שה"ה וארץ האגדות

היי זה הפאנפיק הראשון שאני כותבת אני מקווה שהוא יהיה טוב

אלכס:

ישבתי בחדרי וצפיתי מבעד לחלון על הנוף המרהיב של ממלכת הפיות. סתם עוד יום רגיל ויפה. חשבתי לעצמי שמה כבר יקרה? ולא הבנתי כמה שאני טועה...

סופי:

"סופי? הגיע הזמן לקום ילדונת, שכחת שהבתחת לעזור לי בחוץ במרעה? עוד מעט הארוחת בוקר מוכנה. תתלבשי מהר נאכל בזריזות ונלך למרעה." העיר אותי גריידי. "כן, כן, אני כבר באה." עניתי לו. התלבשתי מהר וירדנו לאכול. סיימנו ויצאנו למרעה ומיד הבנתי שהסתבחתי. בחוץ גריידי ואדליין נאבקים בטי-רקס ענק ועצבני במיוחד אבל גם די יפה. "סופי? את מוכנה לעזור לי עם קינש?" צעקה אלי אדליין וניסתה להתעלות בקולה על קולות השאגה של הטי-רקס הענק. "קינש?" צעקתי לה בחזרה. "אדליין אמרה שזה שם נחמד והיא רוצה לקרוא לו ככה." ענה גריידי בחיוך. ניגשתי לעזור להם ופתאום המקשר ציפצף ופניו של אולדן נגלו לפני. "סופי! זה לא שיחה למקשר, זה שיחה פנים אל פנים. אני אחכה לך במשרדי." אמר אולדן ונעלם מהמסך. לא הבנתי כלום. היה לי מלא שאלות. "את באה?" שאלה אדליין ואז ראתה את המקשר."מי זה היה?" שאלה. "אולדן." עניתי "הוא ביקש שאבוא אליו בדחיפות."  אמרתי וזינקתי לאוורגלן. אולדן כבר חיכה לי בשער "סופי! תמיד טוב לראות אותך! אני בטוח שיש לך הרבה שאלות אבל אין סיבה לדאגה!" אמר אולדן. משכתי בכתפי ונכנסתי. התיישבנו במשרד. "אז מה קרה? מה הניסתרים עשו?" שאלתי מייד. אולדן צחק "מי אמר שזה קשור לניסתרים?" שאל. "נו באמת זה תמיד קשור לניסתרים. אבל טוב שהפעם לא. אז מה קרה?" שאלתי. "כמו שאת בוודאי יודעת האלפים עשו הסכמי שלום עם כל הזנים התבוניים חוץ מבני האדם." אמר אולדן. הנהנתי וחיכיתי שימשיך. "אז זהו זה שהמועצה גילתה עוד זן: הפיות. הן חיות בארץ משלהן ועושות קסמים. כן קסם קיים אחרי הכל גם כולנו עשויים מקסם, אבל לפיות יש קסם מיוחד הן יודעות לעשות קסמים. זה דבר מופלא. אז המועצה רוצה לעשות איתם הסכם שלום, אבל הם רצו קודם לבדוק מה האופי שלהם אז הם יזמינו מישהי מהם שתבוא לגור בערים האבודות לזמן קצר כדי שהיא תיהיה בטוחה שאפשר לסמוך עלינו ואנחנו ניהיה בטוחים שאנחנו יכולים לסמוך עליה. והוחלט שהיא תגור בהייפנלד. כבר דיברנו עם גריידי ואדליין והם הסכימו. מחר בבוקר ישלח ההזמנה." סיים אולדן. "מתי היא תגיעה?" שאלתי. "מחר" ענה אולדן ואני חזרתי להייפנלד.

קונר:

קמתי בבוקר. התארגנתי במהירות, אכלתי, ויצאתי החוצה. מייד כשהייתי בחוץ נדבק לי מכתב לפרצוף, ככה הוא הגיע, משום מקום. כמה נחמד. על המכתב היה כתוב 'לכבוד הפייה הסנדקית.'

		הפרק הבא