בעולם אחר משלי

שם: בעולם אחר משלי
כותב/ת: הלגה האפלפאף
פאנדום: אראגון
שיפ: ג'יני\ אראגון
ז'אנר (לא חובה): עוד לא יודעת...
תודות : לבטאית שלי : Skip  ול Strange Days שעזרה לי למצוא אותה . תודה לכם :)

לפעמים אני מדמיינת את עצמי במקומו, כאשר אני הגיבורה שמצילה את כולם. להיות המפורסמת, לרוץ אחריהם, לעשות קסמים ועם חברה בנפש, חברה שמבינה אותי אותי באמת וכנה איתי בכל רגע ורגע.

*
זה היה יום חם מאוד. השמש הייתה סינוורה את כל העוברים והשבים, העלים נשרו מהעצים בקול רפרוף מהיר, הרוחות הסתוויות הביאו לכלוך ואבק בדרכן ועננים לבנים רחפו בשמיים התכולים.עוד יום מקסים.
תשעים שנה עברו מאז יום הולדתי, תשעים שנה שכמעט לא השפיעו עליי - אני עדיין צעירה בנפשי; יכולה לרקוד עם מתחשק לי ומתי שאני רוצה, לרוץ ולהתעמל על הדשא הנרמס בין רגליי.. גופי הוא מגבלתי. אני שומעת את כל הלחשושים וכבר מתחילה לראות את האור אי-שם כשאני נופלת אט-אט על האדמה החמימה ועוצמת את עניי לרגע שימשך נצח. 
הנפש מתנתקת מהגוף שכבר לא ישמש לה שבית, עפה אל בין החולות המדבריים, מרחפת אל האוקיינוס הגדול בעצלתיים, וממשיכה משם הלאה.. רק עפה ועפה בלי הפסק ולבסוף - נוחתת.

*
כשפתחתי את עניי גיליתי שאני ביער שלו ויפה, בו ציפורים צייצו בקול ערב לאוזן וצליליי פעמונים נשמעו במרחק. קמתי בזהירות, מגלה כמה קל זה היה, קליל כמו בשנות נעוריי. הבטתי על עצמי בהפתעה, פי נער בתדהמת שמחה – גופי הזקן וחסר היכולת נעלם, במקומו עמד עכשיו גוף חדש, נערי וקליל כמו הרוח.
טיילתי, מפזמת לעצמי, תוהה איפה אני בדיוק. זה נראה כמו גן עדן עליי אדמות, שכבר יכולתי להתחיל ולחשוב שחלומותיי יתחילו להתגשם. אולי. זה נראה אפשרי במקום הזה.
"היי, את!" מישהו צעק אלי, הסתובבתי בהתעה, מחפשת את האיש. "את!" הוא צעק שוב.
בהיתי בו, רואה גבר יפה עם שער חום, עיניים חומות מדהימות ועמוקות, חיוך מושלם מלא בשיניים לבנות-מבריקות, שרץ באלגנטיות אלי.
"כן?" שאלתי.
"מי את?" הוא שאל. הרהרתי לרגע בשאלתו, מנסה להיזכר בשמי, ומגלה שאינני זוכרת. אני כן זוכרת את כל תשעים שנותיי; את ילדי, את בעלי שמת מזמן, את היותי ילדה מקובלת. אך איני זוכרת כבר מי אני ומה שמי.
"מי את?" הוא שאל שוב, לא מרפה. 
החלטתי לתת לעצמי זהות, לפחות כך אדע את מי אני עכשיו. "ג'יני, מי רוצה לדעת?"
"אראגון. מה את עשה כאן?" הוא שאל. אבל אני לא הקשבתי לו. פתאום, הבנתי שאני בעצם בעולם אחר. אראגון? איזה מין שם זה? הוא קצת מוכר לי, אבל איך? מעולם לא שמעתי אותו קודם.
"מה את עשה כאן?" הוא שאל בקול חזק יותר, מרוגז מעט, מחזיר אותי למציאות.
"אין לי מושג,” עניתי בכנות.
"איפה את גרה?" 
"אני לא יודעת.”
"מה את כן יודעת? את יודעת איזה ארץ זו?"
"לא.”
"הבנתי. בואי איתי," אמר בפשטות, פניו מחייכות בהבעה מוזרה. לא היה לי הרבה מה לעשות בלי זהות, בית או אוכל – אז הלכתי בעקבותיו בהיסוס. 

--------

אם תוכלו לתת לי תגובות בונות אני ישמח!

כפי שקרה עם שאר הפאנפיקים שכתבתי אני יפסיק לכתוב אלה עם כן יהיו יותר מ- חמש תגובות

		הפרק הבא