הרך כף במסכה

בס"ד

ויתור זכויות לרולינג בלה בלה

למען הסר ספק, הפאנפיק מדבר על סיריוס בלק.

מאז הלילה שבו אתם־יודעים־מי הובס ועד אותו היום בו מתחיל סיפורנו, החיים שלי היו נוראיים.

כמובן שאם זה היה תלוי בי, בכלל לא הייתי מגיע לשם באותו הלילה בו אתם יודעים מי הובס. בכלל לא הייתי מגיע לאותם אנשים – טוב, אנשים זה אוברסטייטמנט עבורם – לאותם יצורים קרים וחסרי נשמה ששמרו עליי כל הזמן הזה. ולא שהם עשו עבודה טובה במיוחד בלשמור עליי, נראה היה שלא באמת אכפת להם ממני.

עד אותו יום בו עזבתי אותם והגעתי להוגוורטס.

המרחבים שהיו בטירה הזאת... וואו! מדהים! פתאום הרגשתי כל כך חופשי שם בהשוואה למקום הקטן והטחוב בו הוחזקתי לפני כן. כבר לא הרגשתי כמו אסיר, הרגשתי כמו.. כמו עצמי.

כמובן, מוטב היה אילו אף אחד לא היה מזהה אותי. אתם יודעים, בכל זאת, לא סתם אתם יודעים מי הובס באותו הלילה. זה התלווה באיזושהי... אממ... תקרית שהפכה אותי למפורסם בכל קהילת הקוסמים. והפרסום הזה היה נוראי. זה רק גרם לי להעריך אפילו יותר את אותם רגעים בהם הייתי לבדי. בהם הייתי עצמי.

פתאום הייתה לי הזדמנות להסתכל במראה כמו שצריך! לא שהמראה החיצוני שלי עניין אותי מדי, אבל מאוד אהבתי את השיער השחור והמדובלל שלי. ובאותם רגעים בהם יכולתי להרגיש חופשי, הייתי אוהב לשוטט שם עם היחיד שראה אותי כמו שאני – החבר הג'ינג'י שלי. החבר הראשון שרכשתי כשהגעתי להוגוורטס עכשיו. אהבנו לחקור את הטירה הזאת. הראינו זה לזה את סודותיה. הייתה לי תחושה שהוא קצת מאוהב בהרמיוני, אבל נו, אני לא בטוח שיש לו מנעד רגשי מפותח יותר משל כפית.

אבל חוץ ממנו, טוב, לא ממש יכולתי לבטוח באף אחד. כולם ישר יסתכלו על הפרסונה הציבורית שלי ויתרגשו לראות אותי רק בגלל הסיפור שיש עליי שקרה באותו לילה, עם תבוסתו של אתם יודעים מי והכל. אף אחד לא יסתכל עליי ויראה אותי, כאינדיבידואל, אלא רק כדמות מוכרת. אפילו האישה השמנה מהכניסה לחדר המועדון התרגשה לראות אותי. ובואו, לא שהכניסה שלי לחדר המועדון כזו מרגשת, כן? עם כל הבלבול שיש במקום הזה, במזל ידעתי מה הסיסמה לחדר המועדון. ושלא לדבר על המעונות... אוי, המעונות! יש שם, בחדר השינה של הבנים, איזה אחד פחדן ומה זה מגושם. הוא לא מצליח לעשות שום לחש, המסכן. כאילו אין לו יכולות קסומות. לרגעים ספורים חששתי שהוא יביא למפלתי, כי אתם יודעים איך אומרים, דרוש אומץ גדול כדי להתנגד לאויבים שלך, אבל דרוש אומץ גדול הרבה יותר כדי להתנגד לחברים שלך.

באמת שהוגוורטס היא מקום מופלא. ומה שהופך את המקום הזה למופלא עוד יותר, מלבד חברים, הוא שאני יכול לשוטט כאן בהסוואה. הסוואה כל כך טובה שלא יזהו אותי. ואם זה לא מספיק, אני אמנם מחופש, אבל גם כשאני בהסוואה, עדיין יש לי את השיער השחור והמדובלל שאני כל כך אוהב.