קאי

"נו ג'יני, את באה איתי שבת הבאה להוגסמיד?"
"לא, אני הולכת עם קאי. סליחה." ג'יני שלחה מבט מתנצל.
הארי הזעיף פנים.
כבר חודשיים שג'יני "לא שמה עליו", ומבלה את כל הזמן הפנוי שלה עם קאי, הפלפאפי מהשכבה שלה.
"טוב. בסדר. אז נדבר. ביי." הארי משך בכתפיו, מעמיד פני אדיש. הוא הלך אל הרמיוני ורון, שישבו על הספות בקצה השני של חדר המועדון של גריפינדור. הם התווכחו בקולניות.
"לא רון, אתה לא יכול פשוט להחליט ששלושים ושמונה כפול- מה קרה?" שאלה בדאגה הרמיוני כשהבחינה בפניו הזעופות של הארי.
"ג'יני שוב עם קאי הזה." הוא אמר בקצרה.
"אחי, אתה מקנא."
"רון, פשוט תסתום." כעסה הרמיוני, אז הביטה בהארי ברחמים. "הארי, אני מבינה את הכאב שלך. זה לא נעים כשמישהי שחשוב לך ממנה נמצאת כל הזמן עם מישהו אחר. אבל אל תדאג, אם היא באמת אוהבת אותך, היא תחזור אליך תוך זמן קצר."
"זה לא העניין!" רטן הארי. "יש משהו חשוד בקאי הזה. אתם לא רואים את זה?"
"לא." אמר רון.
הרמיוני לא הביטה בעיניו של הארי.
הארי הסב מהם את מבטו. "אתם לא מאמינים לי? אין בעיה. אתם עוד תראו." הוא הסתובב ועלה לחדר השינה.

∼∽∼

בשבועות הבאים הארי כמעט ולא חשב על קאי. הוא היה עסוק מאוד באימוני קווידיץ'. המשחק הגדול של השנה התקרב, והוא היה צריך להיות בשיא הכושר. בלילות, כשלא הצליח להירדם, מחשבותיו היו נודדות אל קאי, אל האהבה שניבטה מעיניה של ג'יני בכל פעם שדיברה איתו, אל ידו, ששוטטה על גבה. הוא היה מתעצבן מעט בשקט ואז הודף את המחשבות מראשו. הוא לא יכל לתת להן להפריע לו בדרכו לניצחון בתחרות הקווידיץ'.

∼∽∼

"שימו לב, בגלל כמה בדיקות חשובות שעלינו לבצע, תחרות הקווידיץ' תתקיים אחר הצהריים ולא בבוקר. עד השעה השישית , הלימודים יתקיימו כרגיל." נשמע קולה הרם של מקגונגל באולם הגדול.
הארי נאנח.
"הי, לפחות יהיה לך יותר זמן להתכונן!" עודדה אותו הרמיוני.
"הוא ילמד בזמן הזה," הזכיר לה רון.
"להתכונן נפשית."
"מה זה אומר בכלל." זעף רון.
"סתמו, שניכם."
הם המשיכו לתקוע זה בזה פרצופים כעוסים.
"איזה שיעור יש עכשיו?" שאל הארי.
"גילוי עתידות." אמר רון בעצב.
הרמיוני הביטה בו במבט זחוח.
"בוא, הארי. נלך לכיתה?"
הארי הנהן. הם התחילו ללכת.

הארי השתעל כשנכנס עם רון לכיתה של טרלוני, החנוקה מקטורת.
"שבו יקירים, שבו," נשמע קולה המעורפל של טרלוני ממקום כל שהוא ליד השולחן שלה.
הארי התיישב ליד אחד השולחנות בעצבנות. רון עשה כמוהו.
"היום נמשיך את לימוד חיזוי העתידות באמצעות כף היד. שכל אחד יבחר לו בן-זוג בבקשה." היא הסתובבה בין השולחנות בעודה מדברת.
הארי ורון לכסנו מבטים.
"יפה. עכשיו, שכל אחד ירים את ידו, ויסתכל על ה- אלוה-ים אדירים."
הארי נאנח. "מה הפעם?"
"ילד יקר." קולה רעד כשנעצרה לידו בדרמטיות. היא ליטפה את ראשו. "עומד להיות לך יום קשה."
"למה הסקת את המסקנה המרנינה הזו?"
"היום ליל ירח מלא." היא אמרה כאילו שזה מסביר הכל.
הארי הרים מבט מבולבל.
"נו, ירח מלא, בשילוב עם תאריך הלידה שלך? למדנו על זה בקריאה באמצעות הכוכבים." היא אמרה במעט רגזנות, הורסת את התדמית שלה.
"הא. טוב." הארי לא התרגש יותר מדיי.
טרלוני גלגלה עיניים. בכל מקרה, מה שניסיתי לדבר עליו הוא..."
דאגה קלה העיקה על ליבו של הארי. אולי באמת יקרה משהו רע?
הוא סילק במהירות את המחשבה הזו מראשו.

∼∽∼

"הארי פוטר פה?"
הארי התעורר מחלום בהקיץ. "כ- כן," הוא מיהר לקום.
"מדאם פומפרי קוראת לך לבדיקות."
"אני בא," הוא אמר לקולין. זה לא שהוא יהיה מאוד עצוב להפסיד שיעור בתולדות הקסם.
הוא קם, לקח את התיק שלו ויצא.
בדרך למרפאה קולין דיבר ללא הפסקה, אבל הראש של הארי היה עסוק בדברים אחרים.
"וזהו! אני אשאיר אותך כאן! בהצלחה!" אמר קולין בעליזות והלך.
הארי הביט סביבו בבלבול. הוא אפילו לא שם לב שהם כבר הגיעו למרפאה. הוא בא להיכנס, אבל עצר כשנשמעו קולות מעברה השני של הדלת. הדלת הייתה פתוחה מעט. הוא עמד והציץ.
הארי הצליח לראות את מדאם פומפרי מדברת. "...ובכן, זה לאחרי זה, אם יש בעיה חמורה תבוא אליי ואני אטפל בך. טוב חמוד?"
שתיקה. האיש השני כנראה הנהן.
"טוב, משוחרר."
הארי זז במהירות. הדלת נפתחה, ומשם יצא-
"קאי?"
הוא הסמיק וניסה להסתיר את הבקבוקון שבידו. הארי הספיק לראות תווית שעליה נכתב 'משכך כאבים'.
"היי הארי. הייתי שמח לדבר אבל יש לי שיעור... נתראה." הוא הסתלק במהירות.
הארי הביט אחריו בחשד ואז נכנס.

הבדיקה הייתה שגרתית לגמרי, ותוך דקות ספורות הארי כבר יכל ללכת חזרה לכיתה, למרבה הצער.
"בהצלחה במשחק!" איחלה מדאם פומפרי. הארי הנהן בתודה.

∼∽∼

אחרי שעות מורטות עצבים, המשחק הגיע. היה בחוץ קצת חשוך, והארי קיווה שיהיה מספיק אור במשחק. הוא עלה על המטאטא שלו בלחץ.
"שיהיה בהצלחה לכולנו!" קראה אנג'לינה, הקפטנית.
הם יצאו.

המשחק היה קשה. מצב הנקודות היה 220-120 לסלית'רין. הם כנראה התאמנו יותר מהם, והמטאטאים המעולים שלהם רק הוסיפו.
אבל עדיין, אם הארי יתפוס את הסניץ', זה יגמר. גריפנדור ינצחו. הכל היה על כתפיו של הארי.
הוא התאמץ להבחין בנצנוץ הזהב, כשלפתע מצא אותו. ממש ליד השערים של סליתרין. הוא טס במהירות הכי גבוהה שיכל, ממקד את מבטו בסניץ', שלא יעלם.
הוא היה כל כך מרוכז, שלא שם לב למרביצן, שעף אליו. אף אחד לא עצר אותו מלפגוע ישר בראשו של הארי.
הארי צנח על הקרקע, מחוסר הכרה. קולות נחרדים נשמעו.
"מה קרה? הוא יהיה בסדר?"
"אני אעזור לו." נשמע קול מוכר.
"אתה בטוח?"
"כן. אל תדאגו."
"תודה, קאי."
"בשמחה." הוא הרים את הארי והתחיל ללכת.

הארי התעורר במקום לא מוכר, הכאב הפועם בראשו בקושי מאפשר לו להישאר בהכרה.
"מה..."
"אל תדאג הארי, אני לוקח אותך למרפאה." נשמע קולו הרגוע של קאי.
"אפשר לשבת?"
קאי הוריד את הארי. הם היו במדשאות, לא כל כך רחוק ממגרש הקווידיץ'.
הארי הבחין בתנועה ליד אחד העצים. "מה זה היה?"
"מה? על מה אתה מדבר?"
"מישהו זז שם."
קאי הביט בהארי בחמלה. "זה בטח הזיות. עוד מעט נגיע למרפאה ויטפלו בזה. בוא נלך, לפני שיחשיך."
בלית ברירה, הארי קם והתחיל ללכת באיטיות.

הם הלכו זמן לא רב, אבל השמש שקעה במהירות. הם התקרבו. בקצב איטי להחריד – בגלל הפציעה של הארי, אבל התקרבו.
קאי נשא מבט אל השמים. "יחשיך בקרוב."
הארי התנשף. "אפשר לנוח קצת?"
"כן, למה לא." קאי התיישב.
"אז... מה קורה?"
"בסדר? כאילו, יש לי את ג'יני. הכל מצוין."
הארי נזכר למה הוא אמור לשנוא את קאי. "כן, טוב, שמח לשמוע. אתה יודע, אולי כדאי שנלך."
קאי הושיט לו יד לעזרה. הארי תפס בה. היא הייתה חמימה למרות הקור המקפיא בחוץ, והארי הבחין בקעקוע לב קטן שנמצא בתחתית כף ידו.
"אל תזוזו!" נשמע קול רם. הארי קפץ בבהלה. הקול נשמע מהצללים שבין העצים.
"מי שם?" שאל קאי בחשש.
"אנחנו ממשרד הקסמים." קבוצה של קוסמים יצאה מבין העצים. "ואתה עצור."
"מה עשיתי?" צעק הארי.
"לא דיברנו אלייך. דיברנו על הבחור הזה שכאן."
"קאי...?"
הם התקרבו אליו עם אזיקים. "אל תזוז, או שזה יכאב."
"מה קורה פה?" אמר הארי בבלבול.
הם התקרבו אל קאי, אבל הם באו כמה דקות מאוחר מדיי. הירח המלא נחשף. אט אט, גופו של קאי שינה צורה.
"אדם זאב?"
"תתרחק!" צעק עובד משרד הקסמים אל הארי. "הוא מסוכן! אנחנו נטפל בזה."
"מה אתה תעשו לו?"
"רק נשים אותו במקום הראוי לו."
"לאיפה אתם לוקחים אותו?"
הם לא ענו, ורק התקרבו בזהירות אל קאי המשתולל.
הם באו לשים עליו את האזיקים, אבל הם לא נזהרו מספיק.
"איה!" צעק העובד שננשך. כולם הסתכלו עליו באימה.
"הוא מסוכן מדיי. לא נוכל לאפשר לו להיות חופשי. מי יודע כמה עוד אנשים הוא ינשוך." אמר אחד מהם. כולם הנהנו. הוא כיוון את השרביט לכיוונו של קאי.
"לא!" צרח הארי. "אל תעשו לו שום דבר! קחו אותי במקומו!"
"תהיה בשקט, ילד טיפש." נשלחה אל הארי קללה כובלת.
"אבדה קדברה!"
הארי התייפח.

∼∽∼

כעבור שעות ארוכות, הארי התעורר במרפאה. הוא פקח את עיניו במאמץ.
"מי...?"
"הוא התעורר!" נשמעה צעקה. קולות רמים נשמעו ככל חבריו של הארי באו וחיבקו אותו.
"קאי...?"
"הוא מת." נשמע קולה החנוק של ג'יני.
"אני... מצטער."
"אתה לא צריך להצטער."
"והמשחק?"
"יהיה משחק חוזר," נשמע קולו המשועשע של רון.
מדאם פומפרי נכנסה. "קישטה כולם! הוא צריך לנוח!"
הם יצאו במהירות.
הארי התהפך במיטתו. הוא צדק. קאי היה אדם זאב. אבל זה לא הסוף שהגיע לו.
מדאם פומפרי הבחינה במבטו המיוסר, והתרככה. "אל תדאג, הכל יהיה בסדר."
הכל יהיה בסדר.