קדימה אל העבר! - וואנשוטXD

קדימה! אל העבר!

פאנדום: הארי פלוצר. (קונדסאים. אני באמת צריכה לומר את זה שוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב...?)

ז'אנר: הומור, רומאנס.

שיפ: ג'יימס/לילי.

דירוג: pg-13….

מילים: 4330 מילים. נחמד לא?

דסקליימר: כל הזכויות לא שייכות לי... © אבל העלילה כן שייכת ליD:

תקציר: ביום אמצע החורף, היום הקצר בשנה (21.12) עורכים את נשף יום אמצע החורף. ג'יימס טועה בהכנת שיקוי שמוריד שלג ובגלל שהוא זרק אותו על עצמו, הוא חי את אותו היום שוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב, ושוב.... ושוב?

ועכשיו, לפיק!

"ועכשיו, זורקים את זה לאוויר, ויורד שלג!" סלגהורן אמר ברגע שהכיתה סיימה לרקוח את השיקוי. כמה ילדים, ביניהם לילי אוואנס, זרקו כמות קטנה מהשיקוי שרקחו לאוויר, ושלג התחיל לרדת מעליהם.

"אההה... לילי כל כך יפה כשיורד עליה שלג..." ג'יימס נאנח.

"ג'יימס! תעשה גם אתה! סלגהורן תכף יבוא!" סיריוס זרז את ג'יימס. ג'יימס, שלא היה בטוח שהוא הכין את השיקוי כראוי, זרק אותו על עצמו בכל זאת, והרגיש שהוא מתחשמל.

"תזזזזזזתזזזזתתזזזז!" נשמעו קלות של חשמול מג'יימס, והוא צנח על הרצפה.

"קרניים? אתה בסדר?" סיריוס שאל אותו. ג'יימס התרומם. סביבו ירד שלג... ורוד.

"אוהו! הוספת תמצית ורדים לשינוי הצבע?" סלגהורן התלהב. ג'יימס הנהן בבלבול.

"מקורי ביותר! קיבלת עשר נקודות על המקוריות. זאת אומרת... עשר נקודות לגריפינדור!" הוא אמר, וג'יימס חייך. הוא הוציא את לשונו מתוך פיו וכמה רסיסי שלג נפלו אל תוכו. כשהוא בלע אותם הוא ראה שיש להם טעם של פטל.

באותו רגע השיעור נגמר. זה היה השיעור האחרון, וכולם הלכו כדי להתכונן לנשף אמצע החורף שיערך בעוד שש שעות.

"עבודה יפה, פוטר," לילי אמרה בקול קפוא. חיוכו של ג'יימס נעלם.

הוא קם לעברה של לילי, ואמר, "את יכולה לפחות לשמור לי ריקוד?"

"למה? אין לך בת זוג-" לילי התחילה לומר בלגלוג, אך ג'יימס קטע אותה.

"אין לי."

"לנשף-הו.." לילי קטעה את עצמה הפעם.

"באמת חבל שאת לא רוצה להיות איתי בכל הערב, אני מכיר-" ג'יימס התחיל, אבל הסטירה שלילי נתנה לו קטעה אותו.

וזאת הייתה סטירה מאוד כואבת.

"אוו!" ג'יימס התרעם. עכשיו אפילו החברות של לילי שמו לב שמשהו לא כשורה. ג'יימס אף פעם לא מתלונן על סטירה שלילי נותנת לו.

אך במקום לענות, לילי רצה משם, כשהיא בוכה.

"מעניין מה קרה לה..." ג'יימס מלמל, אחרי שעברו שעתיים והם לא מצאו את לילי בשום מקום.

"לא יודע," סיריוס מלמל. "אולי היא הבינה שהיא סוף-סוף הגזימה?"

"שתוק סיריוס." רמוס ופיטר אמרו ביחד.

"אני רק חושב... מה יקרה אם היא סוף-סוף תבין שאתה באמת אוהב אותה, ולא רק מנסה לשחק בה," סיריוס אמר לפתע. "אל תדאג. אני בטוח שהיא תבין. כמו שבסוף של היפים והקוסמים ברוק הבינה שהיא באמת מאוהבת בריק, אחרי כל השנים האלה שהיא דחתה אותו."

"מה?" שלושתם שאלו ביחד, אך סיריוס המשיך בשלו.

"או... כמו שפיצה מבינה שהדרך הטובה ביותר לסיים את חייה זה רק בתוך בטן של מישהו."

"מה?" הם שאלו, שוב.

"או כמו שחייזר יודע שכדי לכבוש את כדור הארץ הוא צריך לבוא על חלליות ענקיות ו-מה? ראיתי יותר מדיי טלוויזיית קוסמים לאחרונה!" סיריוס מלמל להגנתו כשראה איזה מבטים השלושה תוקעים בו.

"אני חושב.. אני חושב שאני יודע איפה היא!" ג'יימס אמר לפתע, ורץ כשהוא משאיר את שלושת הנערים המבולבלים מאחור.

הוא רץ פנימה, וכשהגיע לקומה הראשונה הוא פנה לשירותים הלא משומשים של הבנות, כי שם נמצאת מירטל המייללת.

"מירטל? ראית פה ילדה ג'יניג'ית עם עיניים ירוקות?" ג'יימס שאל. לפתע מירטל יצאה מתא השירותים הקבוע שלה.

"בלי שלום, בלי מה העניינים?" מירטל נעלבה. "קודם כל תתחיל בזה."

"היי מירטל!" ג'יימס אמר בקול כלבבי. "מה שלומך היום?"

"נורא, כמו תמיד. מה רצונך?" מירטל אמרה בשעמום.

"ראית פה ילדה ג'יניג'ית עם עיניים ירוקות?" ג'יימס שאל באתו טון לחוץ. "כי אני לא יודע מה עשיתי לה, אבל כנראה פגעתי בה אז אני מרגיש צורך להתנצל ו-"

"אני פה, פוטר." ג'יימס שמע קול מימינו, וכשהוא הסתובב הוא ראה את לילי.

"אוואנס... אני... אני מצטער. אני לא יודע מה עשיתי שפגע בך ככה אבל-"

"זאת לא אשמתך, פוטר." היא אמרה, עוד דמעה זלגה על לחייה. בלי כל הכנה היא משכה אותו לחיבוק.

"מה..?" הוא מלמל בתדהמה.

"הכלב שלי מת." לילי התחילה לבכות חזק יותר.

ג'יימס לא מצא משהו טוב לומר אז הוא פשוט שתק.

"הוא מת בגלל מכונית מזורגגת של.. של... של גלידה!" לילי התייפחה.

"את יודעת.. היה לי פעם ארנב סגול ממש מתוק," ג'יימס התחיל, ולילי הרימה את מבטה כדי לראות את פרצופו. רק עכשיו היא שמה לב עד כמה הוא גבוה.

"הוא היה ארנב פחדן מאוד, והייתי רק בן ארבע כשהוא צלל אל מותו. לא לפני שהוא נשך אותי." ג'יימס הראה לה את הצלקת של שני החורים שנשארו לו ביד.

"צלל אל מותו?" לילי שאלה.

"הוא קפץ מעמוד חשמל," ג'יימס מלמל, וכשלילי בהתה בו בבלבול הוא רק הוסיף, "הוא היה ארנב בעייתי."

ליל צחקקה. "אתה יודע? יכול להיות שאני אשמור לך ריקוד היום בערב." היא מלמלה בחיוך, התנתקה מהחיבוק שחיבקה את ג'יימס ויצאה מהשירותים כשהיא מנגבת את דמעותיה.

"יש! ייישששש!!!! יייש!!" ג'יימס אמר באושר כשהוא יוצא מהשירותים בדילוגים.

כשארבעת הקונדסאים נכנסו לטוקסידו ומיהרו לנשף, סיריוס אמר להם ששינו את מקום הנשף.

"אז איפה הוא יהיה?" פיטר שאל.

"בחדר הגביעים." סיריוס ענה לו. יתר ההליכה לחדר הגביעים הייתה שקטה.

כשהם נכנסו לחדר הגביעים המסיבה הייתה כבר בעיצומה.

סיריוס הצביע בשרביטו לכיוון המנורה, והיא השתנתה לכדור דיסקו מכושף, שירה אורות בכל מיני צבעים לכל מיני כיוונים. האורות פגעו בגביעים המבריקים, וכמו מראה הם החזירו את האור לכיוון אחר.

"רעיון יפה, רך-כף!"

"תודה!" סיריוס אמר, והלך במהירות לעבר חבורת בנות בלונדיניות שקראה לו מהצד.

רמוס הלך לעבר בת הזוג שלו, ופיטר הלך, כרגיל, אל שולחן הכיבוד, וג'יימס נשאר לבד.

'אולי כדי שאני גם אלך לחטוף לי איזה משהו מהשולחן, ואז אני אגנוב אחת מ'השאריות' של סיריוס,' ג'יימס חשב לעצמו בעצב. 'הרי מה הסיכויים שלילי באמת תרקוד איתי?'

הוא הלך לעבר שולחן הכיבוד, וחטף משם צפרדע שוקולד. הוא אכל אותה והסתכל על הקלף.

איזמלדה

איזמלדה קראה לעצמה מכשפת אמצע החורף,

והייתה ידועה באישיות הקפואה שלה.

היא המציאה שיקוי שמי שותה אותו

ביום אמצע החורף יחיה את אותו היום

שוב, ושוב ושוב... עד שהוא יכבוש

את אהבת חייו.

"באמת? קצת אכזרי, איזמלדה..." ג'יימס מלמל. "איזמלדה? איזה מן שם זה?" הוא חייך, ואז התחיל לצחוק.

"אתה מוכן לרקוד, ג'יימס?" הוא שמע קול מאחור. הוא הסתובב וראה את לילי. היא לבשה שמלה ירוקה מדהימה, שהתאימה לעיניים שלה.

"וואו, לילי! את נראית מדהים!" ג'יימס אמר, אך באותו הרגע סיריוס נשען על אחד הגביעים כשהוא ממלמל לבחורה, "את באה לפה הרבה?"

הגביע נפל. אבל לא סתם נפל, הוא נפל על עוד גביע, שנפל על עוד גביע, שנפל על עוד גביע, שנפל על עוד גביע...

תוך כמה שניות כל רצפת החדר התמלאה בגביעים קרירים וכבדים שמתגלגלים לכל כיוון.

אחד מהגביעים היותר גדולים נתקל בשולחן, והפך אותו. העוגה הגדולה שהייתה אמורה להיחתך בסוף המסיבה התעופפה ונחתה על...

לילי.

"אני לא... מאמינה.." לילי מלמלה. העוגה כיסתה את כולה, והיא רק אמרה, "פוטר!!"

"זה לא הייתי אני!" ג'יימס מלמל באימה.

"אבל אני בטוחה שאיכשהו זה באשמתך!" לילי אמרה. ואז, במטח ניצוצות אדיר, כדור הדיסקו המכושף ניתק מהתקרה ונפל על רצפת החדר כשהוא מתפוצץ לאלפי רסיסי זכוכית. כמה מהילדים נסו משם בצרחות.

"רק באנו לבדוק מה איתכם..-מה קרה?" נשמע קול מכיוון הדלת, ופרופסור מקגונגל, פרופסור סלגהורן, פרופסור פליטיק, פרופסור ספראוט ופרופסור דמבלדור נכנסו לחדר הגביעים.

אך באותו הרגע סנייפ, שהחזיק קערת פירה גדולה במיוחד, נתקל באחד מהגביעים ומעד. קערת הפירה החליקה מידיו, ופגעה ב...

"אני אלרגית לתפוחי אדמה!" מקגונגל צעקה, והלכה כמה צעדים לאחור. בצעד השלישי היא נתקלה בדמבלדור, שנפל על פרופסור ספראוט, שנפלה על סלגהורן, שנחת על שולחן הכיבוד, וקערת הפונץ' התעופפה באוויר ונחתה על...

"לא שוב!" ג'יימס מלמל.

"הכל באשמתך!" לילי צעקה עליו כשקערת הפונץ' נחתה עליה.

"תחשבי על זה ככה- אני בטוח שסיריוס עוד לא הספיק לשים בפנים אלכוהול!" ג'יימס אמר בחיוך.

"אופסי..." סיריוס אמר.

"זה שורף!!" לילי צווחה ורצה החוצה. "אני לא רוצה לראות אותך לעולם!"

"אוף..." ג'יימס מלמל.

"אל תדאג חבר, ישנן צרות גדולות יותר!" סיריוס אמר, כשהוא איכשהו צץ לידו.

"כמו מה?" ג'יימס צעק עליו. באותו הרגע ג'יימס הועף באוויר מקרסולו, ושרוולי מכנסיו צנחו. כולם יכלו לראות מה ג'יימס קשקש על רגלו בשיעור שינוי צורה באותו הבוקר.

I love Lily Evans

"אוח... נו באמת!" ג'יימס מלמל כשכל מי שעוד נשאר בחדר הגביעים התחיל לצחוק. הוא השתמש בלחש האילם הנגדי כדי ליפול בחזרה ארצה, ואז ראה את סנייפ צוחק, כשהוא מצביע עם שרביטו אל המקום בו ג'יימס היה עד עכשיו.

"אתה תשלם," ג'יימס מלמל לעברו בכעס.

"אני יודע-אבל זה היה שווה את זה," סנייפ אמר, ואז פרץ בצחוק מחודש.

"זאת צרה גדולה יותר..." סיריוס מלמל.

ג'יימס הלך בכעס לחדרו, התקלח, ונכנס למיטה כשהוא ממלמל לעצמו, "נקווה שמחר יהיה יום יותר טוב.." ברגע שהוא עצם את עיניו הוא...

.................................................................................................................

"ועכשיו, זורקים את זה לאוויר, ויורד שלג!" סלגהורן אמר ברגע שהכיתה סיימה לרקוח את השיקוי. כמה ילדים, ביניהם לילי אוואנס, זרקו כמות קטנה מהשיקוי שרקחו לאוויר, ושלג התחיל לרדת מעליהם.

"אוהו... לילי כל כך יפה כשיורד עליה שלג..." ג'יימס נאנח. "מה קורה כאן?" ג'יימס מצמץ כמה פעמים.

"מה קורה כאן, מה?" סיריוס שאל. "וג'יימס! תעשה גם אתה! סלגהורן תכף יבוא!" סיריוס זרז את ג'יימס.

"אבל זה יחשמל אותי! ואז ירד שלג ורוד!" ג'יימס אמר בבהלה. "כבר חייתי את כל היום הזה!"

"בוא נבדוק!" סיריוס מלמל וזרק אותו על ג'יימס, וג'יימס הרגיש שהוא מתחשמל.

"תזזזזזזתזזזזתתזזזז!" נשמעו קלות של חשמול מעברו של ג'יימס, והוא צנח על הרצפה.

"קרניים? אתה בסדר? אני מצטער..." סיריוס שאל אותו. ג'יימס התרומם. סביבו ירד שלג... ורוד.

"אוהו! הוספת תמצית ורדים לשינוי הצבע?" סלגהורן התלהב. ג'יימס הנהן, אך הפעם, בחשש.

"מקורי ביותר! קיבלת עשר נקודות על המקוריות. זאת אומרת... עשר נקודות לגריפינדור!" הוא אמר, וג'יימס חייך.

"כמה כיף לקבל מחמאות שוב. אבל רגע, למה שוב?" הוא מלמל באימה. באותו הרגע השיעור נגמר, ולפי מה שהוא זכר, זה היה השיעור האחרון.

"עבודה יפה, פוטר," לילי אמרה בקול קפוא. חיוכו של ג'יימס נעלם.

הוא קם לעברה של לילי, ואמר בבלבול, "את יכולה לפחות לשמור לי ריקוד?"

"למה? אין לך בת זוג-" לילי התחילה לומר בלגלוג, אך ג'יימס קטע אותה.

"אין לי."

"לנשף-הו.." לילי קטעה את עצמה.

"באמת חבל שאת לא רוצה להיות איתי בכל הערב, אני מכיר-" ג'יימס התחיל, אבל לילי ניסתה לסתור לו וזה קטע אותו.

כאילו הוא ידע, ג'יימס תפס את ידה של לילי ההמומה, ואמר, "ידעתי! אני חי את אותו היום שוב!"

אך אז לילי הביאה לו סתירה עם יד שמאל.

וזאת הייתה סטירה מאוד כואבת.

"אוו!" ג'יימס התרעם. 'חשבתי שחמקתי מהסתירה הזאת!'

עכשיו אפילו החברות של לילי שמו לב שמשהו לא כשורה. ג'יימס אף פעם לא מתלונן על סטירה שלילי נותנת לו.

אך במקום לענות, לילי רצה משם, כשהיא בוכה.

"הלוואי שהייתי יודע איפה היא..." ג'יימס מלמל, אחרי שעברו שעתיים והם לא מצאו את לילי בשום מקום. הוא ניסה להיזכר בכל הכוח אבל לא הצליח.

"לא יודע," סיריוס מלמל. "אולי היא הבינה שהיא סוף-סוף הגזימה?"

"שתוק סיריוס." רמוס ופיטר אמרו ביחד.

"אתה בטח חושב: מה יקרה אם היא סוף-סוף תבין שאני באמת אוהב אותה, ולא רק מנסה לשחק בה," ג'יימס אמר לפתע, והסתכל על סיריוס.

"איך ידעת?" סיריוס מלמל בהפתעה. "אל תדאג. אני בטוח שהיא תבין-"

"כמו שבסוף של היפים והקוסמים ברוק הבינה שהיא באמת מאוהבת בריק, אחרי כל השנים האלה שהיא דחתה אותו." ג'יימס קטע את סיריוס.

"איך אתה יודע??" סיריוס שאל באימה.

"אני אומר לכם! אני חי את אותו יום פעם נוספת!" ג'יימס מלמל. באותה השנייה השלושה התחילו לצחוק.

"מה?" ג'יימס שאל בעלבון.

"זה לא הגיוני!" רמוס אמר. אבל כמו שצחוקו התחיל כך פרצופו הרצין. "אבל יכול להיות שחלמת חלום נבואי, ועכשיו זה היום הרגיל."

"או-קי..." ג'יימס אמר בטון שאומר: "זה כל כך מוזר!"

"אני עדיין חושב שלילי תבין!" סיריוס מלמל.

"מה?" שלושתם שאלו ביחד. "איך זה קשור עכשיו?" אך סיריוס המשיך בשלו.

"כמו שפיצה מבינה שהדרך הטובה ביותר לסיים את חייה זה רק בתוך בטן של מישהו."

"מה?" הם שאלו, שוב.

"או כמו שחייזר יודע שכדי לכבוש את כדור הארץ הוא צריך לבוא על חלליות ענקיות ו-מה? סיריוס ראה יותר מדיי טלוויזיית קוסמים לאחרונה!" ג'יימס להגנתו של סיריוס, כשראה איזה מבטים רמוס ופיטר תוקעים בו. סיריוס הצביע על עצמו, ואז על ג'יימס, ואז אמר, "זה בדיוק מה שאני חשבתי! איך אתה עושה את זה?"

"נזכרתי איפה היא!" ג'יימס אמר לפתע, מתעלם מסיריוס, ורץ כשהוא משאיר את שלושת הילדים המבולבלים מאחור.

הוא רץ פנימה, וכשהגיע לקומה הראשונה, הוא פנה לשירותים הלא משומשים של הבנות, כי שם נמצאת מירטל המייללת.

"היי מירטל!" ג'יימס אמר בקול כלבבי. "מה שלומך היום?"

"נחמד מצדך להתחיל ככה..." מירטל אמרה בחיוך יחסית.. חיוכי. "ובנוגע לשאלתך, נורא, כמו תמיד. מה רצונך?" מירטל אמרה.

"ראית פה ילדה ג'יניג'ית עם עיניים ירוקות?" ג'יימס שאל. "כי אני לא יודע מה עשיתי לה, אבל כנראה פגעתי בה אז אני מרגיש צורך להתנצל ו-"

"אני פה, פוטר." ג'יימס שמע קול מימינו, וכשהוא הסתובב הוא ראה את לילי.

"אוואנס... אני... אני מצטער. אני לא יודע מה עשיתי שפגע בך ככה אבל-"

"זאת לא אשמתך, פוטר." היא אמרה, עוד דמעה זלגה על לחייה. בלי כל הכנה היא משכה אותו לחיבוק.

"מה..?" הוא מלמל בתדהמה. 'יאיי! גם זה קורה שוב!!'

"הכלב שלי מת." לילי התחילה לבכות חזק יותר.

"גם לי היה פעם כלב. הוא מת ממכונית של גלידה..." ג'יימס מלמל.

"גם מוקי שלי!" לילי התייפחה.

"את יודעת.. היה לי גם ארנב סגול ממש מתוק," ג'יימס התחיל, ולילי הרימה את מבטה כדי לראות את פרצופו. רק עכשיו היא שמה לב עד כמה הוא גבוה.

"הוא היה ארנב פחדן מאוד, והייתי רק בן ארבע כשהוא צלל אל מותו. לא לפני שהוא נשך אותי." ג'יימס הראה לה את הצלקת של שני החורים שנשארו לו ביד.

"צלל אל מותו?" לילי שאלה.

"הוא קפץ מעמוד חשמל," ג'יימס מלמל, וכשלילי בהתה בו בבלבול הוא רק הוסיף, "הוא היה ארנב בעייתי."

ליל צחקקה. "אתה יודע? יכול להיות שאני אשמור לך ריקוד היום בערב." היא מלמלה בחיוך, התנתקה מהחיבוק שחיבקה את ג'יימס ויצאה מהשירותים כשהיא מנגבת את דמעותיה.

"יש! ייישששש!!!! יייש!!" ג'יימס אמר באושר כשהוא יוצא מהשירותים בדילוגים. "עכשיו אני אדאג שהכל יהיה כמה שיותר טוב!"

כשארבעת הקונדסאים נכנסו לטוקסידו ומיהרו לנשף, סיריוס אמר להם ששינו את מקום הנשף.

"אז איפה הוא יהיה?" פיטר שאל.

"בחדר הגביעים." סיריוס וג'יימס ענו לו.

"אז כן חלמת חלום נבואי..."

"כן. והערב הזה הולך להיות גרוע. אני אשתדל שהוא יהיה הרבה יותר טוב!" ג'יימס מלמל.  ויתר ההליכה לחדר הגביעים הייתה שקטה.

כשהם נכנסו לחדר הגביעים המסיבה הייתה כבר בעיצומה. סיריוס הצביע בשרביטו לכיוון המנורה, והיא השתנתה לכדור דיסקו מכושף, שירה אורות בכל מיני צבעים לכל מיני כיוונים. האורות פגעו בגביעים המבריקים וכמו מראה הם החזירו את האור לכיוון אחר.

"רעיון יפה, רך-כף! אבל תוודא שהוא לא ייפול!" ג'יימס מלמל.

"תיינקס!" סיריוס אמר, והלך במהירות לעבר חבורת בנות בלונדיניות שקראה לו מהצד, כשהוא מתעלם לחלוטין מג'יימס.

רמוס הלך לעבר בת הזוג שלו, ופיטר הלך, כרגיל, אל שולחן הכיבוד, וג'יימס נשאר לבד.

ג'יימס השאיר את מבטו על סיריוס כל הזמן. הרי הכל קרה בגלל הגביעים שהוא הפיל.

"קח ג'יימי," רמוס אמר לו בחיוך, וזרק לו צפרדע שוקולד. הוא אכל אותה והסתכל על הקלף.

איזמלדה

איזמלדה קראה לעצמה מכשפת אמצע החורף,

והייתה ידועה באישיות הקפואה שלה.

היא המציאה שיקוי שמי שותה אותו

ביום אמצע החורף יחיה את אותו היום

שוב, ושוב ושוב... עד שהוא יכבוש

את אהבת חייו.

"איזמלדה? איזה מן שם זה?" הוא חייך, ואז התחיל לצחוק.

"אתה מוכן לרקוד, ג'יימס?" הוא שמע קול מאחור. הוא הסתובב וראה את לילי. היא לבשה שמלה ירוקה מדהימה, שהתאימה לעיניים שלה.

"וואו, לילי! את נראית מדהים!" ג'יימס אמר. 'הנה זה קורה!'

"סיריוס, תיזהר!" אבל סיריוס לא שמע אותו, ונשען על אחד הגביעים, כשהוא ממלמל לבחורה, "את באה לפה הרבה?"

הגביע נפל. אבל לא סתם נפל, הוא נפל על עוד גביע, שנפל על עוד גביע, שנפל על עוד גביע, שנפל על עוד גביע...

תוך כמה שניות כל רצפת החדר התמלאה בגביעים קרירים וכבדים שמתגלגלים לכל כיוון. אחד מהגביעים היותר גדולים נתקל בשולחן, והפך אותו. העוגה הגדולה שהייתה אמורה להיחתך בסוף המסיבה התעופפה ונחתה על...

'אני לא אתן לזה לקרות!' ג'יימס חשב, וקפץ לטווח האש.

"אני לא... מאמינה.." לילי מלמלה. העוגה כיסתה את כולה, והיא רק אמרה, "פוטר!!"

"זה לא הייתי אני!" ג'יימס מלמל באימה. אם הוא היה קופץ שנייה קודם לכן...

"אבל אני בטוחה שאיכשהו זה באשמתך!" לילי אמרה.

'כן... איכשהו...' הוא חשב בחיוך.

ואז, במטח ניצוצות אדיר, כדור הדיסקו המכושף ניתק מהתקרה ונפל על רצפת החדר כשהוא מתפוצץ לאלפי רסיסי זכוכית. כמה מהילדים נסו משם בצרחות.

"רק באנו לבדוק מה איתכם..-מה קרה?" נשמע קול מכיוון הדלת, ופרופסור מקגונגל, פרופסור סלגהורן, פרופסור פליטיק, פרופסור ספראוט ופרופסור דמבלדור נכנסו לחדר הגביעים.

אך באותו הרגע סנייפ, שהחזיק קערת פירה גדולה במיוחד, נתקל באחד מהגביעים ומעד. קערת הפירה החליקה מידיו, ופגעה ב...

"פרופסור מקגונגל, תיזהרי!" ג'יימס קרא, אבל הקערה נחתה עליה בכל זאת, כי היא לא הספיקה לזוז.

"אני אלרגית לתפוחי אדמה!" מקגונגל צעקה, והלכה כמה צעדים לאחור. בצעד השלישי היא נתקלה בדמבלדור, שנפל על פרופסור ספראוט, שנפלה על סלגהורן, שנחת על שולחן הכיבוד, וקערת הפונץ' התעופפה באוויר ונחתה על...

"לילי, תיזהרי!" הוא קרא, אבל במקום לזוז הצידה לילי הסתכלה ממה יש לה להיזהר.

"לא שוב!" ג'יימס מלמל.

"הכל באשמתך!" לילי צעקה עליו כשקערת הפונץ' נחתה עליה.

"שיט... סיריוס הספיק לשים בפנים אלכוהול!" ג'יימס אמר בפאניקה.

"איך ידעת?" סיריוס אמר.

"זה שורף!!" לילי צווחה ורצה החוצה. "אני לא רוצה לראות אותך לעולם!"

"אוף..." ג'יימס מלמל. " לא הצלחתי.."

"אל תדאג חבר, ישנן צרות גדולות יותר!" סיריוס אמר, כשהוא איכשהו צץ לידו.

"כמו מה?" ג'יימס צעק עליו. "כמו לעוף באוויר מהקרסול על ידי סבר-מאוס??" באותו הרגע ג'יימס הועף באוויר מקרסולו, ושרוולי מכנסיו צנחו. כולם יכלו לראות מה ג'יימס קשקש על רגלו בשיעור שינוי צורה באותו הבוקר.

I love Lily Evans

"אוח... נו באמת!" ג'יימס מלמל. "איך שחכתי שזה באמת מה שקורה??" הוא תפס מהר את השרוולים של מכנסיו, אבל כבר היה מאוחר מדי: כל מי שעוד נשאר בחדר הגביעים התחיל לצחוק. הוא השתמש בלחש האילם הנגדי כדי ליפול בחזרה ארצה, ואז ראה את סנייפ צוחק, כשהוא מצביע עם שרביטו אל המקום בו ג'יימס היה עד עכשיו.

"אתה תשלם," ג'יימס מלמל לעברו בכעס.

"אני יודע-אבל זה היה שווה את זה." סנייפ אמר, ואז פרץ בצחוק מחודש.

"זאת צרה גדולה יותר," סיריוס מלמל. ג'יימס נתן בו מבט תוקפני.

ג'יימס הלך בכעס לחדרו, התקלח, ונכנס למיטה כשהוא ממלמל לעצמו: "נקווה שמחר יהיה יום יותר טוב.." ברגע שהוא עצם את עיניו הוא...

.................................................................................................................

"ועכשיו, זורקים את זה לאוויר, וירד שלג!" סלגהורן אמר ברגע שהכיתה סיימה לרקוח את השיקוי. כמה ילדים, ביניהם לילי אוואנס, זרקו כמות קטנה מהשיקוי שרקחו לאוויר, ושלג התחיל לרדת מעליהם.

"אוהו... לילי כל כך יפה כשיורד עליה שלג..." ג'יימס נאנח. "מה קורה כאן?" ג'יימס מצמץ כמה פעמים. "לא שוב!! לאאאאאאאאאאאא!!!"

"לאאאאאאאאאאאא!!! מה?" סיריוס שאל, מחקה את הקול המדויק של ג'יימס. "וג'יימס! תעשה גם אתה! סלגהורן תכף יבוא!" סיריוס זרז את ג'יימס.

"אבל זה יחשמל אותי! ואז ירד שלג ורוד!" ג'יימס אמר בבהלה. "כבר חייתי את כל היום הזה! פעמיים!"

"בוא נבדוק!" סיריוס מלמל וזרק אותו על ג'יימס. ג'יימס חמק ואז קרא בקול של מגלה ארצות "אה-אה!" אך אז סיריוס שפך עליו עוד קצת מהשיקוי, וג'יימס הרגיש שהוא מתחשמל.

"תזזזזזזתזזזזתתזזזז!" נשמעו קלות של חשמול מג'יימס, והוא צנח על הרצפה.

"קרניים? אתה בסדר? אני מצטער..." סיריוס שאל אותו. ג'יימס התרומם. סביבו ירד שלג... ורוד.

"אוהו! הוספת תמצית ורדים לשינוי הצבע?" סלגהורן התלהב. ג'יימס הנהן, אבל הפעם, הוא הנהן בקוצר רוח.

"מקורי ביותר! קיבלת עשר נקודות על המקוריות. זאת אומרת... עשר נקודות לגריפינדור!" הוא אמר, וג'יימס חייך.

"כמה כיף לקבל מחמאות שוב. אבל רגע, למה שוב?" הוא מלמל באימה. "או שזאת מתיחה ממש מרושעת, או שאני באמת חי את אותו היום שוב, ושוב, ושוב, ושוב!"

 באותו הרגע השיעור נגמר. ולפי מה שהוא כבר חיי פעמיים, זה היה השיעור האחרון.

"פרופסור סלגהורן? אני יכול לדבר איתך דקה?"

"בוודאי, מר פוטר."

ברגע שכולם יצאו החוצה, הוא שאל אותו, "מי המציא את השיקוי הזה?"

"איזמלדה, מכשפת אמצע החורף," סלגהורן אמר. "הסברתי את זה בתחילת השיעור."

"לא!" ג'יימס קרא באימה. "אני לא מאמין!" הוא צעק כשהוא קלט מה הוא צריך לעשות עכשיו. הוא יצא החוצה בריצה.

"עבודה יפה, פוטר." לילי אמרה לו בקול קפוא ברגע שהוא יצא מהכיתה.

הוא רק אמר לה, בידיעה של מה הולך לקרות, "את יכולה לפחות לשמור לי ריקוד?"

"למ-" לילי התחילה לומר בלגלוג, אך ג'יימס קטע אותה.

"אין לי בת זוג לנשף..."

"הו.." לילי קטעה את עצמה. "איך ידעת שאני הולכת לשאול אותך את זה?"

ג'יימס התעלם. "באמת חבל שאת לא רוצה להיות איתי בכל הערב, אני מכיר-" ג'יימס התחיל, אבל לילי ניסתה לסתור לו וזה קטע אותו.

כאילו הוא ידע ג'יימס תפס את ידה של לילי ההמומה, ואמר, "ידעתי! אני חי את אותו היום שוב! ושוב!"

אז לילי הביאה לו סתירה עם יד שמאל.

הוא תפס את ידה של לילי והיא הופתעה יותר. "אני פשוט לא מאמין!"

ואז לילי נתנה לו בעיטה... ישר למקום הרגיש.

וזה כאב יותר מהסתירות.

"אוו!" ג'יימס התרעם. 'חשבתי שחמקתי מהמכות האלו!!'

עכשיו אפילו החברות של לילי שמו לב שמשהו לא כשורה.

"לילי! זה היה ממש אכזרי!" אחת מהן אמרה לה.

אך במקום לענות, לילי רצה משם, כשהיא בוכה.

במקום להתחיל לחפש את לילי, ג'יימס רץ במידיות לשירותים של מירטל.

"היי מירטל!" ג'יימס אמר בקול כלבבי. "מה שלומך היום?"

"נחמד מצדך להתחיל ככה..." מירטל אמרה בחיוך יחסית.. חיוכי. "ובנוגע לשאלתך, נורא, כמו תמיד. מה רצונך?" מירטל אמרה.

"ראית פה ילדה ג'יניג'ית עם עיניים ירוקות?" ג'יימס שאל בטון לחוץ.

"אני פה, פוטר." ג'יימס שמע קול מימינו, וכשהוא הסתובב הוא ראה את לילי.

"אוואנס... אני... אני מצטער לשמוע על מוקי." הוא מלמל בעצב.

"זאת לא אשמתך," היא אמרה, עוד דמעה זלגה על לחייה. בלי כל הכנה היא משכה אותו לחיבוק.

"יאיי! פעם שלישית גלידה!" ג'יימס מלמל.

"גלידה. דרסה אותו מכונית של גלידה!!" לילי אמרה, והתחילה לבכות יותר.

"גם לי היה פעם כלב. הוא גם מת ממכונית של גלידה..." ג'יימס מלמל. "את יודעת.. היה לי גם ארנב סגול ממש מתוק," ג'יימס הוסיף, ולילי הרימה את מבטה כדי לראות את פרצופו. רק עכשיו היא שמה לב עד כמה הוא גבוה.

"הוא היה ארנב פחדן מאוד, והייתי רק בן ארבע כשהוא צלל אל מותו. לא לפני שהוא נשך אותי." ג'יימס הראה לה את הצלקת של שני החורים שנשארו לו ביד.

"צלל אל מותו?" לילי שאלה.

"הוא קפץ מעמוד חשמל. הוא היה ארנב בעייתי."

ליל צחקקה. "אתה יודע? יכול להיות שאני אשמור לך ריקוד היום בערב," היא מלמלה בחיוך, התנתקה מהחיבוק שחיבקה את ג'יימס ויצאה מהשירותים שהיא מנגבת את דמעותיה.

"יש! ייישששש!!!! יייש!!" ג'יימס אמר באושר כשהוא יוצא מהשירותים בדילוגים. "עכשיו אני אדאג שהכל יהיה כמה שיותר טוב! בוודאות!"

כשארבעת הקונדסאים נכנסו לטוקסידו ומיהרו לנשף, סיריוס אמר להם ששינו את מקום הנשף.

"אז איפה הוא יהיה?" פיטר שאל.

"בחדר הגביעים." סיריוס וג'יימס ענו לו.

"אז אתה כן חי את אותו היום שוב!"

"כן. והערב הזה הולך להיות גרוע. אני אשתדל שהוא יהיה הרבה יותר טוב!" ג'יימס מלמל, ויתר ההליכה לחדר הגביעים הייתה שקטה.

כשהם נכנסו לחדר הגביעים המסיבה הייתה כבר בעיצומה. סיריוס הצביע בשרביטו לכיוון המנורה, והיא השתנתה לכדור דיסקו מכושף, שירה אורות בכל מיני צבעים לכל מיני כיוונים. האורות פגעו בגביעים המבריקים וכמו מראה הם החזירו את האור לכיוון אחר.

"רעיון יפה, רך-כף! אבל תוודא שהוא לא ייפול!" ג'יימס מלמל. "עכשיו!"

"אוקי, אוקי..."סיריוס מלמל בלחש, וירה על הכדור כישוף מחזק. "ותודה על המחמאה!" סיריוס אמר, והלך במהירות לעבר חבורת בנות בלונדיניות שקראה לו מהצד.

		הפרק הבא