האלפים, החצויים והקוסמים

נ.מ הארי:

הארי עמד על הבמה וחייך במבוכה.

הוא ידע שכל האנשים מולו הם אלפים, והוא זכר שדמבלדור אמר לגלות את הסוד שלהם רק לאנשים שהם ממש בוטחים בהם.

הוא סקר את הקהל, ומבטו נעצר על קבוצת נערים ונערות, יפים במיוחד, אפילו יותר מכל השאר.

אחת הנערות שם, בלונדינית, נראתה לחוצה, וגם מוזרה קצת בקהל האנשים, אבל הוא לא הצליח להבין מה שונה בה.

נערה נוספת בקבוצה הזאת, עם שיער חום דבשי ועיניים בצבע טורקיז, נראתה כאילו היא נעלמה לשנייה. הארי מיצמץ, והיא עדיין הייתה שם. 

הוא חשב לעצמו שהוא הוזה, ואז הוא נזכר שדמבלדור אמר שיש להם כוחות מיוחדים, אבל לא הסכים לפרט.

הוא חזר להסתכל על הקהל, וראה שהבלונדינית התעלפה על הרצפה.

הוא משך את הרמיוני, שאחזה בידו של רון, ואת ג'יני, וירד מהבמה במהירות, כשג'ורג' ופרד באים אחריהם.

הוא פילס את דרכו בקהל, מנסה להגיע אל הנערה.

''הארי, מה קרה? לאן אתה לוקח אותנו?" הרמיוני שאלה אותו.

''אחת הנערות שם התעלפה. גם ראיתי חבורה של ילדים שנראים לי נחמדים. אנחנו צריכים להכיר פה אנשים, לא?" הארי אמר בדיוק כשהגיעו אל הנערה.

אחד הנערים, נער שנראה כמו כוכב קולנוע, הרים את הנערה על זרועותיו.

''היי! אתם!" נער עם שיער שחור כסוף קרא. הארי הסתכל מסביב. ''כן, אתם! אתם לא הילדים החדשים?" הוא אמר.

''אה, האמת שכן. נעים להכיר, אני הא-'' ''אתם באמת נראים לי נורא נורא נחמדים, אבל א. חברה שלנו פה מעולפת, וב. אתם באמת לא רוצים להסתבך בצרות שלנו." נער חתיך בלונדיני, שגרם להארי להתחיל לתהות למה כולם נראים פה כל כך טוב, אמר.

''חחח." גיחך קול מהצד, והארי הסתובב עם כולם וראה את שאר הנערים והנערות החדשים.

נ.מ פרסי:

אחרי שהציגו אותם והקבוצה השנייה ברחה מהבמה, פרסי גרר את אנבת' ואת ג'ייסון גם כן, ושאר הקבוצה הלכה אחריהם.

אנבת' שאלה אותו לאן הם הולכים, אבל הוא רק אמר, ''אנחנו צריכים להכיר אנשים, לא?" והמשיך ללכת.

הם הגיעו למקום בו שכבה נערה מעולפת על הרצפה, הקבוצה החדשה הנוספת, ועוד קבוצת נערים ונערות יפים במיוחד.

בדיוק כשהם הגיעו, פרסי שמע את אחד הנערים, אחד בלונדיני, מסיים משפט שסיומו היה, ''אתם לא באמת רוצים להסתבך בצרות שלנו.", אז הוא צחק.

פשוט כי להם יש צרות כאלה ששיעורי בית או מורים ששונאים אותם או הורים קשוחים או מה שלא יהיו הבעיות של הילדים האלה, הכול כזה קטן ופעוט.

''אוקי, רק לציין: שיעורי בית זה ממש לא כאלה בעיות גדולות, ואם אתה צוחק כי יש לך הורים לא כיפיים אז תדע לך שלנו יש בעיות הרבה יותר גדולות." אמר אחד הילדים מהקבוצה החדשה האחרת, נער ממושקף עם שיער שחור פרוע.

הנער הבלונדיני פשוט התחיל לצחוק. אבל ממש.

''הורים לא כיפיים? וואו, אתם חיים בעולם ורוד. אנחנו נמשיך את הדיון הזה אחר כך, אבל אני חייב להגיד שזה פשוט אחד המצחיקים ששמעתי. אגב, אני קיף, ובהפסקה אתם כולכם באים לשבת איתנו בשולחן." קיף אמר.

אחת הנערות, בלונדינית עם עיניים גדולות וכחולות, הבזיקה חיוך בוהק אל ג'ייסון, ופרסי תקע בו מרפק.

נער ספורטיבי עם שיער חום כהה ועיניים בצבע טורקיז, נשא את הנערה המעולפת לתוך הבניין, וכולם הלכו אחריהם.

''אגב, הנערה המעולפת? קוראים לה סופי פוסטר." לחש קיף לפרסי.

''רגע, סופי פוסטר? מהספר שומרת הערים האבודות? כשכירון אמר אלפים באמת חשבתי על הספר הזה אבל מה הסיכויים... זה אומר ש... אתה קיף? הנער שסוחב אותה זה פיץ? הנערה שברגע נעלמה וחזרה זו ביאנה?" אנבת' נדחפה ושאלה, עיניה פקוחות לרווחה, באותו מבט שהיה לה כשהיא קראה ספר מעניין במיוחד.

נערה אחת עם שיער מתולתל ושיניים בולטות נעצה מבט באנבת'.

''את... זה בדיוק מה שרציתי להגיד..." היא מילמלה.

הפרק הקודם		הפרק הבא