ההרפתקאות שלך בהארי פוטר

הערת כותבת: לא כתבתי סיפור בעברית בערך כמה שנים בכל מקרה. לכל מי שמכיר ולא מכיר הסיפור הזה זה פשוט y/n אבל בעברית (יענו ש/ש). מה זה אומר?

שהדמות הראשית בסיפור היא את והעלילה מבוססת עלייך, אל תתבאסו אם אנלא ממשיכה את הסיפור זה בא לי פתאום ואמרתי יאאלה בוא נלך על זה קיצור

תהנו אוהבת 3> נב לא קראתי הארי פוטר איזה 300 שנה 

נקודת מבט שלך:

אם הייתם אומרים לי שבדרך לקניון היה דורס אותי אוטובוס והייתי מתעוררת בבית עם מלא ג'ינג'ים, הייתי נשארת בבית.

זה בערך אחד הדברים המוזרים שקראו לי⸺אולי הפעם ההיא שנאבדתי בפארק מים הזה עם המשפחה שלי היה אחד יותר מוזר, אבל בכל מקרה. פתחתי עיניים ומצאתי את עצמי בבית נורא מוזר, כמו הבית בסרטי הארי פוטר? מכירים? לא הייתי חובבת של הז'אנר אבל אפשר להגיד שהכרתי חלק מהדמויות, אבל אין מצב שהייתי חושבת שהעולם הזה אשכרה אמיתי. "התעוררת! יואו איזה מזל! חשבתי שאיבדנו אותך..." הסתובבתי למשמע הקול והעיניים שלי ננעלו על אישה ג'ינג'ית מבוגרת. היא לבשה שמלה ארוכה משובצת ומפית הייתה מונחת על הכתף שלה, היא עשתה את דרכה לכיווני והתיישבה על אחד מהכסאות בסלון היותר מידי ענק שלהם. "אני-מה?" שאלתי אותה, לא כל כך הבנתי איפה ואני ומה קרה לי ובמיוחד לא הבנתי איך הגעתי לפה. פאק... נראה לי שחטפו אותי.

"אני מולי, אבל את יכולה לקרוא לי גברת וויזלי."

מה וויזלי? וויזלי כמו רון וויזלי מהארי פוטר? חשבתי לעצמי, סרקתי את הבית עם העיניים שלי וניסיתי להזכר בפעם הזאת שהחברה הכי טובה שלי הושיבה אותי לצפות בכל סרטי הארי פוטר באותו לילה יום אחרי שסיימנו את שנת הלימודים. "אמא! פרד וג'ורג' מציקים לי שו- מי זאת?" גברת וויזלי הפליקה לילד הג'ינג'י על הכתף וסימנה לו להיות בשקט. "רון! אתה לא רואה שיש פה מישהי?" היא סיננה והצביעה עליי, אני הרמתי את הגבות שלי בהפתעה. 

"את יודעת, זה לא כל כך מנומס להצביע על אנשים..."

"צודקת... אני מצטערת חמודה שלי, את רוצה משהו לאכול?"

"אני אשמח, תודה."

הסתכלתי על האוכל שהיה נראה יותר מידי טעים בשביל להיות אמיתי, אני חושבת שאני הוזה כרגע. גברת וויזלי הסתובבה לכיווני והסתכלה עליי בזמן ששיחקתי עם האוכל שהיה לי בצלחת⸺"למה את לא אוכלת?" היא שאלה אותי ואני שמטתי את המזלג מהיד שלי בהפתעה והוא נפל לתוך האוכל, "פאק..." מילמלתי. 

"הכל בסדר?"

"אין רעל באוכל הזה נכון?"

גברת וויזלי הסתכלה עליי לפני שפרצה בצחוק מתגלגל, היא התקרבה אליי וחיבקה אותי חיבוק חם. "אם הייתי רוצה להרוג אותך, ואני ממש לא, את מוזמנת לשאול את הילדים שלי. כבר הייתי הורגת אותך." היא שיחררה אותי מהחיבוק שלה והלכה למטבח להביא לי מזלג חדש.

"למה אין פה וויפי? אוי נו איזה חרא" זרקתי את הטלפון שלי על השולחן בעצבים, זה הולך להיות קשה.

		הפרק הבא