יום הביסקוויט

ויתור זכויות לג'יי קיי רולינג, שבזכות שבעת הספרים שלה יש לי משהו כלשהו לרכז בו את המוזרות שלי.

אין משהו שעורר ביצור הכי מפלצתי בהוגוורטס רגשות יותר אנושיים מאשר שעת התה.
ליבה של דולורס היה מאיץ את פעימותיו כבר בחצי שעה שקרבה לאותה שעת אחר הצהריים בה הייתה לוגמת בחשיבות עצמית מחליטת הצמחים המתקתקה שלה, ושוהה מדי פעם כדי להרים עוגיית ביסקוויט פריכה ולטבול אותו בתנועה סיבובית. היא הייתה בוחנת אז את הקורבן החדש, שמחציתו התחתונה הייתה לחה ונימוכה, ומחציתו העליונה יבשה בכדי לא להחריב חלילה את הלק הורדרד עליו עמלה שעות קודם.
היא הייתה סוקרת אותו באותה מידה שהייתה מקפיאה תלמיד חסר אונים בעיניה הנוצצות ובחיוכה המזויף, ואז היא הייתה מפעיליה את הצירים החלודים וחושפת מלתעות שהיו מביישות את הכריש ממלתעות, וסוגרת על הביסקוויט חסר הישע.
דולורס לא החשיבה את עצמה כמירשעת. היא ידעה שהיא עשויה להיראות מירשעת בעיני אחרים, אך בליבה האמינה שכל מי שהיה מוכן לבלות איתה מספיק זמן כדי לגלות את היצור הפגוע שמסתתר מתחת לכל שכבות המתיקות הרעילה, היה מסתכל עליה באור שונה - לו רק היה מישהו שמסוגל לשאת אישיות כמותה למספיק זמן.
והו, כמה רעל המתיקות שלה ניסתה להסתיר. כמות האיבה, השנאה והרוע העמוק שהיו טמונים בנפשה של המורה החולנית היו מספיקים כדי לכלות אותה - לכן היא נאלצה למהול את כל ההרס שפיעפע בתוכה מאז שנות נעוריה בכמות מחליאה של מתיקות. זאת הייתה הדרך היחידה שלה לשרוד. אמצעי ההגנה היחיד. זה לא הפך אותה לבן אדם טוב. אבל זה כן הציל אותה.
כן, חשבה דולורס, בעודה טובלת ביסקוויט נוסף שניסה להיחלץ מלפיתת ציפורניה האכזריות - היא בהחלט הכניסה קצת מתיקות לכל דבר בחיים שלה. היא תמיד התלבשה בבגדים שהיו גורמות לסבתות המתוקות ביותר להקיא קצת בפה; היא תלתה את תמונות החתלתולים הכי מתוקים שמצאה בshutterstock; והיא תמיד דיברה באותו טון צחקקני ומסוכר, טון שהיה מבשר לתלמידים שגורלם כבר נחרץ.
אבל האם זה באמת יעזור? האם מתישהו כל השכבות שבאמצעותן הייתה מסתירה את הכאב יתנפצו? היא מעולם לא יכלה לדעת בוודאות. אולי אפילו במותה היא תקבור את הסוד איתה. ואולי היא לא תוכל לשאת זאת יותר.
את הביסקוויט השלישי שדולורס הרימה בידיים רועדות היא החזיקה לכמה רגעים באוויר. נתנה לכל פירור למצות עד הסוף את אצבעותיה השמנמנות. ולרגע קט - החיוך התמידי שלה התעוות מעט, ושפתה רטטה.
היא נתנה לעצמה שעה אחת בשבוע לשבור את ההצגה. שעה אחת להוציא את כל מה שהיא צריכה. אולי, כך האמינה בליבה, אולי זה מה שיעזור לה. היא ידעה שהפיתרון הזה הוא זמני בלבד. ועדיין…
הביסקוויט השיב לה מבט לא מתרשם.
"האשליה שאת בונה לעצמך כבר לא מצליחה לעבוד עלייך," נדמה היה לה שהביסקוויט אמר.
אמברידג' שאפה שאיפה חדה.
"אתה לא יודע ע-על מה אתה מדבר," אמרה. האם נדמה לה שקולה רעד? זה ודאי רק הגרון שלה. לשמור על קול מתקתק זו לא משימה קלה לזמן רב.
אבל היא ידעה בדיוק כמו שהביסקוויט ידע שההצגה הזאת לא משכנעת אף אחד - במיוחד לא את עצמה.
ובכל זאת… רק עוד קצת… לשמור על קור הרוח.
"אתה לא יודע על מה אתה מדבר," היא חזרה. הקול שלה הפעם היה יציב, אך נטול מתיקות מזויפת. קול מחוספס ונמוך. קול שגרם לבנים בגילה להתרחק ממנה בחדר המועדון. קול שגרם לקורנליוס להתרחק ממנה.
ואז זה קרה שוב, באותה פשטות כמו בכל שבוע; הביסקוויט נשמט מידה, ובעוד הוא מתפורר ושוקע אל קרקעית הספל הפרחוני, דולורס התפוררה איתו ושקעה שוב בזכרונות כאובים.

הם תמיד נטשו אותה כשהם גילו מי היא באמת. למרות כל מה שלימדו אותה, בסוף המראה החיצוני גבר על האופי. השעות שהקדישה באיפור ובסירוק, השעות מול המראה כשהתאמנה על קול דקיק ועדין, כזה שהצטיינו בו שאר הבנות בשכבה - ואילו אמברידג', עם תווי פניה הגסים וקולה הצורמני - הרחיקה את כל הבנים בשכבה. ואז כשהייתה דולורס עומלת שעות רבות ומצליחה לשכנע את אחד הבנים שהיא לא מי שהיא באמת, כאשר היה טבעה האמיתי מתגלה, הכול היה מתפרק שוב; כמו שברי אגרטל; כמו שאריות ביסקוויט בתחתית של ספל.
ואפילו כשניסתה להדחיק את עברה ולהתחיל הכול מחדש… כשהאמינה באמת ובתמים שאולי תמצא עוד דגים בים, והתקווה הזאת גרמה לה להיות פגיעה שוב… לפחות קורנליוס היה אצילי מספיק כדי לא לתת לה הזדמנות תחילה רק כדי לשבור לה את הלב.

דולורס מיצמצה מספר פעמים ובהתה בספל התה מבעד למסך דמעות. האיפור הכבד נמרח על לחייה והותיר סימנים על כף ידה. היא תמיד נהגה להכניס קצת מתיקות לכל דבר בחייה. לכן חשבה לתומה כי אם תהפוך את כל הבנים ששברו את ליבה, לביסקוויטים, אולי הנקמה המתוקה תרפא את הפצעים שלה.
והנה למרות הכול, חשבה לה דולורס בין יפחות הבכי, הכאב עוד נשאר - והארון שלה עוד מלא בביסקוויטים.

"אממ, פרופסור? אמרת לי לבוא בשעה הזאת, נכון?" הארי פוטר הציץ בכניסה למשרד.

"מה?!" צווחה אמברידג' בפאניקה וידה נשלחה אוטומטית אל השרביט. "אבדה קדברה!"

הפאנפיק דורג PG מטעמי ביסקוויט שטובלים יותר מדי ונהיה מושי ומגעיל כזה איכסה.