ג'יימס סיריוס פוטר - שנה ראשונה

הפאנפיק הראשון בכל הסדרה שתבוא אי"ה... כשהפאנפיק ייגמר, יופיע פאנפיק חדש: ג'יימס סיריוס פוטר - שנה שנייה!

~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ ~ 

פרק מספר 1: הנסיעה להוגוורסט

'רק עוד שלוש שנים, אני מתה! למה תמיד הבנים בכורים?' הקול הזה הדהד בראשו של ג'יימס. הוא נפרד מאביו, ועלה לרכבת האקספרס. וחפש עבורו מקום. כשעלה לרכבת מצא ליד הנהג קרון זוגי ריק עם ריח כבד של ורדים. הוא החליט שכדאי לשבת עם מישהו מוכר. פתאום ג'יימס נדחף ונפל.

ג'יימס הביט אחורה. מאחוריו עמד, לא פחות ולא יותר - הוגו.

"מה קורה ג'יימס? מצאתי ליד הנהג קרון זוגי... לך תריח קצת... למה אתה מדוכדך כאילו מישהו לקח לך את כל הצפרדעי שוקולד שקיבלת ליום ההולדת?" שאל הוגו במהירות.

אתה מתכוון להיא שסבתא קנתה? חצי מהתיק שלי מלא בהם... השגתי את תלמי, אגריפס, דמבלדור, 6 פעמים הארי פוטר, 2 מרגיונה, 3 רוסק..." נסה ג'ימס לומר, אך הוגו השתיק אותו.

"איך קבלת כל-כך הרבה קלפים של אבא שלך?" שאל בתימהון. "אני קבלתי 2 דמבלדור, 3 אגריפס, תלמי, 2 ניקולס פלאמל, הארי פוטר אחד, איגונטוס פברל, קדמוס פברל... חבל שאין לי את אנטיוכוס..."

"לי יש אנטיוכוס ואיגונטוס... רוצה את אנטיוכוס? רק רגע..." ג'יימס הוריד את התיק שלו, "קח." הוא שלף קלף שעליו נראה איש עם שיער ארוך בצבע בז', ועם תווי פנים קשוחים במיוחד.

"זה רק נראה לי או שקראבי עקרבי מתקרב... בוא כבר!" הוגו רץ איתו לקרון הזוגי.

שניהם ישבו ביחד מכווצים, והוגו נבהל קצת כשנשמעו צעדים בחוץ. לא עברה דקה, ומישהו שרירי ושמן פתח את הדלת ושלף את שרביטו. ג'יימס שלף את שרביטו, אבל הוגו היה יותר מהיר.

"אקפליארמוס!" צרח הוגו, והשרביט של הילד השרירי עף מיד. הוגו ככל הנראה התאמן קצת.

ג'יימס לא המתין, הצביע על נעליו של הילד, וקילל: "רדוציו! פלגרנטה!" היה נראה כאילי הנעליים של הילד קטנו בכמה מידות. העור של הילד נכווה. הילד ילל יללה חלושה, ואחרי חצי דקה, כשהילד החל לצרוח, הוגו לחש לג'יימס:"לא כדאי לגמור עם זה, לפני שאיזה מדרך יבוא?" ניכר עליו שאין לו כוח להסתבך ברכבת.

"אוקיי" אמר ג'יימס וחייך, הצביע עם שרביטו למעלה ואמר: "פיניטה אינקנטאטם! רק רגע... כן! וולנרה סננטור!" 

העור של הילד התרפא קצת, והנעליים שלו חזרו לגודלם הרגיל. אדום כעגבניה, חיפש הילד את שרביטו, והלך, עדיין ממרר בבכי.

ג'יימס התיישב ליד הוגו ושאל אותו בצחוק:"ממתי קוראים לילד עקרב?"

"תגיד לי, השתגעת?" קרא הוגו. "אתה לא מכיר אותו? הוא אחיין של וינסנט קראב! הוא ניסה לשרוף את ההורים שלי בחדר הנחיצות כשהם היו בני שבע-עשרה בשלהבת שדים! אבל אחר כך," הוגו חייך, "הוא לא הצליח להשתלט על האש, והוא רצח את עצמ..." "כן, כן. הוא מת ושרף את העטרת של רייבנקלו... אבא שלי סיפר לי... לפי מה שהוא אמר, היה יומן, אבן האוב," ג'יימס מנה באצבעותיו. "קמיע, ספל, עטרת, נחשית, וולדמורט בעצמו ו..." ג'יימס בלע את רוקו ולחש:"אבא שלי."

"גם את זה אמרו לי," אמר הוגו. "אבא שלי הרס את הקמיע ואמא הרסה את הספל. אבא שלך הרס את היומן ואת הנשמה שוולדמורט השאיר איתו, דמבלדור הרס את אבן האוב, וינסנט שמיסנט הרס את העטרת," ג'יימס שתק לרגע ואמר: "פרופסור לונגבוטום הרג את הנחשית, ווולדמורט הרג את אבא שלי..." ג'יימס שקע קצת בתוכו, ואז הוגו אמר לעצמו:"אני קראתי לילד הזה עקרב כי לעקרב יש צבתות כמו סרטן וסרטן באנגלית זה קראב, וגם קראב דומה לעקרב..."

"מה הוא קשור אליך?" שאל ג'יימס.

"הוא החטיף לרוזי סטירה מול ההורים שלי," סיפר הוגו. "אבא שלי מיד הצמיד לו את הידיים לגוף ואת הפה שלו. הוא מיד רץ לאמא'לה... אבל למה אתה כל כך מוזר כשאתה אומר 'פרופסור לונגבוטום'?"

"ההורים שלי בקשו ממני למסור לו ד"ש" אמר ג'יימס בעגמומיות.

"רוצים משהו לאכול?" הוגו וג'יימס קפצו, וראו מולם את המוכרת הנחמדה. "אני רוצה בקבוק שפריץ-מיץ עם מיץ דלעת" אמר ג'יימס אוטומט לפני שהוגו אמר משהו. המוכרת נתנה לג'יימס את הבקבוק, וג'יימס נתן לה אונייה.

"בקבוק שפריץ-מיץ?" שאל הוגו במבט מבודח. "מה הקטע שלו?"

"המצאה שלי..." אמר ג'יימס. "הוא משפריץ ישר לפיות של אנשים... והוא גם טוב למלחמת מים! מוגלגים עושים את זה עם מתקנים מוזרים..."

"אפשר שפריץ קטן?" שאל הוגו. "אני באמת צמא... איך מפעילים את זה?" שאל תוך כדי.

"אה... שים את היד בתחתית הבקבוק, תבריש למעלה וזה ישפריץ... אם אתה רוצה שזה ישפריץ כל הזמן נתק את היד כשהיא למעלה... אם אתה רוצה שזה יפסיק אז תבריש לתחתית הבקבוק... זהו."

הוגו על ההתחלה 'חטף' שפריץ בעין. אחר כך הוא שכח להבריש למטה וג'יימס נרטב כהוגן. רק בניסיון השלישי הוא הצליח להשפריץ ישירות לפיו.

"תגיד לי, לא כדאי שנחליף בגדים?" שאל הוגו.

"מה שתאמר..." אמר ג'יימס, הצביע על בגדיו בשרביטו ואמר:"התקרצף". הבגדים שלו התנקו מעצמם והעלו מעט עשן, אבל עדיין נשארו לחים. לאחר מכן הוציא את הגלימה שלו שעלייה היה רקום הסמל של הוגוורסט והשתחל לתוכה. הוגו עשה כמוהו.

ביינתיים החל להחשיך בחוץ. הוגו הוציא סוודר אדום שהיה רקום עליו אריה זהוב. ג'יימס הוציא סוודר בצבע שני שעליו היה רקום גריפין - חצי אריה חצי נשר. שניהם לבשו את הסוודרים בזריזות.

הרכבת צפרה צפירה חדה והחלה להאט.

הפרק הבא: השיט.

		הפרק הבא