ניגודים משלימים- פרולוג
" המציאות של אדם אחר לא נמצאת במה שהוא חושף בפניך, אלא במה שהוא אינו מסוגל לחשוף בפניך. לפיכך, אם תבין אותו, אל תקשיב למה שהוא אומר, אלא למה שהוא לא אומר ".
ג`ובראן חליל ג`ובראן
"דראקו מאלפוי ו... ג`יני וויזלי!" דממת מוות שררה באולם הגדול, כרגע נבחרו שני התלמידים האלה לפרוייקט.
ג`יני הייתה המומה, אין סיכוי שהיא תוכל לעבוד עם מאלפוי! הם יריבים! ששונאים אחד את השני שנאה טהורה.
היא רצתה להרביץ לדמבלדור, הרי הוא יודע שהם לא יסתדרו. ג`יני הביטה בעיניו של הארי גם הוא היה מופתע,"את מתכוונת ללכת?" הוא שאל אותה בשקט.
"אני לא יודעת, שמעת מה דמבלדור אמר אם אני אחליט לא ללכת"
"שמעתי אותו, אבל נקודות לגריפינדור או איזשהו פרס, לא מעניינים אותי כרגע, מה שמעניין אותי הוא הביטחון שלך! אני לא רוצה שתבלי עם אוכל המוות הזה חודש שלם באיזה פנימיה מזורגגת של מוגלגים! לא משנה כמה אתם יכולים ללמוד מזה! מאלפוי ו-וויזלי הם יריבים מושבעים כבר חמש מאות שנה!" הארי הביט בה במבט מודאג ביותר, ג`יני הבינה אותו. מאז שהם נהיו חברים רשמית, הארי לא מפסיק לדאוג לה, הוא לא רצה לאבד גם אותה.
"אני אנסה לדבר עם דמבלדור, אולי הוא ינסה ללכת לקראתי ולעזור לי" ג`יני אמרה בתקווה.
"אני מקווה" הארי אמר, ופנה להביט בדמבלדור. "דמבלדור לא יעשה משהו שיכול להזיק לך". הארי החזיק את ידה, וחייך אליה חיוך מעודד. "וגם אם תצתרכי ללכת, אני יודע שתעשי למאלפוי את המוות, ותגרמי לו להצתער על הרגע שהוא התחיל להתעסק עם גריפינדורים!"
ג`יני חייכה אליו,זו אחת הסיבות שהיא אהבה אותו כל כך, הוא תמיד גרם לה להרגיש הרבה יותר טוב, גם במצבים הכי קשים.
"הארי, אתה יודע במקרה איפה החרב של גריפינדור?" רון שאל את הארי פתאום.
"כן, היא במשרד של דמבלדור, למה את שואל? הארי פנה להביט בפניו.
"אני תוהה אם אצליח לקחת אותה ולחתוך את דמבלדור לחתיכות קטנטנות!" פניו של רון האדימו. הרמיוני שישבה לידו צחקה,
"מה את צוחקת?" רון פנה להביט בה בפנים אדומות. הרמיוני הצביע על האיש שעמד מול רון.
רון הרים את מבטו ועיניו נפגשו בעיניו של אלבוס דמבלדור.
"סבורני עם תצליח להכנס בכלל למשרדי, ובהרחבה לחתוך אותי לחתיכות קטנטנות, כפי שאתה אומר. אומנם אתה בן 17 אבל אני גדול ממך בהרבה יותר" דמבלדור הביט ברון במבט בוחן.
"אה.. אני מצטער פרופסור, אני- אני לא התכוונתי" רון גמגם והאדים עוד יותר.
"זה בסדר, בני אדם לא שולטים במוצא פיהם ברגעים של כעס" דמבלבור חייך אל ארבעתם חיוך מעודד. הם שמו לב רק עכשיו שהסעודה כבר נגמרה, וכל תלמידי פנו למעונותיהם.
"אבל, פרופסור, לא יכול להיות שתתן לג`יני להשתתף בפרוייקט כשבנו של אוכל מוות עובד יחד איתה!" הארי אמר בהיגיון,
"כפי שאתה כבר יודע מר פוטר, אדון מאלפוי כבר לא בנו של אף אחד, אביו נהרג במלחמה נגד וולדמורט, ואימו התאבדה מצער על בעלה. אני בטוח שמר מאלפוי הצעיר לא מהווה סכנה כלל כרגע כשגם הלורד וולדמורט נהרג יחד עם לוציוס בקרב"
"אני דווקא חושב שנסתדר מצויין" דראקו מאלפוי הופיע, ולמרבה הפתעתם לא עמדו משני צידיו, משרתיו הנאמנים, קראב וגויל. הארי ורון נעמדו.
"אין צורך לעמוד כשאני מגיע, אני יודע שאתם רוחשים לי כבוד רב, אבל זה כבר מוגזם" מאלפוי הרים את אפו.
"לא מאלפוי, אנו לא רוחשים לך כבוד כלל, פשוט ככה יהיה יותר קל להטיל עליך קללה" ג`יני אמרה בחיוך, וכולם (כולל דמבלדור) הביטו בה בתדהמה.
"הו, ילדיי אין צורך לריב! אנו פה למען מטרה טובה!" דמבלדור צחק בדיוק שדראקו פתח את פיו כדי לענות.
"בסדר" אמר דראקו וחיוך נבזי פרוש על פניו, "רק שיהיה לכם ברור, שאני ממש לא מפחד מכם. ואין לי שום בעיה לצאת לפרוייקט הזה. עם וויזלי או בלי וויזלי" הוא עצר והביט בכל אחד מהם במבט רציני,
"לילה טוב שיהיה לכם" דראקו הפנה אליהם את גבו בהפגנתיות. והלך.
"נחמד מצידו לומר לילה טוב..." רון מלמל ופנה להביט בדמבלדור.
דרך אגב, הפיק כתוב כבר עד פרק 12, אז הוא יתפרסם די מהר...
|