סיפורו של נער

הארי עוד עמד דום.שפתיו איבדו כל תחושה.
איך ג'יני העזה?...השאלה ניקרה במוחו כמו טוקן המנקר בעץ.
הוא התיישב לאט באחד הכיסאות,וניסה לזכור איך הייתה התחושה.
הוא ניסה לשחזר את מה שהרגיש.ואז,בבת אחת,הוא קלט,והוא היה בהלם.
הייתה בנשיקה הזאת משהו.הוא הרגיש משהו.איזה עקצוץ מוזר בשפתיו.כאילו הוא רוצה עוד..."אלוהים אדירים,"הוא מלמל לעצמו ובלי כל מחשבה מישש את שפתיו.
דפיקה בדלת העירה אותו.
"כן?"הוא קרא ופתח את הדלת.לונה עמדה שם.בזמן האחרון היא נהגה לבקר את הארי הרבה.הארי לא היה נגד זה-הוא חיבב אותה מאוד.הם היו חברים טובים,ואהבו לפעמים לשבת על כוס קפה(או,במקרה של לונה,לשבת על כוס של חליטת שורשי גרדי)ולדבר,ולדבר,ולדבר...
"הוו,הי הארי!מה נשמע?"היא קראה ונכנסה לתוך הבית-וכמו תמיד,נראתה כאילו נקלעה לשם בטעות.
מאז המוות של בר,היא בהחלט השתנתה;היא כאילו התבגרה.היא קראה אומנם את הפקפקן עוד,אך היא כבר לא שמה משקפלציים וסוף סוף היא הבינה ששנרוקק פחוס-הקרן אינו קיים.היא גרה קומה מעל הארי,יחד עם ג'יני.
"אני בסדר,"הוא אמר,מחייך.לה לפחות הוא יוכל לספר על מה שקרה לפני חמש דקות.
"יופי.מה שג'יני אמרה נכון?"היא שאלה לפתע,ערמומית.מוחו של הארי השתתק.
למי היא כבר הספיקה לספר?...הארי החליט להעמיד פני מטומטם."מ-מה נכון?"
"מה נכון!"קראה לונה וצחקקה את צחוקה החולמני.אומנם היא כבר לא האמינה בדברים שטותיים,אך החולמנות שלה לא חלפה."הארי,תגיד את האמת.אתה באמת התנשקת איתה,נכון?"היא שאלה וליוותה את הארי למטבח.
האר הסמיק קלות."טוב...כן,אב-"
"מה אבל?אתה יודע כבר כמה זמן היא מתכננת את זה?!"לונה קראה והזמינה בעזרת שרביטה(לחש אילם)כוס קפה לה ולהארי.
הארי פקח עיניו.
היא תכננה את זה?!הוא בקושי נשם מהשוק.
"היא תכננה את זה?"שאל הארי,בשקט הגובל עם לחישה."כן!"זימרה לונה."אז איך זה הי-?"
"אוי,לונה..."קטע אותה הארי."זה בכלל לא היה רציני!"התייאש הארי."לא הרגשתי כלום!!"הוא לא שם לב שהוא קם.פנייה של לונה היו אטומות.פני פוקר מושלמים.
"את לא מבינה!אני בכלל לא מבין למה היא תכננה את זה-!!!"הארי החל לומר נאום,אך לונה קטעה אותו.
"הארי,ג'יני אוהבת אותך.לא כמו בן משפחה,אלא בתור מי שהציל אותו פעם מהבסיליסק.בתור נסיך חלומותייה.בתור מי שהיא רוצה שיאהב אותה כבר מגיל שתיים עשרה!זאת לא היא שלא מבינה,הארי,זה אתה שלא מבין!אתה כל כך שקוף בזמן האחרון.כל פעם שג'יני הגיע לכאן יחד איתי,ראיתי אותך!היית שקוף כמו נייר צלופן!תודה בזה!אומנם אתה אוהב את ב-אותה,אבל-בום!טראח!הלב עבר למישהי אחרת,הארי.אתה שקוף.תודה בזה,"לונה גמרה את דברייה ושילבה ידייה.
הארי חשב על מה שאמרה.היא כל כך...צדקה.
הוא בהחלט הרגיש משהו אחר בנוגע אל ג'יני בזמן האחרון.אפילו בנשיקה באותו יום,הוא בהחלט רצה רק להמשיך,ולהמשיך,והלמשיך...כאילו אין מחר.
"אוי,טוב,בסדר,"הארי נכנע,ישב על הכיסא ושם רגליו על השולחן."אני מרגיש,בהחלט,משהו כלפי ג'-"
דפיקה בדלת קטעה את הארי,והוא קם,מהר ככל האפשר כדי להימלט מהשיחה המביכה,ורץ לדלת.
"מי זה?"הוא קרא למחוץ לדלת.
"דואר!"קול נשי נשמע מאוחריי הדלת.מאז שהארי עבר לשכונת מוגלגים(יחד עם לונה,ג'יני,רון והרמיוני),הכל מוגלגי.יש לו מיקרוגל,טלוויזיה-למרות שהוא כלל לא משתמש בהם.
הארי פתח את הדלת ובחוץ עמדה אישה עם מדים של דוור ותיק מלא עד הסוף במכתבים.
הארי תהה איזה מוגל שלח לו מכתב."כן?"
"יש לך מכתב,מר פוטר...רגע..."האישה אמרה וחיטטה בתיקה."אהה,הנה זה.יום טוב!"היא אמרה,הושיטה להארי את המכתב ועברה לדירה שממול דירתו של הארי(להארי לא היה מושג מי גר שם,אבל שיער שמשפחה מרובת ילדים לפי צרחות הבכי שלפעמים בוקעות משם).
הארי סגר את הדלת ופנה למטבח,שם לונה ישבה וקיפלה בעזרת שרביטה את המפית."ממי זה?"שאלה.
"לא יודע,"הארי הרים כתפיו.הוא קרא בקול את כתובת השולח:

ל:מר הארי פוטר.בית מספר 18,רחוב לינדה הלסינקי,לונדון,אנגליה.
מ:אורנית הירש,רחוב בורלא 28 ,חיפה,ישראל.

"אורנית הירש?!?"צעקו הארי ולונה יחד.
זאת הייתה אמא של בר.
"מה כתוב שם?"שאלה לונה וקמה לעמוד ליד הארי.הארי פתח בחיפזון את המעטפה.רק עכשיו שם לב לבול:ישראל,Israel היה רשום בקטן,והתמונה הייתה רקפות מצוירות.
הארי קרא את המכתב בקול:

להארי היקר!
מה שלומך?איך המרגש?
ובכן,שלחתי מכתב זה כדי להודיע לך שלפני מותה של בר-לא שהיא ידעה שזה מה שיקרה-

כאב דקר את ליבו של הארי.

היא רצתה לתת לך כמה וכמה דברים.דברים אישיים ופרטיים.היא רצתה שתכיר את מולדתה,תבוא לבקר ותראה כמה יפה מדינת ישראל.
ובכן,אני ושלומי(אביה של בר)חשבנו שבהחלט הגיע הזמן שתקבל את החפצים שהיא רוצה להעביר לך-וגם,לערוך בינך לבין ישראל היכרות.בר-כך אני חושבת,לפחות-תשמח מאוד עם היא תדע שאתה מבקר במדינה בה נולדה.
אחד מן הדברים שהיא רצתה 'להוריש' לך,שלחתי עם המכתב.הוא מכתב שכתבה לך,אך לא שלחה לך.היא כל הזמן תיקנה אותו,במשך שלוש שנים-עד שבסוף יצאתם יחד.
והיא לא נתנה לך את המכתב.
תקרא,תהנה ממנו.הוא מאוד מרגש.סלח לי,סקרנותי גברה עליי וקראתי את המכתב.אני חייבת להודות שלבתי היה כושר כתיבה מעולה.
היה,לצערי הרב.

שלך,
אורנית.

הארי הרגיש את ידיה של לונה מחבקות אותו,אך לא הסב להם תשומת לב כלל.
היא רצתה לתת לו כמה דברים.ומכתב שהיא כתבה לו שלוש שנים ותיקנה וכתבה שוב ושוב ושוב...
הארי מחה את הדמעות שעלו בעיניו.זה היה עצוב מאוד.
הוא הוציא את המכתב של בר בידיים רועדות,ואז שם לב כמה שהקלף ישן.הוא כבר היה צהוב.
הארי החל לקרוא ויחד איתו לונה:

הארי,
אינך יודע כמה אני אוהבת אותך.העיניים שלך הורגות אותי לאט לאט כשאני לא יודעת שהן שלי,שערך שחור כמו לילה-מפחיד ממש כמו הלילה עם איני יודעת שהוא שלי,רכושי הפרטי.
כל פעם שאני מסתכלת עלייך אני מרגישה שמחה וקלילות,וחושבת:'איזה מזל שנולדתי כדי לראות את יופיו הרב.'
פעם שמעתי משפט האומר:לא האהבה צריכה לחכות לך,אתה צריך לחכות לאהבה.
ואני מחכה לאהבה מהצד שלך,ומחכה,ומחכה...ואיני יודעת מה לעשות עם עצמי כשאני יודעת כשאתה לא שלי,רכושי הפרטי.נאמן לי.ואולי אף כל חיינו...
תגיד,מישהו אמר לך פעם שעיניך גורמות לדשא להראות מלוכלך,ושערך גורם ללילה המלא כוכבים להיות משעמם וחסר טעם?
מישהו אמר לך פעם?
ובכן,הנה אני אומרת לך.
אני אוהבת אותך.
בר.

זה היה כבר יותר מדי בשביל הארי;הוא התחיל ליבב.לונה עזבה אותו לנפשו-הארי הודה לה על כך בליבו.הוא היה חייב להיות לבד.
הוא לקח דף,עט,מעטפה ובול והתחיל לכתוב:

לאורנית היקרה,
אבוא בשבוע הבא,ביום חמישי.קראתי את המכתב ומאוד התרגשתי.

ועוד כמה,חשב הארי וניגב עוד כמה דמעות מעיניו.

הבת שלכם היא באמת הייתה משהו.היא כתבה מעולה.
אבוא בשבוע הבא,כמו שאמרתי.
נפגש,
הארי.

הוא שם את הנייר במעטפה,הדביק בול,העתיק את הכתובות של בייתם של משפחת הירש,הניח את המכתב ואז-הוא פשוט נתן לדמעות לזרום.

                                                                                                                                 ***

הארי,רון והרמיוני נסעו יחד במונית לשדה התעופה.הרמיוני ממש הייתה בעד טיול ישראל וסיפרה להארי שביקרה שם בעצמה ושזאת ארץ מהממת.רון,כמובן,הנהן אחרי כל מילה שיצאה להרמיוני מהפה שלה,והארי חשב שהוא ממש שפוט של הרמיוני,לא בעלה.
רון והרמיוני החליטו ללוות אותו לשדה התעופה כדי להיפרד ממנו,והארי הסכים.כעת עם היו במונית בדרך לשדה התעופה,והארי,שידע רק כן ולא בעברית(זכרון קלוש מהשיעורים שבר הייתה נותנת לו לפעמים)היה ממש נואש.הוא לא ידע כלום בשפה העברית,אך ניחמה אותו העובדה שהוא ייקנה בספריה של שדה התעופה מילון עברי-אנגלי.
"אתה לחוץ,"אמר פתאום רון,מסתכל על הארי.
"איך אתה יודע?"
"כי..."רון עשה עצמו חושב ונראה ממש כמו גויל כשעשה ככה,"אני מכיר אותך כבר יותר מעשר שנים?"
הארי צחק צחוק מאולץ וחזר להביט בחלון.
"חמישים שטרלינג בבקשה,"אמר הנהג ביובש.הארי הושיט לו את השטר,הוציא את המזוודה והוא,רון והרמיוני הלכו לכיוון הכניסה.
לאחר כל הבדיקות הנדרשות,הארי היה משוחרר ללכת למטוס.
"ביי הארי!תשמור על עצמך!"אמרה הרמיוני וחיבקה את הארי."ביי חבר.מתי את החוזר?"שאל רון ותפח על כתפו של הארי.
"בשבוע הבא.ביי חבר'ה,"אמר הארי ועלה על המטוס.

הטיסה ארכה יותר משעתיים,ובזמן הטיסה הארי לא ידע מה לעשות עם עצמו.דיילת אחת נראתה כאילו היא רוצה ממש להתחיל עם הארי,והארי היה אבוד.היא באמת הייתה חמודה,והוא לא ידע איך להתחיל איתה.
אבל הוא אפילו לא חשב על זה.
כעת הארי יצא מהמטוס.הוא היה בהלם.
חודש פבואר בארץ לא היו שלגים,אלא חמסין נוראי שגרם להארי להוריד את הז'קט.השמש הייתה במרכז השמיים,מטילה אור וחום אל כל איש שעבר תחתייה.הארי ראה באופק גורדי שחקים.הוא ראה גם את הים.
במטוס אמרו שהם הגיעו לעיר שניקראת תל-אביב.הארי הביט בים,המום מיופיו.
לאחר שעה וחצי,הלך הארי בעקבות משפחה רעשנית(שלמזלו דיברה אנגלית),שהבין שהיא הולכת לאולם היציאה.הארי לא הבין למה בנו כאן 'אולם יציאה',אבל הלך אחריהם.שרביטו היה עמוק בכיסו,מוכן לפעולה.
כשנכנס לאולם,הוא היה עוד יותר בהלם.
באנגליה עשו בסך הכל דלת שאפשר לצאת ממנה ומקום למכוניות ומוניות.פה היו מזרקות,מיליוני בלונים בתקרה,אנשים שחיכו למי שחיכו להם ונהגי מוניות מדברים בעברית מהירה.בדלת היציאה היה שלט גדול שהיה כתוב בו(גם באנגלית):
ברוך\ה הבא\ה לישראל!
"הארי!הארי!אני כאן!"קול נשי ומבוגר בקע מהקצה הרחוק של האולם.אורנית,כל כך דומה לביתה,חייכה להארי חיוך קורן ונפנפה לו בידה.הארי מיהר להתקדם אלייה.
"היי,"הוא אמר,קצת נבוך.
"הארי!כמה זמן עבר מאז שנפגשנו!מה שלומך?"היא אמרה וליטפה את לחיו.הארי הסמיק קלות.
"בסדר.מאוד יפה כאן,בישראל,"אמר וחייך.כשהביט בעינייה של אורנית-הוא נתקף סחרחורת.
כאילו עיניה של בר הביטו בו.
וזה כאב לו בלב.

תגובות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
דירוגים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

הפרק הקודם		הפרק הבא