האצטרובל

נכתב במקור לפעילות "שם לפאנפיק" ושופץ על ידי עכשיו

תהנו

ויתור זכויות ללונה ולג'יי קיי

לונה לאבגוד ואמה פסעו בשלווה בתוך היער הסתווי, דורכות על עלי השלכת, זו הייתה שעה מוקדמת, אפילו לא שקעה השמש עדיין, כך שפנדורה ראתה את מבטה העגום של בתה.
"הכל בסדר אהובה?" שאלה פנדורה לאבגוד כשהשמש צבעה את פניה של לונה.
"אני בסדר," אמרה לונה במבט עצוב, "אני פשוט- הרהרתי."
פנדורה בחנה אותה במבט. "לונה," היא אמרה ברכות, "אני אוהבת אותך, אוקיי? תהיי שמחה."
"בסדר," אמרה לונה והזדקפה, "אני אזכור את זה."
פנדורה חייכה אליה חיוך מבין, "אני תמיד כאן בשבילך, ילדה שלי."
"אני יודעת." חייכה לונה.
___________
פיצוץ.

פיצוץ חזק, שהרעיד את הסביבה ברדיוס של כמה עשרות מטרים, נשמע כשאמא של לונה שפכה את החומר האחרון, הצהוב, לתוך התמיסה שביעבעה בקלחת שמולה.
לונה הועפה אחורה, וראתה עשן שחור והמון אדום מסביבה.
היא שמעה קולות רצים ומתקרבים אליה. היא שמעה את אבא שלה ורצתה לרוץ אליו או לפחות לסובב אילו מבט.
אבל היא הייתה חלשה מדי בשביל לרוץ, לסובב את הראש, או אפילו להישאר עם עיניים פקוחות.
_________
אחד, ועד אחד ועוד אחד.
היא איבדה את הספירה בערך בשלוש מאות ועשר.
"למה-" היא חשבה בכעס, תוך כדי שהיא זורקת אצטרובלים אל קרחת היער מולה, "אמא- שלי!"
נמאס לה לשבת פה ולזרוק אצטרובלים במשך שעות.
זה האחרון שהיא זורקת.
היא הניפה את היד וזרקה הכי רחוק שיכלה.
"בשביל אמא."