ניק

חצר ארמונו של המלך הנרי ה-6 הייתה מלאה בעצי פרי, שהניבו פירות יפים כל ימות השנה. פרחים בכל הגוונים שרק הטבע היה יכול להפיק, ושבילים, גדרות וספסלים מסודרים באופן קפדני ומדויק, מאבן המרצפת הראשונה ועד קישוט הברזל האחרון על הספסל בכניסה המזרחית, כיאה לגינת הארמון, שהיה סמל ודוגמה לכל אזרחי הממלכה.
הכל נראה כמעט-קסום.
אך כמובן ששום קסם, רק ידי משרתים עמוסות וחזקות וידי משרתות עמלניות, לא עורב בדבר.
קסם היה מגונה בתכלית בכל רחבי אנגליה.
למעשה, צייד מכשפות היה ספורט נפוץ כל כך באנגליה של המאה ה-15, שנראה היה ששום מכשפה או קוסם לא חמקו מידיו הגדולות של החוק.
אך ללא ידיעת קהילת שונאי הקסם הגדולה, רוב תושבי הסביבה, קוסם אחד עוד הסתובב חופשי, ועוד במקום השמור והמפוקח ביותר. ארמון המלך.
 ניקולס דה מימזי פורפינגטון פסע מתחת קשת האבן שביציאה מהאגף המזרחי אל חוץ הארמון, שקוע במחשבות. הוא היה גבר צעיר, בסביבות גיל ה20 לחייו, בהיר עור ושיער, מתולתל וסמוק לחיים. באופן תמידי היה לו קר.
הוא היה בדרכו לשליחת מכתב חשוב בנושא מניעת צייד המכשפות באזור שלו במדינה, והיה צריך מקום לשלוח ממנו את ינשופו, שלא ייתפס.
"ניק!" הוא הרגיש ידיים קטנות תופסות אותו ומנסות לעלות לו על הגב, מושכות אותו לחצי ישיבה. הוא זיהה את הדמות לפי רעמת התלתלים הבהירה שהתפזרה לו פתאום על הכתפיים, קולה ומשקלה של אחותו.
"אליס!" הוא הסתובב אליה, ועצר כשראה את הבעת הפנים שלה, "מה קרה?"
היא התיישבה על הרצפה בשיכול רגליים וגב ישר, כיאה לגברת ארמון צעירה. "אמא נוסעת, שוב."
הוא ראה את האכזבה על פניה של אחותו הקטנה. אימם בקושי הייתה נוכחת בבית, ולאחותו אליס בת ה-10 חוסר נוכחות דמות האם הייתה משמעותית מאוד. בשל כך, וגם בגלל הפרש הגילאים הגדול בניהם, ניק חש צורך למלא את תפקיד ההורה החסר ולדאוג לכל מחסורה של אליס, מעמדו הרם בחצר המלך בהחלט הועיל לו בכך.
"ניק, תעשה משהו כדי שאמא לא תיסע שוב..." תלתה בו אליס עיניים מתחננות.
"מה אני יכול לעשות, אלי, אמא חייבת לנסוע לייצג אותנו" הוא אמר.
"תעשה משהו, תעשה- קסם!"
"אלי. אני לא יכול לעשות קסמים," גיחך בקושי ניקולס כשליבו הלם. אליס לא יודעת שהוא קוסם. ילדה בגילה לא מספיק גדולה כדי לשמור סוד גדול כל כך, מכולם.
"ושלא ישמעו אותך מדברת ככה. אנחנו עוד נסתבך בצרות. מובן?"
אליס הנהנה בכובד ראש.
"לא התכוונתי להבהיל אותך. אבל, רק תיזהרי. טוב?" נימת דבריו הפכה תקיפה פחות.
היא הנהנה. "בסדר, אני אשמור על עצמי. ואתה?"
ניק ירד על ברכיו כדי להביט בעייניה. "מבטיח."