החיים שאחרי- הארי פוטר

להארי הייתה תחושה מוזרה. אף על פי שידע שכל הזוועות הנוראיות כבר מאחוריו הייתה לו תחושה כאילו מחכים לו עוד סבל ועינויים בחייו. הוא הרגיש כאילו וולדמורט אורב לו מבעד לפינה, ומנסה בדרכים לא דרכים לחזור לחיים מלאי שנאה תועבה ותאווה לכוח. הארי ידע וזכר טוב מאוד את הלילה האחרון בחייו של וולדמורט. זכר את ההרגשה כאילו כל הפרשה הסתיימה לפני יממה אחת ולא כמה חודשים.

****

הארי אחז בשרביטו חזק כל כך שנראה היה שהוא עומד להיבקע לשניים. הוא הרגיש את ציפורניו ננעצות בעץ ומקלפות את הצבע אך פחד לאבד אחיזה בשרביט ובכך לסיים את חייו, אפילו שידע שאין בכוחו עוד להילחם הרבה התמיד לשלוח קללות לעבר וולדמורט ולהתחמק מקללות התשובה שלו.

לפתע מלמל אחד מאוכלי המוות שהגיע רק עכשיו "שתק" לעבר הארי. הארי הופתע. הקללה עברה להארי פחות מסנטימטר ליד האוזן ושמע אותה שורקת כאשר עוברת את שיערו בפחות משנייה.

וולדמורט השתולל מעצבים. "איך אתה מעז יאקסלי! פוטר הוא שלי! ושלי בלבד!" צרח לעברו של אוכל המוות המפוחד שכעת ניסה להתחנן בקול זעיר לרחמים מאדונו "אדון, אני שלחתי אותו לבוצדם הזה! אני נשבע!",ללא הצלחה. "אין אצלי הזדמנות שנייה יאקסלי!" "אבדה קדברה!" ירה וולדמורט את הקללה הממיתה שממנה ניצל הארי פעמיים בחייו לעבר יאקסלי חסר ההגנה. יאקסלי התמוטט על הארץ, חסר חיים כמו בובת סמרטוטים לאחר שפגעה בו הקללה הירוקה שניצתה משרביט הבכור.

הארי חשב שלא ניצל את ההזדמנות להרוג את וולדמורט אך גופו בגד בו בשנייה של עיבוד המוח במוחו הבין הרי שהכל זז במהירות גבוהה ביותר והוא לבדו רואה את הכל בתנועה איטית. תזוזה נקלה בזווית עינו. באותו הרגע קלט הארי שלא רק הוא וולדמורט נלחמים קרב עז. עד לאותה שנייה הארי ראה רק את אדום עינו של וולדמורט ואת הטופר הלבן של וולדמורט האוחז בשרביטו של דמבלדור, ונראה שאף הוא אוחז בו בעצמה רבה.

הארי הופתע לגלות שהריקוד המסחרר  נמשך גם מסביבו ועכשיו ראה את רון, הרמיוני, ג'ורג', מולי, ארתור וג'יני נלחמים. ברגע שקלט שג'יני נלחמת, איבד ריכוז וכמעט פספס את הזדמנות הבריחה שלו מהקללה האדומה ששלח לעברו וולדמורט. הארי ראה את חיוכו המרושע של וולדמורט נמחק כלא היה, כאשר ראה את הארי שולח לעברו את הקללה הירוקה.

הארי כבר ניסה מספר פעמים להרוג את וולדמורט בעזרת הקללה הזו אך הפעם היא הייתה שונה.

וולדמורט הניע את ידו לכיוונה של ג'יני והתחיל כבר לגולל את המילה בפיו. "אבדה קדב-!" פרצופו המופתע של וולדמורט היה נחשי מתמיד כאשר ראה את הקללה של הארי טסה לכיוונו במהירות בלתי נתפסת- כאילו הייתה מחוברת למנוע סילון.

והוא נפל על הקרקע חסר חיים,ועזב את השרביט שעד לפני רגע היה הארי בטוח שלא ישתחרר ממנו גם לאחר המוות.

השרביט התגלגל על הרצפה, כאילו מחובר לרמקולים, והרעיש בכל האולם הגדול, מהדהד שוב ושוב.

כאילו ניתן להם סימן כל אוכלי המוות הסתובבו לעברו של אדונם המת עם הבעה שלא ניתן להעלותה על פרצופך ללא מקרה מזעזע כזה.באותה שנייה של איבוד הריכוז גברו חבריו של הארי על אויביהם.

****

לרגע הרהר הארי בזיכרונותיו מהיום ההוא, ללא ידיעה אם הוא צריך לשמוח או שמא להיות עצוב. תוך כדי הרהוריו נכנסה לחדרו ג'יני.

הארי ידע על מה רצתה לדבר. הוא לעומתה רצה לשאול אותה את דעתה על זיכרונותיו מהיום שבו הוכרע הקרב בינו לבין וולדמורט.

"אפשר לשבת לידך?" שאלה ברוך שהארי כל כך אהב. היא תמיד הייתה חזקה אף פעם לא הראתה אם היא מתביישת או נבוכה.

"כן" ענה הארי לאחר כמה מחשבות על איזו מילה כדאי לו לענות לה. לאחר הרהור נוסף תפס שהוא מתעסק בעניין מעט מוזר ועזב אותו.

"אני חושבת, שהגיע הזמן לדבר על זה." אמרה בקולה המתנגן.

"אני יודע..." מלמל הארי.

"אני יודעת כעת למה נפרדת ממני. אני מבינה. אני יודעת שהיה לך קשה ושאהבת אותי השאלה היא-"

"אני עדיין אוהב אותך" מלמל בקול מעט חזק יותר הפעם. "אני יודע שאת רוצה לדבר עלינו. אני חושב שאין טעם לדחות את זה יותר. אבל אני מעדיף שזה לא יקרה כאן. אם את מוכנה, בואי איתי למקום שקט יותר." הוא הושיט לה את ידו. היא הרהרה לרגע ואחזה בידו בחוזקה.

הם התעתקו.

מקווה שאהבתם! את הפרק הבא אני אפרסם באחד הימים של השבוע

הקרוב. =]

Lily loona potter

		הפרק הבא