ליל סדר קונדסאי

זה קרה לקראת הערב,
הקונדסאים קבעו לחגוג משהו ביחד-אבל הם לא ידעו מה לחגוג.
כן. זה נשמע דבילי, אבל אחרי שבע שנות לימוד בהוגוורטס הם היו חייבים לחגוג משהו, הם חיפשו כ''כ סיבה למסיבה.

רמוס נכנס בדלת צריף ישן שבהם הם שכנו,
הוא היה נראה שמח או יותר נכון, גאה. ג'יימס הסתכל עליו במבט של 'מה קרה לדביל הזה?' אבל מיד המבט הזה השתנה ל'הוא מצא משהו, הוא הצליח!' "מצאת מה לחגוג, רמוס?" שאל אותו בסקרנות.
"אוו כן, אני קורה לסריוס ופיטר, ואז אספר" השיב ,
רמוס שלח פטרונוס-זאב אל שמי הלילה והתיישב על כיסא העץ שבפינת הצריף.

"רמוס. ג'יימס. הגענו!" קראו סריוס\רך כף, ופיטר\זנב תולע.
רמוס, שנם מעט, התעורר לשמע קולם של חבריו.
_____________
אחרי שכולם התיישבו בכיסאות העץ הרעועים שהיו צבועים בשלל צבעים מזוויעים, התחיל רמוס לספר מה סיבת החגיגה שהם עומדים לחגוג.
"אוקי, גיליתי שיש ליהודים- מין עם כזה שגרים בישראל, שנמצאת ליד מצרים. יש להם חג שהוא בדיוק מחר, קוראים לחג הזה פסח. ואוכלים בו מצות, שהם כמו קרקרים ו..{רמוס סיפר לחבריו את כל מנהגי הפסח מתוך עלון שהיה בידו}" כשסיים לספר ישבו חבריו, שמחים ונינוחים.
סריוס היה הראשון שקם לפעול, הוא הגיף את הווילונות הישנים מהחלון במטבח. הוציא סבון כלים מהארון, והפעיל קסם ניקיון על הסקוטש שעמד בסמוך. הסקוטש לא זז ממקומו "אוף אני תמיד שוכח. וינגרדם לבאוסה" הסקוטש התעורר לחיים והחל לקרצף את החלון במרץ.
שאר הנערים שישבו, קמו במהירות והחלו גם הם להפעיל קסמי ניקיון שונים.
_____________
כעבור 5 שעות וחצי, כאשר כולם היו סחוטים ומיוזעים, הם סיימו לנקות את הצריף.
כל מה שנשאר להם לעשות היה לחכות ליום המחרת, את האוכל והמצות הם החליטו לקנות.
כשרונות הבישול והאפיה שלהם לא היו מי יודע מה גדולים, והם לא הסתמכו על זה שיהיה להם עיסת מצות לליל הסדר.
_____________
השולחן הערוך והחגיגי הניצב באמצע הסלון, השרה על הצריף אווירה של חג.
הקונדסאים נצבו סביב השולחן והחלו בסדר.
הכל עבר כשורה והתנהל בסבבה כמו שאומרים.
אך כאשר הגיעו לקטע של 'מוציא מצא' הם כבר לא יכלו לעמוד בזה, הם היו רעבים כ''כ ומה שאכלו ושתו עד עכשיו היה
כרפס במי מלח, ויין (טוב, את זה הם דיי אהבו).
ג'יימס נהיה עצבני והקפיץ את כוס הגביע שלו באוויר בעזרת שרביטו.
סריוס דווקא נהנה מכל הקטע של האווירה והחוסר-אכילה ויותר דיבורים הזה.
פיטר נרדם על הצלחת שלו, ובטנו קרקרה מפעם לפעם.
רמוס היה היחיד שהמשיך את המצה שלו עד הסוף, וגם זה היה נראה שהוא אוכל מתוך אי נעימות על זה שהוא הציע את הרעיון הנורא הזה.
הם הצליחו לא להישבר לגמרי ב-מרור+כורך, ואז הגיע הקטע האהוב ביותר שבזכותו ליל הסדר הקונדסאי הפך לשמח ולא עצוב לטוב ולא רע ל.. טוב הבנתם.
שולחן עורך

אם אתם חושבים שאוכל זה משהו מרגיע, אז הקונדסאים. לאחר הלילה הזה, לא חושבים אלה יודעים שאוכל הוא כל כל כל כך כל כך.........טוב
המרק המנחם, העופות הממולאים בירקות, הסלטים המרעננים..
כל זה השיב את האור לפניהם של זנב תולע רך כף קרניים וירחוני.
המרק שנשפך על ירחוני\רמוס, עורר צחוק גדול ורם,
רמוס צחק גם הוא מעט אך הלך במהירות להחליף בגדים.
ו..זהו סיפור ליל הסדר הקונדסאי.

הסוף\End!