פרסי גקסון, שה"ה, ה"פ נפגשים

נ"מ אנבת:

הייתי אצל סאלי כשה"מוזרים" הגיעו. אני הולכת אליה מדי פעם מאז שפרסי נחטף על ידי מלכת הפרות. אצל סאלי אפשר להתפרק, ולספר לה הכל, על איך שכבר נמאס לי לחלוטין ממסעות חיפושים והרפתקאות. אני רק רוצה לבלות זמן עם פרסי, אולי גם ללמוד באוניברסיטה ברומא. אבל למרות הכל יש לי תחושה שעוד מעט נצא לעוד מסע, ואין לי כח לזהה. אני חושבת שסאלי היא היחידה שמבינה, אני לא צריכה להעמיד פני קשוחה. ובתור בונוס, סאלי מכינה את העוגיות שוקולד צ'יפס הכחולות הטובות ביותר בעולם!

בדיוק שהייתי באמצע לספר לסאלי שאני מפחדת שפרסי ואני לא נתקבל לאוניברסיטה בגלל כל שנות הלימוד שהחמצנו, או שהופסקו באמצע, נשמעה דפיקה על הדלת, קמתי לפתוח, לא רציתי להטריח את סאלי, שהייתה בהיריון מתקדם.

בדלת עמדו אנשים מוזרים מאוד שנראו כאילו יצאו מתיאטרון ילדים. היו להם גלימות ושרביטים. כמובן שכמו כל חצויה, ונערה נורמלית שאלתי  "מי אתם?"

 נעים מאוד, אני פרופסור אלבוס פרסיבל וולפריק בריאן דמבלדור, ואלה הארי פוטר, רון וויזלי והרמיוני גרינגר. האם כאן גר פרסאוס גקסון?"  שאל הזקן, שמסתבר ששמו דמבלדור. הבנתי שקורה פה משהו מאוד מוזר, יכול להיות

 שאלה מפלצות שמתחזות למשוגעים? "סאלי, יש כאן אנשים מוזרים עם גלימות, להכניס אותם?" צעקתי לבפנים.  "כן, אנבת', אם את בטוחה שהם לא מפלצות, ותהיה נחמדה!" 

אוי, סאלי מכירה אותי כל כך טוב. כשסאלי הזכירה את המפלצות ראיתי שאחד מהנערים שהיגיעו קפא, זה היה הנער שהיה דומה לפרסי בצורה קצת מלחיצה. אבל אחרי רגע הוא השתחרר,ואני הייתי בטוחה שדמיינתי. "בואו, תיכנסו" אמרתי.  "אני אלך להתקשר לפרסי, הוא לא פה כרגע". "כמובן, אנחנו נחכה פה, בסדר?".נכנסתי בציפייה שיעקבו אחרי. "תשבו פה" אמרתי להם בקול המפקדת שלי.

הלכתי לחדר של פרסי, שבזמן האחרון גם אני ישנה בו. היו לי רק 2 דרכמות, פתחתי את הברז ויצרתי קשת. זרקתי דרכמה. הספקתי לראות את הגב של פרסי ואת ליאו ופרנק) (נראו סימני דמעות על העיניים של ליאו, וגם קצת אצל פרנק) לפני שפרסי הסתובב ושיסף את הקשת. נאנחתי, הוא פשוט מוח אצה! זרקתי עוד דרכמה, והפעם הוא לא הרס לי את זה. "פרסי גקסון! זו היתה הדרכמה  האחרונה שלי!" צעקתי עליו. רק אחר כך שמתי לב שהוא נראה ממש ממש עצוב. היו לו דמעות בעיניים אבל הוא לו רצה לבכות, ולהפחיד את השאר. "מצטער" הוא משך בכתפיו וניסה להתנהג כרגיל, בלי הצלחה גדולה כל כך. "את יודעת שאסור להפחיד אותי מאחור! זאת לא אשמתי!רגע אחד, את בבית שלי?". "כן, באתי לבקר את סאלי, ועכשיו בוא מהר. יש פה אנשים ממש מוזרים, שטוענים שהם צריכים לדבר איתך, ואחד מהם דומה לך באופן מלחיץ.." אמרתי לו "ותביא גם את השבעה". היה נראה כאילו בבת אחת הפנים של פרסי נהיו עצובות, אבל אז הוא חייך חיוך שבברור היה מאולץ. "כמובן". שמעתי את סאלי מגישה משהו ואת הקוסמים מודים לה ואומרים שאלה העוגיות הכי טובות בעולם. "והם אוכלים את העוגיות הכחולות שלך!" הוספתי כתמריץ. "הם אוכלים מהעוגיות שלי? אני עכשיו בא!" הוא כל כך טיפשי לפעמים, אבל היה ברור שלמרות שבדרך כלל הוא באמת כזה עכשיו זה היה מאולץ מאוד.

"הוא עכשיו מגיע" אמרתי למוזרים. דמבלדור ממש שמח "מעולה!" הוא נראה כאילו עול כבד הוסר מכתפיו. "אז מי אתם בדיוק?" שאלתי בחשדנות. "במילה אחת-קוסמים. אבל אני יסביר יותר כשפרסאוס יגיע." קוסמים, ברור, ואני מרלין, אמרתי לעצמי. היה נראה שהארי בוחן הכל ורואה הכל. כמעט כמו חצוי עם הפרעות קשב. הוא נראה מעט חשדני אבל גם מרחם. הוא הביט על התמונות עד שראה איזושהי תמונה ונעצר עליה. "מי זאת" הוא שאל את סאלי. האמת, לא הבנתי למה זה מעניין אותו. היו כל כך הרבה תמונות ודווקא התמונה הזאת מעניינת אותו? "זאת לילי, היא חברת ילדות שלי. לצערי, כבר הרבה זמן שלא דיברנו, ואני ממש מפחדת שקרה לה משהו" ענתה סאלי. העוגייה של הארי נפלה על הרצפה. "קוראים לה לילי?" הוא נראה כאילו הוא נחנק. "איפה היא גרה?" הוא המשיך לשאול. "אני לא בטוחה לגביי איפה היא גרה עכשיו, אבל כשהתמונה צולמה היא גרה בקוקוורת'. אבל אני מניחה שהיא כבר עזבה, היה לה איזה חבר, גיימס משהו, זה היה ממש רציני ביניהם. אם הייתי צריכה  לנחש, הוא היה מציע לה נישואים והם היו חיים באושר ועושר. אבל כמו שאמרתי אני לא יודעת איפה היא גרה כיום.." הארי היה נראה עצוב מאוד, "איך לא סיפרת לי!" הוא שאל את דמבלדור. "הארי, יש דברים שצריך לדעת רק עם הזמן, אחרת הם מאבדים ממשמעותם" שאר הילדים- הרמיוני ורון, הלכו לעבר הארי תוך כדי שאמרו לו מילות נחמה. "מה קרה? אמרתי משהו לא בסדר??" שאלה סאלי. "לא, הארי פשוט הכיר משהי בשם לילי שהייתה גם היא ג'ינג'ית" "כמובן, בכל מקרה אני מצטערת אם ציערתי אותך" היא אמרה לעבר הארי. "לא, זה בסדר" אמר הארי מבחין במבט שדמבלדור שלח לעברו. זה היה ברור שהם לא אומרים משהו, אבל היה נראה שזה ממש מצער את הארי. "גברת גקסון, העוגיות האלו מושלמות" ניסה הארי להעביר נושא. "תודה מתוק, זה העוגיות האהובות על פרסי" היא ענתה לו. "נווו, מתי הם מגיעים כבר?" שאלתי נאנחת. "בטח עוד כמה דקות אנבת".

שניה אחרי, שמעתי הרבה קולות מכיוון הדלת. "לא ליאו, אי אפשר להבעיר את הדלת, היא לא חסינה באש, היא עלולה ללהוט!" נשמע קול שאנבת זיהתה בתור הקול של פייפר. "אני בחור לוהט, אז למה שהדלת לא תלהט!?"  נשמע קולו של ליאו "ככה! עכשיו בוא נתנהג כמו אנשים מתורבתים. שמישהו ידפוק על הדלת" נשמע הקול של קליפסו.

הפרק הקודם		הפרק הבא