחיים ושחבריו לא.
הוא בכה על מר גורלם של האנשים שמתו,
שמתו בגלל שהם מתנגדים לקוסם. מתנגדים לוולדמורט.
דפיקה קלה על הדלת של הבית העלוב והמלוכלך קטעה את שטף דימעותיו הסרבניות.
רמוס פתח את הדלת וראה את דמבלדור-פרופסור דמבלדור. הוא הורה לו להיכנס אך דמבלדור הניף את ידו בביטול והוא אמר רק שש מילים-"אתה גיבור יותר מכולנו, תחזיק מעמד" ֶהתעתק משם בקול פקיעה.

נימפדורה שכבה על המיטה בחדרה כשדמעות זולגות מעיניה.
קרןב משפחתה, סריוס בלק, נרצח. הוא נרצח בגלל שהוא היה שם , במשרד הקסמים שבוע לפני.
נרצח בידי בת דודתו- בלטריקס.
היא כ"כ מרשעת חשבה בזעם איך היא יכלה לעשות את זה? התפלספה.
הדמעות נשרו מעיניה כפנינים כסופות כאשר דפיקה קלה על דלת חדרה, קטעה אותם.
היא פתחה בזהירות את הדלת ןראתה שם את רמוס,הוא אמר רק שתי מילים-"תיהיא חזקה" לפנח שפרץ בבכי וכבש את פניו בידיו הוא פנה לאחור והתחיל ללכת, אך הסתובב כששמע "גם אתה" הוא הבליח חיוך קטן והתעתק משם בקול פקיעה.
דורה כבר לא שבה לחדרה, היא שליה ינשוף להארי ובו היה כתוב:
הארי היקר,
עוברים עליך ימים קשים. כן,אני יודעת . הוא בכל זאת היה הסנדק שלך, חבר שלך.
סריוס תמיד בליבנו, לעולם לא נשכח אותו, ושתדע. שלעולם לא נשכח אותך.
אני בוכה עכשיו שאני כותבת לך את זה. קשה לי, קשה לכולנו.
האובדן אולי היה נפילה , טוב. לא אולי, הוא היה נפילה, זה קשה, זה כואב, אבל אנחנו נצטרך בסופו של דבר להתגבר, תמשיך להיות חזק ואמיץ כמו שאתה.
טונקס❤
נ.ב קשה לא לצחוק הרבה זמן, אז תצחק הארי. זה טוב.🤪



זלגו דמעות מעיניו של הארי בשעה שקרא את המכתב הוא לחש דבר מה שרק הוא היה יכול לשמוע-" אנחנו לא שוכחים אותך סריוס"
היה זה שעת לילה מאוחרת, דמבלדור פסע הלוך ושוב במשרדו, הוא לא ידע אם רמוס הפנים את מה שאמר. הוא קיווה שכן, בכל זאת, צריך להיות אופטימי.
דמבלדור קרא שוב מכתב ששלח אליו הארי כדי שיגיד בהלוויה הסודית של סריוס. כי נאסר להארי להגיע לשם:
סריוס היה הסנדק שלי, קשה לכתוב עליו בזמן עבר, אבל כן. הוא היה הסנדק שלי, חבר שלי, הוא היה עוזר לי בכל מה שרק היה צריך, מיעץ לי עצות.
וכותב לי מכתבים בשביל להפיג לי את הבדידות בדרך פריווט 4.
הוא היה בן אדם שנאסר הלא עבל בכפו.
הוא היה בן אדם שהדבר החשוב בעיניו היה לעשות משהו שיעזור.
היה לו חשוב לשמח את הקרובים לו. היה לו חשוב להגן.
כן. היה לו חשוב.
אני זוכר שאמר לי פעם אם אני רוצה לעבור לגור אתו.
ברור שרציתי, אפילו שהיה זה הלילה שנפגשנו בראשונה.
מפה לשם לא יכלתי לגור אתו. אבל עצם המחשבה על זה עוררה בי שמחה.
לעולם לא אשכח אותך סריוס, לעולם.
אתה חקוק בליבינו, בלב כל אחד מאיתנו.
מקווה שטוב לך שם סריוס, בגן עדן, איפה שאתה אמור להיות.
נזכור ולא נשכח.
אזכור ולא אשכח
הארי.