כוכב הבא וסיריוס בלק

סיריוס נכנס לאולם הגדול.

"אהלן!" מישהו בעל חזות תימנית אמר לו.

"אהלן גם לך", סיריוס אמר ועמד איפה שהיה אמור לעמוד.

"הוא ממ חתיך," מישהי בלונדינית -שירי מימון- לחשה למיהי עם שיער שחור -נינט-.

"אז ספר לנו מי אתה," ביקשה מישהי עם קוקו, קרן פלס.

"אני סיריוס בלק, והחברים שלי שלחו אותו לפה כששיחקנו אמת או חובה."

"בן כמה אתה?" סטטיק שאל.

"19. תשאלו אותי מה אני שר."

"מה אתה שר?" בן אל צחק.

"Bring me out, יש כאלה שמכירים את זה בתור On My Own."

"אפילו לא צריך לשאול של מי השיר הזה!" האחרון מהשופטים ששכחתי את השם שלו התלהב.

"כן. טוב, ברשותכם אני אתחיל." סיריוס ביקש.

האולם החשיך והנגנים היו מוכנים, המוזיקה התחילה.

הוא שר.

הוא שר מהמם.

הוא שר מושלם.

כולם השתתקו ושכחו להצביע.

ובפזמון...

bring me out"

come and find me in the dark now

 everyday by myself im breaking down

i dont wonna fight alone anymore

bring me out

from the prison of my own pride

my god

i need a hope i cant deny

in the and im realizing

im was never ment to fight on my own"

סיריוס פשוט שר שכל הרגש שהיה בו, ונתן לשיר לרוקן אותו.

לא רק לא היו דמעות בעיניים כשהוא סיים.

לכל האולם.

בן אל ושירי ממ התחילו לבכות!

"תיארת את כל מה שאני מרגיש. אני מודה לך," בן אל אמר בין הבכי ונתן לו כחול.

"זה היה הדבר הכי יפה וטהור ששמעתי בחיים. אתה... יש לך חברה?" שירי עשתה לו כחול.

"כן, היא מאחורי המסך, קוראים לה מארלין."

הבכי שלה התחזק.

"זה היה..." איתי נתן כחול.

"מושלם." כחול מנינט.

"אני לא מאמינה!" קרן עשתה כחול ומחתה דמעה.

"אני בדרך כלל לא מחמיא, אבל... זה היה באמת פשוט מושלם." הקירח עשה כחול.

"מה שכולם אמרו." סטטיק משך באפו.

לפתע נשמע קולות שירה ושישה אנשים נכנסו כששומר אחד מבוהל רודף אחריהם.

ג'יימס, פיטר, רמוס, לילי, מארלין וג'ין, החברה של רמוס.

"סיריוס! סיריוס! סיריוס!"

"מי אלה?" איתי שאל.

"החברים שלי." סיריוס אמר. מארלין רצה לזרועותייו והם התנשקו לתשואות הקהל.

שירי ממש התייפחה.

"אלוף אתה," ג'יימס החליף איתו צ'אפחות באושר.

"של מי היה הרעיון הגאוני?" סטטיק שאל.

"שלי." לילי התקדמה בצעד בגאווה.

"תודה, חבר'ה." סיריוס חייך אליהם. "שיחקתם אותה."

"אנחנו שיחקנו אותה? אתה שחקת אותה!"

"כן, תודה..." סיריוס היה נבוך. "טוב, להתראות." הוא אמר לשופטים. "היה נחמד."

"מה נחמד?! זכית בכל האחוזים! אתה מקבל את הכסף!" הם התרעמו והוא היה המום.

"מקבלים כסף?"

"בטח!" שבעתם קמו וניגשו אלייו, בידיהם מעטפה שמנה. "מזל טוב!"

הקהל הריע. 

סיריוס היה מאושר.