וזה למה אסור להתעסק עם הזמן

"רגע, חבר'ה, איפה אני נמצא?"

שאל ריקטו. "איך הגעתי לפה?

"יער ירושלים" אמר הנער בחשש. 

"יער... רגע, היער האסור? מה הקשר לירושלים?

אני בסיור הוירטואלי? לא זכור לי שהגעתי לפה!"

"מה?..." תמה הנער והביט על הבבון בתחנונים. כשזה האחרון לא החזיר לו מבט, מבטו היה נעוץ בריקטו, חולמני משהו. מנתח את הדברים.

"רגע, יותר חשוב, ממתי יש יכולת לדבר ביער האסור בסיור הוירטואלי? ורגע, מי אתה בעצם? לא אמרת לי!"

ריקטו היה נראה במצוקה. יותר מידי דברים לא היו מובנים לו.

"אני לא ממש מבין מעל מה אתה מדבר. שב רגע, אני אביא לך מים." ענה הנער בדאגה.

"מים. כן. מים זה טוב. נקודותיים חםלי נקודותיים."

הנער הרים גבה בפליאה.

"סליחה כנראה שבצלצלים לא עובדים פה."

"בצלצלי..." הבבון המהם משהו והחל להתהלך הלוך ושוב במחשבה. כשרוי בטראנס.

"עוד לא אמרת איך קוראים לך בחור שאני לא יודע איך קוראים לו אבל הוא לא נראה מידי נובי!"

הנער תחב את אצבעות ידו בשיערו בתסכול. וענה לריקטו תוך שהוא מושיבו על אבן "שמי והסיבה שאני כאן לא אמורים להתברר בשלב זה של הסיפור, זה ייכתב בהמשך אם נגיע אליו."

הבבון חייך "שבירת הקיר הרביעי מה?"

"כן." ענה לו הנער בענווה מעושה

"אתה יודע שזה לא ממש היה מתאים לאווירה פה, כאילו, היית מחכה, הומור מהסגנון הזה לא התאים להומור שהיה פה קודם!"

"יאללה יאללה, ענה לו הנער, זו הייתה אתנחתא כזו. לפעמים זה טוב. עכשיו חייבים לחזור להיות רציניים!"

צחקוק אחרון והבבון עטה עליו שנית את הארשת הדאוגה שהייתה נסוכה קודם על פניו.

"אני חושב שאני יודע מה קרה!"

הוא אמר.

"המכה בראש מחקה לו את כל הזיכרון, חוץ מהזיכרונות שיש לו מהפורטל. הוא חושב שהוא ריקטו. ו.. מה לעזאזל אתה עושה ריקטו?" הוא קטע את דבריו לנוכח ריקטו שעמד מולו ופשוט גלגל עיניים שוב ושוב כלפי מעלה. "אתה לא רואה שאני באמצע מונולוג? עד שיש לי כמה שורות בפרק הזה!"

"אני מרפרש את העמוד." ענה ריקטו בסתמיות.

"אתה...מה?"

"מרפרש. אני רוצה לראות מי עוד נמצא איתנו בשיחה."

לקח לבבון רגע להבין. וכשהבין, התוצאה הייתה גלגול עיניים עצבני מצידו.

"ריקטו, תן יד, ננסה לצאת מפה ולראות מה לעשות."

"יד?"

"אתה לא זוכר מה זה יד?"

"לא. אני אמור לזכור?! ת'יודע, מאז שפרשת מהאתר עבר הרבה זמן אני לא זוכר כל דבר שדיברנו עליו."

הבבון גלגל שוב את עיניו וזכה להערה עוקצנית במיוחד מצד ריקטו "אתה מרפרש במהירות כאילו אתה מנסה להגיב ראשון בנו"ד"

למותר לציין איך המשפט האחרון היה נשמע לנער שרק צפה מן הצד בחילופי הדברים בלי באמת לומר משהו שיאריך עוד יותר את הפרק המייגע הזה...

"יד, גפה. הדבר הזה" הבבון טפח על גפתו של ריקטו.

"אהההההה... רגל! תגיד רגל!"

"רגל?"

"אני לא יודע איך זה אצל בבונים, אבל לארינמלים יש רגליים. אולי לבבונים יש ידיים. מי יודע."

הנער שהביט מן הצד החל לשטוף פנים במחשבה שאולי הוא ההוזה פה ולא ריקטו.

איש מהם לא חש בארינמל הזעיר שעמד על יד נעלו השחורה של ריקטו ונופף ברגליו בעצבנות.

ולא בחורי הארינמלים הרבים שסבבו אותם משום מה.

הפרק הקודם		הפרק הבא