ילדותו של עין הזעם

מי שכבר קרא את הפרקים לפני שהם נערכו יכול להמשיך לקרוא, מי שלא מבין למה הפרק השתנה אז זה בגלל כמה טעויות.

הקדמה קצרה:

שלום שמי הוא אלסטור מודי,

אני יספר לכם על כל הדברים שקשרו לי מאז השנה הראשונה שלי, ההרפתקה הראשונה שלי התחילה ביום השני ללימודים שלי בהווגורסט,מצאתי לי הרבה חברים, והחברים הכי טובים שלי ליבנתים הם:רון וחנה.

פרק 2:התפוח המורעל מבית סליתרין

חדר המועדון של בית גריפינדור

"היום זה היום הכי כיף בשנה!"

צרח לוק וחיבק את אחיו פליק שבשנה השביעית,"אל תהיה בטוח כל כך יש עוד הרבה דברים לעשות בהווגורסט, כמו- לצאת להוגסמיד, לשחק טאקי מתפוצץ שאני וחבר שלי הולכים ללמד אתכם עוד שבוע בערך,גם אפשר לשחק בגוגואים שזה משחק חייתי מאוד ויש גם להכין שיעורי בית במקצועות מעפנים,אבל הכי חשוב שתלך לשיעורים של הפרופסור דמבלדור-בהתגוננות מפני כוחות האופל"- אמר פליק.

פעמון הדינג-דונג הגדול שבבית הספר צלצל,קולו של הפרופסור דיפט(המנהל-הרמנדו)הדהד בכל בית הספר הווגורסט- "כל התלמידים מהשנה הראשונה להתפקד באולם הגדול,לכו אחרי המדריכים".

 זה לא מעניין אותנו על דמבלדור הקשיש- צחקו רמון וסירקול חבריי והלכו אחרי המדריך שלנו, שלרוע המזל היה מסליתרין.

אני ורון דיברנו על ההורים שלנו כשלמדו בהווגורסט,השיחה הייתה רצינית ביותר-

"אבא שלי ידע את כל הדברים הסודיים ביותר שהיו בהווגורסט-אמר לי רון,"ולאבא שלי היה חפץ חשוד שהוא לעולם לא יראה לי אותו" אמרתי אני ואז פתאום הגיחו ממקום בלתי צפוי שזה- מהמרתפים כל בית סליתרין,"מאיפה הגיעו כל המעפנים האלה?" שאלה אותנו יפעת שהייתה הכי יפה בבית הספר,"אין לי מושג" התערב לוק "אבל אני בטוח שהם באים ממקום נידח ביותר" ואז הוא צחק. הגענו לאולם הגדול וחיכינו לבית ריבנקלו ולבית הפאלפף,בינתיים אכלנו ארוחת בוקר וכשבית ריבנקלו נכנסו(שהיו האחרונים וכשהם נכנסו ליאונרדו הזכיר לעצמו שהוא יקנה להם שעון מעורר וחנה לחשה לי שדבר ראשון בשיעור שינוי צורה צריך ללמד אותם איך הופכים לשעון מעורר.)סגר השרת את הדלתות והפרופסור דיפט נעמד על הבמה(שבדיוק אתמול מצנפת המיון שיבצה אותנו שם לארבעת הבתים.)והתחיל לדבר:

"תלמידי היקרים!

התכנסנו כאן כולנו כדי שתדעו יותר טוב על כל פרט,ופרט שיש כאן-בבית הספר שלכם ותחוו הנאה שלא חוויתם מעולם.

אנא הלכו אחרי המדריכים לאיפה שאני יאמר לכם:

בית הפאלפף,אחרי המדריך עריקי-למגדל האסטרונומיה(איזה כיף להם העיר דונק).

 בית סליתרין,(בוז!!! צעקו כל גריפינדור)אחרי המדריך טינקו-לשירותים של הבנות. דין לא היה יכול לעצור את צחוקו אחרי ששמע לאן ילכו בית סליתרין.

בית גריפינדור,אחרי המדריך טינקוס-לספריה.

בית ריבנקלו,אחרי המדריכה טונקס-לקומה השלישית."

כל תלמידי השנה הראשונה קמו על הרגלים,כל בית עלה לאן שפרופסור דיפט הורה לו.

דבר ראשון נפרדנו- מסליתרין, שכל הזמן התגרו בקומה השניה כשהם פונים לשירותים של מירטל המייללת ואנחנו ממשיכים לעלות במדרגות הנעות לכיוון הקומה השלישית,אחרי זה נפרדנו מבית ריבנקלו, וטונקס נפנפה מעריקי-המדריך של בית הפאלפף שהיו חברים מאז שנותם הראשונה בהווגורסט.

אז כל בית גריפנדור הלכו לכיוון הסיפריה ובית הפאלפף המשיכו למגדל הצפוני,טינקוס כינס את כולנו במרכז הסיפריה והתחיל לנאום את נאומו:

כאן אפשר לקרוא ספרים,אפשר לומר בדיוק כמו ספריה מוגלגית,אבל כאן יש את מקום הספרים המוגבלים שאסור לגעת שם בספרים בשום אופן!,מי שיתפס קורא את הספרים האלה-לא יהססו לסלק אותו מבית הספר!.

ממש לא פחדתי ממה שטינקוס אמר לחשתי ל:שיימוס,דין,רון,רמון,לוק,ליאונרדו וסירקול שיבואו אחרי,כל מי שהזכרתי היו סקרנים כמוני והלכו לעבר "פינת הספרים המוגבלים"-כך כינוה טינקוס.

טינקוס המשיך בנאומו ולא שם לב בכלל שהלכנו,"פינת הספרים המוגבלים" הייתה ישנה מאוד לעומת הסיפריה עצמה והתקדמנו לתוך האפלה הכי מהר שיכלנו להפיק מרגלנו,ליאונרדו עצר באמצע הצעידה והשתיק את כל החבורה,"משהו קרה?" שאל רמון,"זה יותר מדי חשוד בעיני" גמגם ליאונרדו והמשיך:"מה עושים כאן ספרים של מוגלגים?" הוא שאל ספק את עצמו,ספק אותנו,"מוגלגים?" צחקתי צחוק פרוע ודחפתי את ליאונרדו לאחור,"בוא נראה מהם יכולים לעשות",לקחתי את הספר שלגיה מ"הפינה המוגלגית" ופתחתי באמצעו של הספר בדיוק במקום שהמכשפה נתנה לשלגיה את התפוח המורעל,מהספר נפלט פתאום אור חזק ומסנוור ואני סגרתי את הספר מיד,ואז קרו שני דברים,האחד הוא-שטינקוס וכל בית גריפינדור התקרבו לעברנו מהר ככל האפשר והשני הוא-שכולנו,כל שבעת חברי ואני רצנו בכל כוחנו,בורחים מטינקוס ועוד 50 ילדים שהתחילו לרדוף אחרינו,ירדנו מהסיפריה אל הקומה השלישית ונכנסנו אל חדר קטן בפינת הקומה כשאנחנו שומעים את טינקוס ואת כולם יורדים כבר אל הקומה השניה,לוק פתח את הדלת קצת והציץ במסדרון,"השטח פנוי" הוא אמר וכולנו יצאנו מהמחבוא.

בימים הבאים אף אחד מאיתנו לא הזכיר את הדבר שקרה לנו בסיפריה ולפעמים גם פחדנו מפני הצפוי לנו,ההרפתקה שלנו החלה במשחק הראשון שלנו בקוודיץ',שאני נבחרתי להיות המחפש:

מגרש הקוודיץ'

"50-0 לסליתרין!"

צרח פרופסור דמבלדור שהיה הקראי,ידעתי שעלי לתפוס את הסניץ' מהר ככל האפשר,אבל המוח שלי התמקד יותר במשחק מאשר בסניץ' המוזהב.

"הקואפל מועבר לבינודוק הוא מתקרב אל השער של גריפינדור שני הרודפים סוגרים עליו,וההסחה המשולמת ביותר בהיסטוריה-הוא מעביר את הקואפל ללינדה והיא נפגעת ממרביצן כשהרודפים עסוקים בטורננן מסליתרין,הוא חומק ממרביצן והנה החובט של גריפינדור פוגע בליקו והוא נופל מהמטאטא,איזה משחק מופרע!..."

את שאר מה שפרופסור דמבלדור לא הצלחתי לשמוע כי מהיציעים של סליתרין עלו קראית רמות שהפונו אל פני השמיים הכחולים,ואז ראיתי את זה-טסתי בכל המהירות שיכולתי להפיק ממטאטא הכסף שלי ועקפתי את לוקמוד(המחפש של סליתרין)לרגע אחד הסניץ' היה נראה לי כמו תפוח זהב מעופף,והייתי כל כך קרוב אליו עד שלא

יכולתי לחשוב על זה,(למרות שזה הזכיר לי משהו)ואז תפסתי בידי את הסניץ',דבר מוזר קרה:

פתאום ראיתי אותי  ואת שבעת חברי(אלה שהלכו אותי למקום "הספרים המוגבלים")מצטמקים לגודל של גמד ונעלמים בתוך מחילה קטנה בתוך האדמה,מגרש הקוודיץ' נעלם ואנחנו עמדנו בתוך מחילה(כנראה של חפרפרת)כשמסביבנו כ50 גמדים עובדים עבודת פרך,קול צפצוף קטן נשמע מהטירה שעמדה בקצה המחילה,הקול היה קול של גמד בגודל של אצבע ששמו היה טינק,וככה הוא אמר:

"בואו נא לכאן, דין דון האציל אמר שתבואו עוד מעט ובינתיים אני יטפל בכם ויביא אתכם אל אביו".

"אל איזה טינטין מטומטם אתה מדבר?" צחק דונק בקול רעם,הגמד(טינק)לא שם לב אל דונק והוא רק הסתכל אליו בזעם והמשיך לדבר אלינו בטון גבוה:

"אנא היכנסו לקומה 5".

בתוך המחילה נפערו פתאום שני פערים גדולים,מהם יצאו שני סוסים חומים וזהבים שהורו לנו לעלות עליהם-שיימוס,דין,רון ואני עלינו על גב הסוס הזהוב שהיה יפה ביופיו ורמון,לוק,ליאונרדו וסירקול עלו על גב הסוס החום.

הסוסים פנו לכיוון הטירה ועלו בשני מעליות המיוחדות בשבילם,ועצרו בקומה 5 כפי שטינק הורה להם ואז הם הורידו אותנו על יד במה קטנה ורצו הישר אל החור שמהם באו,הספקנו לראות דרך החלון איך הסוסים נעלמים ונשארנו פעורי פה ואז הגמד הקטנטן-טינק התחיל שוב לדבר בקול צפצפני:

"האציל דין דון הוא רוח של הבן של גודריק גריפינדור,הוא מציל האגדות,במקרה שלכם האגדה היא שלגיה כי אתם התעסקתם עם האגדות האסורות וחשבתם,כמו כל ילד אחר בגילכם,שזה סתם אגדה מוגלגית,אבל לא סתם היא נמצאת בפינת "הספרים המוגבלים",אלא שסלאזר סליתרין שם אותה שם וחוקק חוק-שמי שהיגע באגדה יהפוך להיות חלק ממנה,ואתם הפכתם להיות 7 הגמדים,כשדין דון האציל ראה את מה שסלאזר עושה הוא עשה שכל מי שיהיה חלק מאגדה הוא יציל אותו ממנה בעזרת אביו-גודריק גריפינדור האביר."

 "אבל עדין לא הבנתי משהו" מלמל סירקול "איך יכול להיות שגודריק גריפינדור קיים,הרי הוא מת לפני יותר מאלף שנה."

טינק חשב כמה זמן ואז ענה:

"נכון, זה כל הקטע בהפתעה שמחכה לכם.

המשך יבוא....

אני מצטער אם סימני הפיסוק לא טובים אבל בבקשה תגיבו       

הפרק הקודם		הפרק הבא